היוצרים הדוקומנטרים: "לא להתערבות פוליטית"

סוף שבוע סוער במיוחד עבר על חברי הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטרים בעקבות פרשת הבמאי אייל סיון ופרויקט "Jaffa סיפורו של מותג".

במהלך השבוע שעבר פורסמה שורת כתבות שמטרתה כך לדברי חברים בפורום, להטות את החלטת הוועדה המקצועית של קרן רבינוביץ' שהמליצה לתמוך בהפקת סרטו של סיון כחלק מפרויקט "עבר, הווה, עתיד" המתבסס על חומרים ארכיוניים. אחרי ישיבה ארוכה על נוסח המקובל על כלל החברים יצאה הנהלת הפורום הבוקר (א') בקול קורא המכוון בעיקר אל פוליטיקאים, חברי ועדת החינוך של הכנסת, חברים במועצה הציבורית והדירקטוריון של קרן רבינוביץ' ואנשי מועצת הקולנוע, להימנע מקבלת החלטות אמנותיות מטעמים פוליטיים.

"אנו החתומים מטה, דורשים מכם, חברי כנסת ואישי ציבור הטוענים נגד המלצת ועדת הלקטורים של קרן רבינוביץ', לבל תתערבו בהחלטות תוכניות של קרנות הקולנוע. זכותכם ואולי אף חובתכם כמו גם חובתנו כנציגי ציבור, לדרוש להבין את דרכי קבלת ההחלטות של הקרנות הציבוריות, מינוי מנהלים לתפקידם, מינוי לקטורים והיבטים ציבוריים אחרים הקשורים בקרנות, אך אל לכם בשום צורה ואופן להיכנס לתחום התכנים", כותבים כל עשרת חברי הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטרים, "השדה התרבותי הוא מרחב הפעולה הטבעי בו פועלים אנשים בעלי דעות שונות. הגבלת יוצרים היא פגיעה בזכותם הבסיסית בחברה דמוקרטית. התערבות ישירה של גורמים פוליטיים בתחום התוכן עלולה להוביל אותנו למצב של ז'דנוביזם תרבותי, קרי ניסיון להוביל אינטלקטואלים להתיישר עם הממסד ולמנוע פלורליזם. הדבר עלול להוביל לשלילת חופש הביטוי וחופש היצירה שהם ערך עליון לקיומה של הדמוקרטיה".

החתומים על המכתב הם יהודה ביטון, אבני מנס, שחר אבירי, תמנע רוזנהיימר, גיל קרני, ניר טויב, רוני גרובר, יהלי גת, נורית קידר ויו"ר הפורום נפתלי גליקסברג. הצטרפותו של גליקסברג למכתב היא צעד מפתיע בעיקר נוכח התבטאויותיו בסוף השבוע האחרון בתוכנית "בילוי נעים" בגלי צה"ל. בתשובה לשאלותיו של המנחה מולי שפירא הביע גליקסברג את התנגדותו לתמיכה ישראלית בסרטיו של סיון. "קודם כל לא דיברתי כיושב ראש הפורום אלא כאדם פרטי", מסביר גליקסברג את מה שנדמה כשינוי עמדות, "צריך לחלק את הסוגייה לשניים: הדבר הראשון הוא שמדובר ביוצר שחי בפריז ובנה את הקריירה שלו על ביקורת שחוצה את גבול הלגיטימיות כלפי מדינת ישראל ולכן זו בהחלט שאלה האם ראוי שיבקש מאותה המדינה שהוא מבקר כסף. בראיון בגלי צה"ל פניתי אליו וביקשתי ממנו שלא יעשה כן. זכותי להציב את זה כשאלה לגיטימית. מצד שני מטריד אותי הרבה יותר שפוליטיקאים ישתמשו באירוע הזה כהזדמנות להתערב בתכנים". העתק מן המכתב נשלחו לשר התרבות ראלב מג'אדלה שלעת עתה מסרב להתערב בסוגייה, שרת החינוך יולי תמיר ובמקביל לח"כ משה כחלון, ח"כ ישראל חסון ואנשי מועצת הקולנוע.

לגבי הטענה כי סיון אינו מתגורר בישראל ולכן אינו ראוי לכספי התמיכה של קרנות קולנוע ישראליות, אומרת רוזנהיימר: "זה שיוצר בעל אזרחות ישראלית קובע את בסיס עבודתו בארץ או מחוצה לה אינו רלוונטי. יש הרבה יורדים שלא חיים פה וזוכים לכספים מקרנות ישראליות. ממש כשם שיש יוצרים ישראלים שמקבלים כספים מקרנות אירופאיות. אייל סיון הוא אזרח ישראלי ועל פי עקרונות הקרנות זכאי לקבלת הכסף. חשוב שאנשים לא ישכחו שהיום מונעים מיוצר מצד אחד של המתרס ליצור ומחר תמנע כספים מצד אחר שלו. זוהי פתיחת פתח מסוכנת שתפגע בשדה התרבות בו אמורים לפעול אנשים מכל קשת הדעות".

גילוי תמיכה נוסף מגיע מצדה של היוצרת מיכל אביעד, שהצעה לסרט שהגישה לפרויקט "עבר, הווה", התמודדה מול הצעתו של סיון. "ההתלהמות והתגובות הנרעשות של שרים, חברי כנסת, עיתונאים ויוצרים בעקבות הבחירה בסרטו של אייל סיון מזעזעת בעיני. במדינה דמוקרטית תפקידה של קרן ציבורית המקבלת כספי ציבור על מנת לממן סרטים, הוא לספק יצירות קולנועיות רגישות ואינטלקטואליות המעלות שאלות, מאירות מציאות מזוויות מעניינות ובכך לספק חוויות תרבותיות ואמנותיות לתושבי המדינה. מדינה דמוקרטית מאפשרת חופש דעה וביטוי לכל היושבים בה ולכל אזרחיה ולכן עמדותיהם האידיאולוגיות של היוצרים אינן רלבנטיות לעצם ההחלטה לתמוך בהם", היא כותבת.

אביעד מפנה שאלה רטורית למקבלי ההחלטות וכותבת: "מהו סרט ה'מייצג' את מדינת ישראל? סרט המייצג את עמדותיה של ממשלת ישראל? של חברי הכנסת שלה? האם סרט שמפאר ומשבח את הפעילות הצבאית או את ההישגים התעשייתיים של ישראל הוא 'ייצוגי' יותר מסרט המבקר, לדוגמה, את הכיבוש הישראלי ובכך מפאר למעשה את חופש הביטוי המתאפשר במדינה זו? ביום שבו מימון של סרטים ישראליים יקבע על פי עמדותיהם האידיאולוגיות-פוליטיות של יוצריהם ולא על פי מדדים מקצועיים הכוללים מקוריות צורנית, ניסיון מקצועי ואמירה חדשנית, איכות הסרטים כאן תהיה כאיכות הסרטים באיטליה בין מלחמות העולם, בספרד עד למותו של פרנקו, בסוריה עד היום או בברית המועצות לאורך רוב שנות השלטון הקומוניסטי. אזרחיה של מדינה דמוקרטית וחופשית זכאים לתרבות שאינה ממומנת על ידי קומיסרים של שלטון זה או אחר וגם לא על ידי בעלי הון המשתמשים בתרבות למכירת מוצרים סמויים וגלויים. לפני קרוב לעשור הקמנו את פורום היוצרים הדוקומנטריים. זכותם של תושבי ואזרחי ישראל לקולנוע חופשי ומאתגר עמדה אז לנגד עינינו. עבורם עבדנו. גם היום אני עומדת מאחורי אותם העקרונות. אני מאחלת לאייל סיון שסרטו יהיה סרט מצוין".