תגלית גדולה עם שפם

דייויד גיאל, חוקר ציפורים מקנדה (25), זכה לגעת מקרוב בחודש שעבר באחד מדורסי הלילה הנדירים ביותר בעולם, בשמורת טבע בצפון פרו. גיאל ושותפו למשלחת החוקרים המצומצת, ג'ובינאל קסהאונה, יצאו לאיזור השמורה הפרטית, דרומית לגבול של פרו עם אקוודור, במטרה לנסות ולגלות סימני חיים של אחד הינשופים הנדירים בעולם: ינשוף שעיר מזוקן (Long-whiskered Owlet).

"מספר פקחי טבע שחיים באיזור, הובילו אותנו בביטחה בתוך היערות הסבוכים עד שהגענו לשמורה. כשיצאנו למסע, שתוכנן במשך חודשים הארוכים, ידענו על קיומו של הינשוף. הוא נחשב לדורס הלילה הקטן ביותר בעולם. כרגע ידוע על סוג אחד שקיים במין המדובר (Xenoglaux loweryi) והוא נחשב מוזר למדי בקרב משפחת הינשופים הקטנים", אומר גיאל בראיון מיוחד ל-ynet מפרו, מספר ימים לאחר ששב ממסע הגילוי המרגש.

אל עולם הצפרות נחשף גיאל כבר מגיל צעיר. "אבי הכיר לי את עולם הצפרות והטבע כשהייתי ילד, ומאז זה הפך לתחביב הראשי בחיי. תודות לארגון סביבתי הפועל לשמירת הטבע באיזור האנדים (ECOAN) ניתנה לי ההזדמנות להגשים את אהבתי לציפורים במציאות ולהרחיב את הידע שלנו בנוגע לשימור ציפורי פרו והמערכות האקולוגיות המופלאות שקיימות בה".

נחשב לדורס הלילה הקטן ביותר בעולם (צילום: Dave Geale)

"מברשת נוצות קטנה על הפנים"

הינשוף השעיר המזוקן נתגלה לראשונה בשנת 1976 על ידי צמד חוקרי ציפורים, ג'ון אוניל וגארי גרייבס ונלכד בשתי פעמים נפרדות על ידי חוקרים מאוניברסיטת לואיזיאנה באיזור אברה פטריסיה-אלטו מאיו בפרו. הארגון הבינלאומי למען ציפורי העולם, "בירד לייף", העריך לאחרונה כי אוכלוסיית הינשופים מהסוג הנדיר מונה פחות מ-1,000 פרטים בלבד בעולם ונחשבת בסכנת הכחדה חמורה.

"כל המפגשים של החוקרים עם הציפור הנדירה היו באמצעות רשתות לכידה ועד כה לא נראה בוודאות ינשוף חופשי באיזור המחייה הטבעי שלו", מוסיף גיאל ומודה כי בתחילת המסע, הוא לא ציפה כלל לחזות בציפור הנדירה, במיוחד שעד כה היא נצפתה כארבע פעמים בלבד והידע הקיים לגביה הינו מועט ביותר. 

שני החוקרים פגשו לראשונה את הינשוף לאחר שלכדו ציפורים ברשתות באיזור השמורה ב-15 לפברואר. תהליך לכידת הציפורים התבצע באמצעות רשתות עדינות במיוחד שנועדו ללכוד ציפורים בתעופה. "ג'ובינאל החל לבדוק מדי שעה את הציפורים שנלכדו בשבע רשתות גדולות שהותקנו בשטח שהוגדר מראש, משעות הזריחה ועד חצות", מספר גיאל על הפעילות במקום. "אני המשכתי את הבדיקות מחצות ועד חמש לפנות בוקר למחרת ושעה לאחר מכן, ג'ובינאל מצא ינשוף שנלכד באחת מן הרשתות".

בהמשך היום נלכד פרט נוסף שגרם לקריאות שמחה רבה בקרב החוקרים. שני הפרטים שנלכדו נראו בוגרים וקשה היה לקבוע בודאות את מינם ואת גילם. למרות זאת, יתכן ולנקבות ישנם סימנים לבנים רבים יותר על גבי הנוצות מאשר לזכרים. לכן משערים החוקרים, כי הציפור הראשונה שנלכדה היתה נקבה והשניה זכר.

משלחת החוקרים ופקחי הטבע בתמונה למזכרת (צילום: Roberto Bazan Culqui)

"אחד הדברים הבולטים ביותר בקרב הינשוף הן הנוצות הארוכות על פניו, שמזכירות מעין שפם וזקן מוזר, כך שיש לו מעין מברשת נוצות קטנה על הפנים ולכן הוא נחשב למעט מוזר בקרב משפחת הינשופים", צוחק גיאל. "אני ראיתי ינשוף אחד בתעופה בשעה ארבע אחה"צ וג'ובינאל הבחין בינשוף נוסף שהיה בעיצומה של פעולת ציד בשש לפנות בוקר".

נראה כי הינשוף הנדיר הינו דורס פחות לילי מרוב הינשופים, למרות ששני החוקרים מעידים כי שמעו את הפרטים במקום קוראים זה לזה במהלך הלילות. להבדיל מדורסי לילה אשר נוצותיהם צפופות ומאפשרות תעופה חרישית, האידיאלית להפתעת הטרף, מציין גיאל כי ניתן לשמוע את משק כנפיו של הינשוף בעת תעופתו.   

"לאחר שלכדנו את הציפור הראשונה, יכולנו לצפות בשני ינשופים בהתנהגותם הטבעית בשלוש פעמים שונות. אני מצאתי שני ינשופים מקננים זה מזה במרחק של 30 מטרים במהלך היום. ככל הנראה הם חיים בזוגות וניזונים מחרקים שונים". בתום מדידת מימדי ומשקל הינשופים, שחררו החוקרים את הדורסים לחופשי ואף הספיקו לצלם את השניים לפני שנעלמו אל תוך הלילה. 

שתי הציפורים שנלכדו הגיעו למעשה משני יערות שונים הסמוכים להרים. החוקרים מעריכים כי סביבת המגורים הטבעית של הינשופים עדיין מסתורית, אך מן התצפיות השונות נתגלה כי הם מעדיפים איזורים גבוהים (החל מ-1850 מ' ועד ל-2350 מ') ויערות צפופים.

"זו היתה תחושה נפלאה לאחוז את הינשוף הקטן בידי" (צילום: Dave Geale)

מירוץ נגד הזמן להצלת הציפורים

למרות השמחה הרבה על הגילוי מחדש של הינשופים הנדירים, עדיין קיימות סכנות רבות האורבות לינשופים ולמגוון רב של ציפורים נדירות החיות בשמורה. "עד כה לא ניתן היה להגן על הציפור הנדירה, אך לפני מספר שנים החל ארגון ECOAN לעבוד בשיתוף פעולה עם רשות לשימור ציפורים באמריקה וקרנות מימון שונות, על מנת לרכוש חלקות מבעלי אדמה מקומיים באיזור אברה פטריסיה", מסביר גיאל על המירוץ נגד הזמן לשימור חיי הטבע בשמורה. "מאז פברואר השנה רכש הארגון שטח בן אלפי קמ"ר של יער ואדמה, שיוגדר כעת כשמורה פרטית, במטרה לאפשר מחייה טבעית לינשופים הנדירים ולמינים אחרים הנמצאים בסכנת הכחדה באיזור".

 בתוך איזור השמורה ישנם שניים מתוך ארבעת אתרי המחייה הידועים של הינשופים ובהם גם האתר המקורי בו נתגלה הינשוף בשנת 1976 וכן האתר החדש בו נתגלו לאחרונה הינשופים. הפעילות של שני הארגונים בצפון פרו נועדו ליצור בסופו של דבר מעין מסדרון שימור למגוון ציפורים החיות באיזור. 

הסכנות המאיימות על שלומו של הינשוף זהות לסכנות המרכזיות המאיימות על מינים בסכנת הכחדה ברחבי העולם - השמדת ושינוי סביבת המחייה הטבעית. היערות באיזור נכרתים לטובת תעשיית העץ, פינוי מקום למרעה בקר ובאיזורים השייכים למדינה, פעמים רבות אנשים פולשים למקומות לא מיושבים כדי שיוכלו לטעון בעתיד כי זהו רכושם ולכן גיאל שומר בקנאות על דגימות הקול של הינשוף ומסרב לחשוף אותן לציבור, מחשש כי ציידים יעשו בהן שימוש על מנת ללכוד את הינשופים.

"בזמן שזו היתה תחושה נפלאה לאחוז את הינשוף הקטן בידי, למרות שזה כבר נעשה בידי חוקרים אחרים, מה שריגש אותי יותר מכל היה שמצאתי למעשה את צמד הינשופים מקננים ביום. זו הפעם הראשונה בה למדנו מעט על התנהגותו הטבעית". מסכם גיאל את המסע המופלא ומקווה כי חשיפת התגליות לאוהבי הציפורים ברחבי העולם, יעזרו בסופו של דבר להציל מינים מסכנת הכחדה. "כל עוד אוכל להמשיך לצפות בציפורים בסביבתן הטבעית, לנסות ולהבין את אורח חייהן כדי לשפר את סיכוייהן לשרוד, אני אהיה המאושר באדם".