מי יאזן את הגנרלים?
לממשלה לא חסר ניסיון צבאי, אבל חסרו חלופות מושכלות להמלצת הרמטכ"ל. התשובה: מועצה חזקה לביטחון לאומי
החודשים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה אינם מקהים את טעמה המר. יכול ראש הממשלה לנאום נאומים מתחסדים על מקום העבודה שלו,
להמשיך ולהיאחז בכללים ובתקנון ולטעון טיעונים מפולפלים בזכות ההישגים שהושגו במלחמה; אלא שכל הרטוריקה שבעולם אינה מועילה לו, כשהוא מתנגש בחוש הטעם. ההבדל בין טעמו המתוק של הניצחון לטעמו המר של הכישלון הינו ראשוני, ואינו דורש הבחנה מלומדת. הפיתרון הנוח להיפטר מהטעם הרע הינו לנעוץ את כל הכשלים שהתגלעו בחוסר ניסיונם הצבאי של אולמרט ופרץ; המציאות מסובכת הרבה יותר.
בעדותו בפני ועדת וינוגרד אמר ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא: "אין מועצה לביטחון לאומי, הלוואי והייתה". שנות דור חלפו מאז המליצה ועדת אגרנט על הקמתה של מועצה לביטחון לאומי ועד שזו הוקמה, בשלהי כהונתו של בנימין נתניהו. ראשי הממשלה שכיהנו מאז, ברק ושרון, הותירו את הגוף הזה מוחלש, חסר אונים ובעל סמכויות עמומות. סימן מובהק לכך הוא שרבים מראשיו לא השלימו את תקופת כהונתם.
ועדת אגרנט המליצה על הקמת המועצה בעקבות מלחמת יום כיפור, על מנת להימנע ממלכודת המחשבה האחידה של הצבא. הוועדה מצאה שכדי להגביר את הסיכוי להחלטות מושכלות יותר בסוגיות הביטחון הלאומי, אין די בשר ביטחון כריזמטי. משה דיין היה חייל מנעוריו, מפקד מהולל, רמטכ"ל ושר ביטחון מנצח, ואף-על-פי-כן כשלה הממשלה שבה כיהן כשר הביטחון בהחלטותיה. הסיבה הפרוזאית לכך היא שניסיון צבאי עשיר אינו ערובה מספקת לשיקול דעת נכון.
גם בממשלת בגין, שהחליטה על מלחמת לבנון הראשונה, בלט חסרונה של המועצה לביטחון לאומי. בממשלה כיהנו אז רק שני שרים בעלי רקע ביטחוני, שר הביטחון אריאל שרון ושר התקשורת מרדכי ציפורי. כיוון שכך, יכול היה הראשון מביניהם, שתיפקד כרמטכ"ל-על, לסובב את הממשלה כולה בכחש בדרכו לקחת את מדינת ישראל למלחמה ממושכת. אריאל שרון שלט בגופו על ערוצי התקשורת עם הצבא ומנע בפועל מהממשלה אפשרות לשלוט בצה"ל ובמטרות המלחמה.
בממשלת אולמרט לא חסר ניסיון צבאי, אבל חסרו חלופות מושכלות. בממשלה ובקבינט כיהנו שרים רבים בעלי עבר בטחוני מובהק, ביניהם שרי ביטחון לשעבר - אחד מהם גם רמטכ"ל לשעבר - וכן ראש שב"כ לשעבר. ולמרות זאת, כל עשרות שנות הניסיון המצטבר אינן יכולות ליצור אפילו חלופה עקבית אחת לתוכנית פעולה שמביא הרמטכ"ל לאישור הממשלה, או לשינוי אחד בהערכת המצב של אמ"ן.
קוטנם וחולשתם של גופי המטה של ראש הממשלה ושל שר הביטחון הינם תוצר מתמשך של יחסי הכוחות בין הצבא לבין המערכת האזרחית. הצבא אמנם כפוף למערכת האזרחית ברמה הפורמלית, אבל בקבלת ההחלטות הכבדות ביותר, שולט בסדר יומה ובהחלטותיה של הממשלה ביד רמה. הפתרונות אד-הוק שייצר שר הביטחון, בדמות צוות יועצים של אלופים במיל', אינם חלופה מספקת. גם סבבי ההתייעצויות של ראש הממשלה סיפקו רק מענה חלקי.
הזמן שאחרי מלחמה הינו זמן חסד לשינויים ביחסי ממשלה-צבא. השר פרץ ניצל את הזמן הזה למינוי הנהגה חדשה לצבא ולמשרד הביטחון, לשיקום הצבא ולשינויים בסדרי העדיפויות. אם תשכיל כעת ההנהגה לנצל את זהותה האזרחית, על מנת לאפשר בפעם הראשונה את קימומה של המועצה לביטחון לאומי - היא תוסיף נדבך קריטי לביטחונה של ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
