ירושלים: לטייל בין השורות

שכונה קטנה ומטריפה

שישי בבוקר בבקעה, ירושלים

מי, פעם, ראה את ירושלים ערומה?

אפילו ארכיאולוגים לא ראו.

כי מעולם לא התפשטה עד הסוף.

תמיד לבשה בתים חדשים על הבלויים והנקרעים והנשברים. [יהודה עמיחי].

על ירושלים כולה כתב עמיחי את השיר המדויק הזה, אולם נדמה כי שכונת בקעה והרחובות הסובבים אותה בהחלט מייצגים נאמנה את התפיסה המוצגת בשיר. בכל פעם שתבקרו, אתם עשויים לגלות משהו חדש. בתי אבן ישנים לצד בתים מתחדשים, סמטאות נחבאות הנגלות לפתע, בתי קפה עם ניחוח שכונה מיוחד וחנויות מפתיעות, המפציעות לאטן לאורך רחובה הראשי של השכונה, דרך בית לחם.

שכונת בקעה היא האחות הקטנה והמוכרת פחות של המושבה הגרמנית, השוכנת מרחק סמטאות ספורות בלבד מבקעה. עמק רפאים,

רחובה הראשי של המושבה, על בתי הקפה המסוגננים שבו, האדריכלות הפנטסטית ושלל החנויות, הפכו אותה כבר מזמן לעורק שוקק חיים ולאבן שואבת למבקרים מרחבי הארץ והעולם.

כמו פו הדוב, שהתקשה לבחור בין אהבתו לריבה לבין אהבתו לדבש ולבסוף בחר בשניהם, כך גם אתם לא חייבים לוותר על מאום. תוכלו להעביר את בוקר יום השישי בשיטוט מענג בין שתי השכונות היפהפיות, הסמוכות זו לזו. יחד עם זאת, שווה להקדיש את הזמן כדי להתוודע לצפונותיה של בקעה, ליהנות מקסמה הרב ולגלות את סודותיה רגע לפני שהמקום יישטף בנחשול תיירים בלתי פוסק.

אין כמו לפתוח את הבוקר בקפה השכונתי "קאלו", המגלם באופיו המיוחד את השכונה. רהיטיו זרוקים, האווירה נעימה ולא מחייבת והקהל הפוקד אותו בימי שישי בבוקר מורכב מפסיפס מעניין של חובשי כיפה צעירים ויאפים, תושבי השכונה, ירושלמים מבוססים שנמלטו ממרכז העיר ומספר תל אביבים שחירפו את נפשם כדי לספוג מעט אווירה ירושלמית.

שבו בחוץ על הכורסאות והספות, או בתוך הבית הערבי הישן המרוהט ברישול חינני בטלוויזיה ישנה, פרימוסים עתיקים ואהילים מקושקשים. ארוחת הבוקר המכונה "מפנקת", כוללת סלט ביצים ותפוחי אדמה, סלמון מעושן, פלפלים קלויים, פטריות מוקפצות, גבינות וסלט ירוק. אפשר גם להסתפק בקפה ובנשנוש קל ולשמור את התיאבון להפתעות הקולינריות שבהמשך.

אם התמכרתם לאווירת השכונה, המשיכו לטייל במורד הרחוב. מעבר להצצות ואולי אפילו לקניות בחנויות קרמיקה, בגדים, מתנות ותכשיטים, אל תשכחו להביט אל תוך החצרות הנחבאות ועל חזיתות הבתים הערביים ששופצו ביוקרתיות, תוך הקפדה על סגנונם הייחודי.

מרבית תושביה הערביים של השכונה, שהוקמה בסוף המאה ה-19, נטשו אותה במלחמת העצמאות, ואת מקומם תפסו עולים חדשים. לצד החנויות החדשות פזורים גם בתי מאפה של פעם, מכולות, מכבסות וחנויות ירקות המעניקים לבקעה את צביונה השכונתי המיוחד.

לא לפספס את "גילאי המרכז לאספנות", חנות שהיא יותר מוזיאון לפריטי אספנות נדירים. ד"ר אריה גילאי, בעל האוספים, אסף בביתו את הפריטים במשך שנים ארוכות עד שכבר לא היה מקום. החנות משמשת מקדש עלייה לרגל לחובבי האספנות באשר הם. בין שאר החפצים הנדירים מצויות מפות עתיקות של ארץ ישראל, משקפי אופרה משלהי המאה ה-19 ושעון שמש מהמאה ה-16. גם אם אינכם מתכוונים לרכוש מכשירי מדידה נדירים ומשקולות מזהב, המקום שווה ביקור.

אם לא התפרעתם בארוחת הבוקר, תוכלו לעצור "בסנדוויץ' של רשל" ולהזמין סנדוויץ' טוניסאי אמיתי או שקשוקת מרגז פיקנטית. המקום ידוע כמוסד ירושלמי ותיק, ורבים פוקדים אותו בצהרי שישי ונוטלים הביתה מהתבשילים הידועים של המקום.

לכיוון המושבה הגרמנית, כדאי לחצות דרך סמטת "לויד ג'ורג'" הצרה והמוצלת. שווה להגיע עד הלום רק כדי לפסוע בסמטאות שכמותה - להלך כחולמים בין הבתים, העצים הגבוהים ושיחי הבוגנוויליות השופעים, ולהציץ מעבר לגנים נעולים אל בתי האבן הבנויים בסגנון טמפלרי וצופנים בחובם את סודות ההיסטוריה של המקום. בקצה הסמטה שוכן קולנוע סמדר המיתולוגי, הוותיק בבתי הקולנוע בירושלים. הוא נבנה בסגנון ה"ארט-דקו", בדומה דווקא לבתים שנבנו באותה תקופה בתל אביב. המבנה נשאר כפי שהיה, וכיום יש בו בית קפה נעים ובית קולנוע "לב", המציג סרטים איכותיים גם בשישי בבוקר.

את הדרך חזרה לרכב מומלץ לעשות דרך הרחובות הצדדיים והשקטים המחברים בין שתי השכונות. כדאי לחלוף על פני הסמטאות התנ"כיות הנושאות שמות כמו ברק, אהוד, יעל ושמעון. כל בית יפה משכנו. מרפסות הבתים לבושות סינרי פרחים, שלטי הבתים עטורים קרמיקה ארמנית ואווירת שבת המלכה, שעוצמתה עזה בירושלים, מורגשת מכל עבר.

קאלו אספרסו בר: דרך בית לחם 31, 02-6736365, שישי: 07:30 ועד שעתיים לפני כניסת השבת. גילאי המרכז לאספנות: דרך בית לחם 29, 02-6724472, לצלצל בפעמון הכניסה. הסנדוויץ' של רשל: דרך בית לחם 17, 02-6713918, שישי: 15:00-10:30. קולנוע לב סמדר: לויד ג'ורג' 4, 02-5660954.

• "שישי בבוקר" מאת חגית אברון, צילומים ברוך גיאן, הוצאת כנרת.  
  

לאלו מביניכם שמעדיפים את הטיול קצת יותר ממוקד ואמנותי, מגיש "טיולים בעקבות אמנים בישראל" הזמנה פתוחה לביקור בסדנאות של 75 אמנים - ציירים, פסלים ויוצרים רב תחומיים, הפזורות בכל רחבי הארץ, ביניהם תמצאו את האמנית הירושלמית הבאה:

נעמה אהרונסון - פסלת

"הנייר נגיש ומיידי כמו מקורות ההשראה שלי"

נעמה אהרונסון, אמנית אוטודידקטית, נולדה בשנת 1953 בירושלים והחלה לפסל בנייר בשנת 1992. מאז השתתפה בתערוכות יחיד בארץ ובעולם. האמנית מפסלת דמויות מנייר, כל דמות בגודל טבעי, וכשהן ישובות בקומה השנייה בסטודיו נדמה כי עוד רגע יקומו ויתחילו ללכת.

כל דמות היא טיפוס, כאלה שאנו פוגשים בבתי־קפה, במסעדות ובתור לקופת חולים, והן מעוצבות בידיה של אהרונסון באופן גרוטסקי

והומוריסטי. במיצב שנקרא "ארוחה", שהוצג במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, הציבה נעמה שלוש־עשרה דמויות סביב שולחן. הן חגיגיות, גאות ומרוכזות בעצמן, אך בעצם מנותקות מהסביבה. הדמויות של נעמה חסרות תווי פנים, אולם הן מתאפיינות על ידי בגדיהן המסוגננים והאביזרים הצבעוניים שנלווים אליהן.

"אנשים מרתקים אותי," אומרת נעמה. "אני חיה לידם ובתוכם, צופה בהם במבט חוקר, בוחנת את החיצוניות שלהם ומנסה לגלות את זהותם ולחשוף אותם. האנשים שלי חיים על הגבול שבין חיקוי מדויק של קטעי מציאות לבין האנונימיות שיוצר הדמיון."

הכול התחיל כשנתקלה בספר הדרכה בצרפתית שעסק בפיסול בנייר, "ומאז נשפכו בסטודיו שלי ליטרים רבים של דבק טפטים ומאות מטרים של גלילי נייר," היא אומרת. "התחלתי בפיסול חפצים יומיומיים: פירות, ירקות, עוגות וכלי בית, ועברתי לפסלים של אדם בגודל מלא."

בתשתית לפיסול היא משתמשת ברשת לולים, שאותה היא עוטפת ברצועות נייר שמודבקות בשכבות רבות של נייר עיתון ספוג בדבק. הצבעוניות של הפסלים מושגת על ידי שימוש בנייר צבעוני כשכבה חיצונית ואחרונה.

בסטודיו, לצד פסליה, מסכמת נעמה: "הנייר נגיש ומיידי כמו מקורות ההשראה שלי. חומר פשוט, רך, ראשוני ומתכלה בשימושו המקורי, הופך קשיח, עמיד ומורכב, וכך מאפשר לי ליצור את האנשים שלי."

כתובת: לייב יפה 9, תלפיות, ירושלים; טלפון בסטודיו: 02-6725331; טלפון נייד: 050-5885528; ביקורים בתיאום מראש.

• "טיולים בעקבות אמנים בישראל" מאת בלהה שומר זייצ'יק, הוצאת מודן.