שתף קטע נבחר
 

הקליקה של השופטים

חברות סגורות, כמו זו שיוצרת שיטת ה"חבר מביא חבר", הן סכנה לדמוקרטיה, גם אם בין אנשיהן נמנים אנשים נאורים

הצעתו של שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, עוררה סערה בקרב גורמים בכירים בבית-המשפט העליון ושופטים בדימוס. לגישתם, הצעתו היא בבחינת הרס מערכת המשפט ומונעת מנקמנות אישית בשל אי מינויה של פרופ' נילי כהן, המקורבת לו, לבית-המשפט העליון . האמנם המאבק על שיטת מינוי השופטים הוא בעיקרו מאבק אישי, המונע מאינטרסים אישיים?

 

לא בדיוק. בשנת 1995, בהחלטה תקדימית, קבע בית-המשפט העליון, תחת שלטונו של הנשיא אהרן ברק, כי חוקי היסוד הם חוקה, וכי בידיו סמכות לבטל חוקים מכוחה. כך נקבע, אף שבית-המשפט לא הוסמך לכך מעולם (ושלא במקרה) על-ידי חוקי היסוד. יתרה מזאת: בית-המשפט העליון החליט להעניק פרשנות מרחיבה לחוקי היסוד, כך שערכים וזכויות שלא הוזכרו במפורש בהם זכו להגנה חוקתית. חוקרים רבים ציינו כי מהלך חוקתי זה של בית-המשפט העליון אינו מקרי, אלא בגדר ניסיון להכריע בשאלת דמותה ואופייה של מדינת ישראל, תוך שהוא מתערב לטובת הקבוצה היהודית-חילונית-ליברלית במאבקה לייסודה של דמוקרטיה חוקתית ניטראלית.

 

הצעתו של השר פרידמן לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים היא ניסיון להצר את צעדי בית-המשפט העליון בהגשמת חזונו החוקתי. הצעה זו היא בבחינת "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם", ומבחינה היסטורית מהווה תגובה צפויה של המערכת הפוליטית על פעילות שיפוטית חוקתית רדיקלית. כך היה גם בתקופתו של נשיא ארצות-הברית רוזבלט, שלאחר פסיקה חוקתית העוינת את תוכניתו הכלכלית ביקש להגדיל את מספר שופטי בית-המשפט העליון וכך לאיישו בשופטים נוספים, התואמים את השקפת עולמו הכלכלית. אמנם, הקונגרס האמריקני לא אימץ הצעה זו של הנשיא, אך בעקבותיה חל שינוי עמוק בפסיקה האמריקנית, ובית-המשפט העליון שם אישר לבסוף את החקיקה הכלכלית של רוזבלט.

 

לשופטים בעבר ובהווה, שגינו בתוקף את הצעת השר בעניין שינוי הרכב הוועדה למינוי, אין על מי להלין אלא על עצמם, כשתמכו במהפכה החוקתית אותה הנהיג הנשיא ברק. אם דמותה וערכיה של מדינת ישראל יעוצבו וייקבעו בעיקר בבית-המשפט העליון, אין פלא שפלגים וגורמים פוליטיים שונים מבקשים דריסת רגל בהיכל הצדק, על מנת שדעתם והשקפתם תובאנה בחשבון.

 

חשוב להבחין, כי הצעתו של פרידמן לצרף לוועדה שופטים בדימוס מבית-המשפט המחוזי ופרופסור מהאקדמיה אינה בבחינת פוליטיזציה של הליכי הוועדה, אלא רפורמה מינורית וריפוי פגם שנפל בעבודתה. העובדה, ששלושת שופטי בית-המשפט העליון מצביעים פה-אחד בעד מועמדים לשפיטה, הובילה לכך שבידיהם נתון כמעט כוח וטו בשאלה מי יצטרף אליהם. שיטה זו של "חבר מביא חבר", שאין לה אח ורע במדינות מערביות אחרות, יצרה חברה סגורה, שערכיה ותפישותיה אינם זהים לאלה של החברה שאותה מבקשים השופטים להנהיג. חברות סגורות הן סכנה לדמוקרטיה, גם אם בין חבריהן נמנים אנשים נאורים.

 

ד"ר שגב מרצה למשפט חוקתי במכללה האקדמית נתניה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חבר מביא חבר
צילום: גיל יוחנן
מומלצים