המלצת השף: ביגוד חורפי
סטייליסט הבית, סליחה, שף הבית מציג המלצות לביגוד חורפי מוזיקלי שיקרר אתכם בימי הקיץ וינחם אתכם אל מול חולצות הבטן
לכן נותרו לנו שתי אפשרויות להינצל מתאונות האופנה המהלכות שנהפך בקיץ הקרוב: לקפוץ לבלוג אופנת הרחוב המצוין ILook, או להיזכר בגעגועים בחורף. הו החורף, בו בכל רחוב התנוססו שלל צעיפים צבעוניים, כובעים נאים, מעילים במגוון צבעים. כמה נאים היו אז הרחובות שלנו. אבל זה היה אז, ועכשיו החום פה ואי אפשר לברוח. אז לקראת זוועות המלתחה הצפויות בקיץ הנוכחי, גזרו ושמרו לימים לוהטים את המלצת השף לביגוד חורפי מוזיקלי.
מנה ראשונה: Jenny Lewis - Rabbit Fur Coat
אחרי כמה אלבומים מוצלחים עם הרכב האינדי פופ המקסים Rilo Kiley, הסולנית ג'ני לואיס החליטה ללכת על אלבום סולו כמו כולם. אבל בניגוד לכולם, היא הלכה אחורה במקום קדימה: לא ניסתה לחדש ולשלב באוזן את הסגנונות הכי חמים, אלא חזרה לשורשים, לשירים שהייתה שרה עם אימא שלה בילדותה, למה שהייתה שומעת ברחבי אמריקה כילדה-כוכבת. גוספל, סול, קצת קאנטרי. מינימום "אופנתיות" ושיכלולי אולפן, מקסימום כתיבת שירים טובה ומוזיקה אורגנית, מהלב.
כותרת האלבום שלה מ-2006 הייתה מעוררת חימה אצל פעילי "אנונימוס", אבל מכיוון שפרוות הארנב הזו היא בדיונית לגמרי, אפשר להאזין ללא חשש לאלבום המופלא והכובש הזה שיתנחל לכם באוזן ויאיים להישאר לנצח. לואיס כובשת כאן את פסגת האמריקנה עם תערובת חמה ואוהבת של כל מה שטוב במוזיקה האמריקאית הדרומית יחד עם טקסטים נהדרים, פשוטים ובעלי עומק, ומוסיפה מדי פעם קריצה טקסטואלית או הרמוניה קולית ששוברת את הלב.
למעשה, בסוף השנה שעברה כתבתי עליה, ממש כאן, "למי יש סבלנות להקשיב, בשנת 2006 המתקדמת, לזמרת סטייל דולי פרטון ששרה שירי גוספל-קאנטרי על זעם האלוהים, על אהבה ועל התלבטויות חילוניות-דתיות? לי, כשהאלבום הוא אחד האלבומים הכי יפים וכובשי-לב ששמעתי מזה עשור". ואני עדיין עומד מאחורי כל מילה.
- צפו בשיר "Rise Up With Fists"
מנה עיקרית: My Morning Jacket - Z
מסתבר שאנחנו נשארים השבוע בתחומי האמריקנה וספיחיה עם "מעילון הבוקר שלי" (באמת, איך אומרים ג'קט בעברית?), להקה אמריקאית משובחת, שלשם שינוי אתר AMG מבריק ומגדיר אותה היטב כ"קאנטרי-רוק אלטרנטיבי" ו"נאו-פסיכדליה". רק האוזניים שלכם יוכיחו לכם כמה ההגדרות האלה מדויקות.
שועלי פסיכדליה ירגישו בבית אצל להקה שטובעת בריוורב והדהוד בכל אשר היא הולכת. חובבי גיטרות יאהבו אותה עם השימוש המדויק ומלא הנשמה שלה במיתרים, שמוציא מהגיטרות לאו דווקא את הסולואים השחוקים והריפים הרוקיסטיים הקלישאתיים, אלא משהו עם הרבה יותר נשמה ועומק.
אלבום האולפן האחרון שלהם, Z, הוא כפי הנראה פסגת היצירה שלהם עד היום. אלבום מושלם מבחינת סאונד וביצוע, שלא מכיל ולו שיר אחד שהוא פחות ממצוין, ומדלג משיא לשיא בלי לנוח. הקול הניל-יאנגי של ג'ים ג'יימס מוביל אותנו דרך שירים סוחפים כמו "It Beats For You" ו-"Wordless Chorus", המנוני רוק מקפיצי קהל כמו "Anytime" או "What A Wonderful Man", ולהיטי אינדי כמו "Off The Record" - עד ליצירת המופת המסיימת את האלבום.
"Dondante" מתפתח באיטיות, במהלך 7 דקות, מקינת-גיטרות מורכבת, עדינה ומפותלת ועד הקרשנדו המתפרץ שנמשך כמו זנב דרקון מתנופף ומתפתל. זה אלבום כל כך טוב, שאני מתחיל לכתוב שטויות על דרקונים כשאני מאזין לו. פשוט תקשיבו לאלבום המלא בחינם, ותחליטו.
ולקינוח: Leonard Cohen - Famous Blue Raincoat
כי מהו ספיישל ביגוד חורפי בלי השיר היפה ביותר שלאונרד כהן, מלך המשיח,
הקליט אי פעם? כמו פעמים רבות אצל כהן, גם כאן השירה היפהפיה שהוא כותב מגיעה מהמקומות הנשגבים והנמוכים כאחד: לני שלנו גנב בחורה, ג'יין שמה, לחבר טוב שלו. הרי מי יכולה לעמוד בפניו של היהודי הנודד בעל העיניים העצובות? אחרי זמן מה המצפון נוקף, וכהן יושב לכתוב מכתב לחבר שנותר לבד מאחור.
מלאכת מחשבת של ניסיון פיוס, התאפקות שלא לסגור חשבונות, חובה לא נעימה, כואבת ופצועה אך גם שולחת יד, אולי להשלמה. בטח לא בשמחה לאיד. לא גלויה, בכל אופן. קובי מידן פרסם כאן ב-Ynet תרגום מצוין לשיר הזה לפני שלוש שנים. הוא עדיין התרגום הטוב ביותר שקראתי לשיר הזה, אבל ענייני תרגום בצד, הנה אחד השירים שאף חידוש לא יוכל לקחת לעולם מלאונרד כהן, כמו שכל המעילים הכחולים בעולם תמיד יישארו שלו.
- להאזנה "Famous Blue Raincoat"
- לצפייה בהופעה "Famous Blue Raincoat"
אז מה נשאר לנו? מגפיים? צעיפים? כפפות? כובע סקי? מצאו את פריט הלבוש החורפי החביב עליכם והמליצו על שירים, אלבומים ואמנים מתאימים. כמה דקות של השירים האלה, ואפשר כמעט לשכוח ששרב בחוץ.
- לבלוג "הפרעת קשב"
לפנייה לכתב/ת 
