הדרך ליהדות רצופה מכשולים ובחינות

הרב גרגורי קוטלר: מפנים עורף ל-300 אלף עולים  

כמיליון עולים הגיעו מברית-המועצות לשעבר לישראל בעשרים השנים האחרונות. כיום הם מהווים הקבוצה האתנית הגדולה ביותר מקרב האוכלוסייה היהודית במדינה. מספר "נישואי התערובת" בקרב יהודי רוסיה הגיע בשנים אחרונות לכדי 80 אחוז. שאלות כמו מיהו יהודי ומהו גיור, מקבלות משנה תוקף בקרב עדה זו. בעיני יהודי שומר הלכה - וכתוצאה מכך גם בעיני מדינת ישראל - משפחת עולים מברית-המועצות, המורכבת מאב יהודי, אם לא-יהודיה ושני ילדים - נתפשת כמשפחה שיש בה 75% לא-יהודים. לא כך בעיני היהודי הרוסי הממוצע. הילדים, ולעתים גם האשה במשפחה כזאת, סבלו ברוסיה מגילויי האנטישמיות, נתקלו בקושי להתקבל לאוניברסיטה או לזכות בעבודה ראויה. רבים נטלו חלק במאבק על זכות העלייה. רובם ראו את עצמם יהודים עד שהגיעו לארץ. מדינת ישראל היא שכופה על אנשים אלה זהות לא ברורה.

העולים בני משפחות היהודים נמצאים במשבר זהות עמוק. המשבר הזה מלווה גם באפליה של ממש - בהיעדר אפשרות חוקית להינשא בארץ, בבעיות בכל הנושאים הקשורים במעמד האישי, ובסוף - גם בקבורה מאחורי הגדר. האם החברה בישראל אינה מחויבת להושיט להם יד?

הרבנות הראשית משליטה מונופול על כל שירותי דת, כולל נושא הגיור. בתי-דין מערימים קשיים רבים בדרכם של כל מי שבאים להתגייר. הדרישות המופנות כלפי בני-הזוג היהודים, החובה להביא ילדים לחינוך דתי בלבד, גישות הלכתיות מחמירות כלפי אורח החיים אותו חייבים לנהל המתגיירים - כל זה אינו מאפשר לרוב העולים להתגייר ולהפוך ליהודים במדינת ישראל.

חוק השבות אינו מעניק זכות עלייה ליהודי שהתנצר. אבל אחרי העלייה, כל הדרכים פתוחות - במדינת ישראל של היום קל יותר להתנצר מאשר להתגייר. וזו רק אחת התגובות החברתיות המתפתחות בתגובה לדחייה על-ידי הממסד הדתי. קיימות גם הסתגרות בתוך ה"גטו הרוסי", שנאה כלפי המדינה, שנאת ישראל (כולל כתובות נאצה אנטישמיות ברוסית שראינו), הגירה לכל מקום ובכל הזדמנות. כך מאבדים מדינת ישראל ועם ישראל מאסות של אנשים צעירים, שהיו מוכנים להיות חלק מן העם היהודי.

קרוב ל-300 אלף עולים, אזרחי ישראל, אינם יהודים לפי ההלכה. על-פי הנתונים הרשמיים, מדי שנה עוברים בארץ גיור אורתודוקסי קצת יותר מ- 2,000 איש. בקצב כזה, כדי לגייר את כל הלא-יהודים החיים איתנו כיום נזדקק לפחות למאה שנה. נוכח החיפוש המתמיד אחרי האלוהים, שחווים רבים מיוצאי ברית-המועצות לאחר התפרקות הקומוניזם האתיאיסטי, בל יתפלאו הרבנים, כיצד נפתחו הכנסיות באריאל ובאשדוד.

במציאות החברתית של העת העתיקה וימי הביניים, האיסור על נישואים מעורבים עבד הן בצד היהודי והן בלא-יהודי, והקהילה היהודית יכלה לפעול לפי ההלכה הקובעת תהליך מחמיר של גיור. אולם כיום, איסור זה אינו מעשי עוד: נישואים מעורבים הפכו לתופעה המונית לא רק בקרב יהדות התפוצות, אלא גם במדינת ישראל. יתרה מזו: רוב היהודים (וגם הלא-יהודים) רואים בנישואים מעין אלה תופעה לגיטימית. בתנאים כאלה אנו חייבים להגיע להסכמה רחבה בנושא הגיור במדינת ישראל, כך שיהיה נגיש לכל בן המשפחה היהודית, שרואה עצמו חלק מן העם היהודי.

כאשר מספר היהודים בעולם הולך ומצטמצם בגלל נישואי התערובת, הדרך היחידה למנוע את היעלמותה של הקהילה היהודית היא לעזור לצאצאי הנישואים הללו להיות חלק מעם ישראל. וכאן, במדינת ישראל, זוהי הדרך היחידה לעזור לאלפי האזרחים, אשר מוכנים למות בהגינם עליה - אבל אינם רשאים להינשא בה. הזרמים המודרניים ביהדות פתוחים להידברות זו ומחזקים את ידיהם של הרבנים האורתודוקסיים האמיצים, אשר ייענו לאתגר הלאומי הזה לטובת החברה הישראלית כולה.

הרב ישראל רוזן: אין פתח אחר למועדון היוקרתי

התנ"ך מציב שתי דמויות של מתגיירים: יתרו חותן משה - ורות. הראשון המודל של מתגייר מתוך חרדת קודש, בעקבות מעמד הר סיני אשר שמעו הגיע למדין. רותי ממגילת רות (להפתעתנו: 'יתרו' ו'רותי' - אותיות זהות) היא המתגיירת המשפחתית. היא זו המגלה את זהותה "עמך עמי ואלקיך אלקי" על רקע דבקותה בחמותה היהודיה וחלומה לפגוש את אישהּ לעתיד בשדות בית לחם.

המודל של רות השבה משדה מואב הוא אתגר לאומי, הניצב כיום לפתחה של החברה היהודית בישראל. רבבות נכרים ונכריות שבו אלינו מארצות ניכר, על או תחת כנפי חוק השבות, ואנו מצווים לפתוח להם פתחי גיור ידידותיים.

בחצרות בתי הדין המיוחדים לגיור, הזמינים בכל הארץ, אנו פוגשים מדי שנה אלפי 'רותיות' כאלו (כ-2,000 גיורים לשנה ועוד כ-2,500 גיורים נוספים מעולי אתיופיה, שתהליך גיורם מובנה בקליטתם הסוכנותית); רובן המוחלט נשים בגיל הפריון, וילדיהן עמן. אנו דייני הגיור מזילים דמעה מאות פעמים בשנה, כאשר ניצבת מולנו 'רותי' ילידת אוקראינה או בודפשט, קווקז או דרום אפריקה, פטרבורג או סאו-פאולו, ולאחר כעשרה חדשי לימוד באולפן (פעמיים בשבוע אחר-הצהריים) היא מכריזה "נעשה ונשמע", כמו בהר סיני. עוצמת החוויה של דייני הגיור נובעת לרוב מן הסיפור האישי המרגש, אך גם מן ה...קנאה בהן, שזכו להחליט בעצמן להצטרף לעם היהודי ולגורלו, ולא כמונו - שנולדו לתוכו מבלי שנשאלנו.

דמעות נוספות נגררות לזווית העין כאשר "הצד היהודי במשפחה", בן הזוג היהודי-מקורי של המתגיירת, שב או מתקרב בזכותה של 'רותי' אל החיים היהודיים המסורתיים. תופעה שכיחה זו מלווה את אתגר הגיור 2007, ומלבה את היקפו לממדים שלא היו כמותם למימות משה רבנו.

אכן, מדובר בגיור אורתודוקסי. אין פתח כניסה אחר למועדון היוקרתי. העם

 היהודי, שקיבל תורה מסיני ושם הוגדר כעם, מוכן לפתוח שערים לבני ניכר ולחלוק עמם את תורתו וגורלו. התנאי היחיד: שיעברו 'מעמד הר סיני' אישי. יתר על כן, חז"ל לימדונו כי נשמות המתגיירים לדורותיהם כבר ניצבו, רטרואקטיבית, במעמד הר סיני. צריך רק לשחזרו... גיור לא הלכתי, גם אם ארגון יהודי יזם אותו, לא ייקלט, לא ישתלב ויגרור שובל של פירוד וטרגדיות עתידיות.

תהליך הגיור כולל הכרת החיים היהודיים בצד סיפורי התנ"ך וההיסטוריה; התנסות במעגל השנה ובהליכות הבית היהודי; קשר עם קהילה ולרוב גם עם משפחה מאמצת חמימה. וכאן צריך להודות: גם אתגר יהודי-לאומי זה נופל על כתפיה הצרים של הציונות הדתית, והיא עומדת יפה במשימה. והתוצאה: אנו כותבים כאן ועכשיו מגילת רות בלתי פוסקת; שרשרת מתמשכת, המצפה לחוליות נוספות, לרבבות 'רותיות' שיתחברו אליה וישתלבו בה...

יש גיור בישראל - גיור הלכתי ידידותי. חג מתן תורה שמח - חג קבלת תורה שמח!

הרב רוזן הוא דיין גיור ומייסד מינהל הגיור

הרב קוטלר הוא רכז מועצת "הרבנים המתקדמים" (הרפורמים) בישראל