ועדות חקירה והפגנות הן שיטות פרימיטיביות לשינוי

עכשיו צריך להקים ויקי-ועדה שתחקור את ועדת וינוגרד, את הוועדה לבחירת חתני פרס ישראל, את ועדת שוחט למצב ההשכלה הגבוהה, ואת "הפגנת וינוגרד" בכיכר רבין. הוויקי-ועדה תהיה פתוחה עם שם משתמש וסיסמה לכל אזרח בישראל. ועדות חקירה והפגנות במאה ה-21, הן שיטות פרימיטיביות לשינוי, כמו שימוש בסוסים וכרכרות כדי לטוס למאדים.

במקום ועדת וינוגרד, השיטה המתאימה למאה ה-21 היא זו: ראשית, היו צריכים לבחור בהגרלה כ-20 נציגי ציבור באופן אקראי. הם באמת היו מייצגים את כלל הציבור. שנית, הנציגים היו מקבלים מינוי רק כדי לקרוא ולסכם "תכנים של אזרחים".

שלישית, היו פותחים בלוג עם אפשרות לטוקבקים לכל אזרחי ישראל. היו פותחים ויקי שפתוח ליוזמה לערך חדש, או לתיקון ערך קיים לכל אזרחי ישראל. היו פותחים מנגנונים דמויי "פליקר" ו"יוטיוב" ייעודיים למטרות הויקי-וועדת חקירה. היו פותחים מנגנון דירוג דמוי Digg כך שכל אזרח יוכל לדרג את העדויות והניתוחים והמסקנות של אחרים.

תארו לעצמכם את עשרות אלפי הסיפורים מסמרי השיער, הסרטונים והתמונות המפתיעות שהיו מגיעים, מכל האזרחים שננטשו בקריית שמונה ובמעלות? דמיינו, אילו מחדלי מפקדים היו נחשפים על ידי עשרות אלפי החיילים שהשתתפו בקרבות? אילו רעיונות חדשים להתמודדות נגד החיזבאללה היו מעלים אלפי הצעירים שלא תקועים במאה ה-19, כמו חברי הוועדה? שום וועדה או הפגנה בכיכר לא תביא לחשיפה כזו. מישהו פעם בדק מי מממן את האוטובוסים להפגנות?

דוגמאות בשטח

יש מקומות שהסוג החדש הזה של דמוקרטיה כבר פועל. אתרים כמו "לאור המפות"," סודות פתוחים", "עקוב אחרי הכסף",  "ויקיפדיה של בית הנבחרים האמריקני" ו-"החשיפה של השפעת משרדי יחסי ציבור על התקשורת" לא מאפשרים לאוליגרכיות ולהירארכיות "למרוח" מחדלים ולהסתיר קשרים בין אינטרסים לבין השלטון. הם מספקים כלי מאש-אפ ווידג'טים המאפשרים לכל גולש עוצמה של וועדת חקירה.

אתרים כמו Digg וסקונד לייף, סוללים את הדרך ל"מחאה 2.0". כך 15,000 גולשי דיג הכריחו את בעלי האתר לחשוף מידע שסיכן את עצם המשך קיומו של האתר . כך אלפי אוואטרים בסקונד לייף קיימו הפגנה נגד האתר על הבאגים האינסופיים שלו.

כמה חיילי גולני ונהגי טנקים יש בוועדת וינוגרד?

מנגנונים כאלה של ויקי-ועדה הם היחידים שיכולים להתמודד עם האולגרכיה וההירארכיה שוועדות החקירה למיניהן מבטאות. הוועדות בישראל הן היררכיות שמבטאות את מוקדי הכוח בישראל ומתעלמות ממחוסרי הכוח. כמה חיילי גולני ונהגי טנקים יש בוועדת וינוגרד?

כמה ערבים וחרדים יש בוועדה לבדיקת ההשכלה הגבוהה בישראל? הן איפרכיות במובן שכל אחד שולט בנחלה שלו ומסמן אותה בשתן שלו כמו אצל החיות הכוחניות. כמה מתושבי שדרות וקריית שמונה יש בוועדה לבחירת חתני ישראל, או בין מקבלי פרס ישראל?

ניקח לדוגמה שתי ועדות חקירה דומות: ועדת אגרנט שהייתה ניסיון "למרוח" את מחדלי מלחמת יום כיפור ב-1973, ואת ועדת וינוגרד שמהווה ניסיון דומה לגבי מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

1967 - הקרב הראשון ב"מלחמת ששת השנים"

ניתוח היסטורי של סיטואציה דומה יעזור לנו לקבל פרספקטיבה על חוסר הערך של ועדת וינוגרד. האם וועדת אגרנט שקמה בעקבות "מחדל יום כיפור", קידמה במשהו את מדינת ישראל לנוכח הטמטום של מקבלי ההחלטות ב"מלחמת ששת השנים" 1967-1973?

מלחמת ששת הימים לא הייתה מלחמה כלל, אלא קרב אחד שנמשך ששה ימים בשנת 1967. זה היה הראשון מבין סדרת קרבות שנמשכו שש שנים, השלב השני היה "קרבות ההתשה", והשלב השלישי היה "קרב יום כיפור" בשנת 1973.

בחלק מ"מלחמת ששת השנים" הייתי חייל בצבא הסדיר (1969-1972). בקורסים רבים שעברתי בצה"ל (אני משתעמם מהר, לכן עברתי בין הרבה חילות בשלוש שנות שירותי הצבאי) תמיד הכינו אותנו לעבר. הכינו אותנו כאילו שהקרב שיהיה בעתיד, נניח ב-1973, יחזור על מה שהיה בעבר ב-1967.

הנה כמה דוגמאות: כשהייתי בחיל האוויר ב-1969, שאל אחד החיילים את אחד המפקדים הנערצים ומה יקרה אם המצרים יכניסו טילים נגד הפנטומים שלנו? תשובת המפקד הטייס הגיבור שיתקה את אחרון החיילים ולא העזנו יותר לשאול. הוא הביט על החייל בבוז ואמר "ראית למה הערבושים מסוגלים. מה אתה, הסנגור של קול הרעם?" (הרדיו המצרי בעברית שהיה מושא לבוז באותה תקופה).

כשהייתי בבית ספר לקצינים ב-1971 שאל אחד הצוערים את המדריך שלנו שהיה קצין שריון "ומה יקרה אם מאחורי הג'בלאה ההיא יעמוד חייל עם אר.פי.ג'י. (הוא לא חשב על טיל סאגר, אם כי למדנו על הטילים נגד טנקים שהיו אז לישראל)". מדריך השריון ענה משהו כמו (זה היה לפני למעלה מ-30 אז אני לא זוכר בדיוק) "אני אתן פקודה לתותחן שלי: 300 מטר בשעה 11.00, אש!" ואפתור את הבעיה".

כצוערים, שלחו אותנו לעזה. אמרו לנו שאריק שרון שידע לטפל "בהם" בפעולות התגמול, יידע לחסל סופית את קיני הטרור בעזה. שרון טיפל בהם כל כך טוב ב-1970, עד שהוא ברח משם ב-2006 ב"התנתקות". למה לא קמה וועדת חקירה על הבריחה של שרון מעזה, והבריחה של עוד "גיבור", ברק, מלבנון?

כשהייתי בחמ"ל אוגדת התעלה בשנת 1972 ידעתי את כל התוכניות והתסריטים למקרה שהמצרים ינסו לחצות את התעלה. ידעתי שתוך כמה ימים צה"ל יגיע למרחק כמאה קילומטרים מקהיר. והנה ב-1973, כשגויסתי למילואים נתקעתי עם צוות התותח המתנייע שלי כעשרה ימים בין עזה לאל עריש, הרחק הרחק מהתעלה. ידעתי שכל העסק לא דופק, אבל לא הבנתי אז למה. כחייל צעיר הייתי תקוע בפרדיגמה, בקונספציה. מאז אני לא מאמין לקונספציות של מומחים, גנרלים, וועדות חקירה.

מה יהיה הקרב הבא במלחמת שנות האלפיים?

מלחמת ששת הימים, כמו מלחמת השחרור, לא הייתה ניצחון של דוד מול גוליית. תלוי איך מודדים את העוצמה של דוד וגוליית. האם לגוש שומן טיפש, יש יותר עוצמה מחתיכת שרירים חכמה?

מזה כ-30 שנה קיימת נוסחה של עוצמה. הנוסחה מבוססת על נוסחת הכוח של ניוטון. הנוסחה מיושמת בתחום מדעי החברה ואומרת שעוצמה גולמית שווה למכפלת העוצמה החומרית במכפלת תאוצת ההון ותאוצת הידע: F = M*A או, (סך האוכלוסיה + סך שטח האדמה) כפול (קצב צמיחת הידע + קצב צמיחת ההון) = עוצמה גולמית. ראה המאמר שלי ב"כתב העת למתודולוגיה כלכלית" מלפני 15 שנה, משנת 1992 .

אם ניישם את הנוסחה למאזן הכוחות של ישראל ומצרים בזמן "מלחמת ששת הימים" נראה כי אמנם מבחינת עוצמה חומרית של שטח אדמה ואוכלוסייה למצרים היה יתרון של פי כמה על פני ישראל. אולם מבחינת עוצמה לא חומרית ואינטנגיבילית (Intangibles) של ידע והון, לישראל הייתה אז בסך הכל עוצמה גדולה יותר.

"מלחמת ששת הימים" לא הייתה נס ולא הייתה ניצחון של ערכי צה"ל ולא מלחמת גבורה, אלא ניצחון של העוצמה הגולמית המצרפית של ישראל מול מצריים וסוריה.

מה זה ויקי-ועדת חקירה?

ועדת אגרנט לא שינתה כלום. זו הייתה וועדה של השלטון המפאיניקי, שניסה לזרוק את האחריות על הדרג הצבאי. גם בלי הוועדה היה מתרחש מהפך 77 שהיה ביטוי לברית בין מרד של ההון החדש הגלובאלי בהנהגתה של ד"ש, לבין כל הפריפריות החברתיות הלאומיות והחרדיות. זו לא הייתה ברית של שותפות, אלא של "אם האויב שלך הוא האויב שלי, אז אנחנו יעני חברים".

כך גם ועדת וינוגרד לא תשנה כלום. זו וועדה של השלטון, שגם אם תצא נגד אי אלו אנשים בשלטון הנוכחי, היא תביא בסופו של דבר להחלפתם בדומים להם: ליבני, פרס, ברק, ביבי. כולם מאותו הכפר. אבל במכונית טרנטה, החלפה להגה חדש לא תעזור בכלום. המכונית חלודה ומתפוררת. הגה חדש במכונית חלודה ומתפוררת, יתפורר גם הוא במהירות.

המוסד של ועדות חקירה כבר לא רלבנטי משתי סיבות:

ראשית, בעיית הניתוק. אין שום קבוצה קטנה של אנשים, נניח 5 או 15 אנשים, שיכולה "לחוש" את מה שקורה בכל העם או הצבא, קל וחומר אם חברי הוועדה הם גם זקנים וגם מייצגים מיעוט המנותק מהעם. כל וועדה תהיה שבוייה בקונספציה ותראה רק אותם חלקים של התמונה המשתלבים מראש בקונספציה שלה.

שנית, אימפריאליזם שיפוטי. מושגים משפטיים ומשטרתיים (חקירה) לא רלבנטיים בתחומים של מבני היסוד וקונספציות היסוד בישראל. הרשות השופטת יחד עם אותו חלק מהרשות המבצעת הקרויה משטרה, רלבנטיים לשני תחומים אחרים: א, הרתעה, מניעה וענישה של עבריינים. ב, בוררות בין בני אדם ורשויות שונות. להשתמש בכלי של וועדת חקירה כדי לפתור בעיה כמו תיקון הצבא, זה כמו להשתמש במכשיר אופניים אחד כדי להוביל 1000 אנשים מעיר לעיר.

מרושתים, לבלוג המלא