עדות מדרפור: האונס הקבוצתי של מקוששות העצים

עיישה בת ה-18 ושש חברותיה אספו את מעט הכסף שהיה להן, שכרו עגלה רתומה לחמור ויצאו, חרף הסכנות, אל מחוץ למחנה הפליטים קלמה שבמערב סודן, כדי לקושש עצים. הן קיוו שיאספו מספיק עצים כדי למכור אותם ולעשות רווח קטן, בעזרתו יוכלו לקנות מעט מזון ולהאכיל את ילדיהן.

אבל היוזמה הפכה לסיוט. בחלקה מיוערת בדלילות, במרחק כמה שעות הליכה מהמחנה, נאנסו הנשים אונס קבוצתי, הופשטו, הוכו ונשדדו. עירומות וחבולות הן חזרו למחנה במנוסה.

זהיה, אחת הנשים שהיו בקבוצה, סיפרה כי הבחינה בארבעה חיילים אונסים את עיישה בזה אחר זה. עיישה היתה אז בחודש השביעי להריונה. "במשך כל הזמן, חשבתי לעצמי 'הם הורגים את התינוקת שלי...'", היא סיפרה בבכי.

לנשים אין ספק מי תקף אותן. הם אומרות שאלה היו גברים רכובים על גמלים, לבושים במדים - אנשי מיליציית הג'נג'וויד - לוחמים ערבים שמואשמים בהטלת אימה, רצח ואונס של התושבים האפריקנים בחבל דרפור שבסודן.

סיפורן של הנשים, הוצלב על ידי כתב סוכנות הידיעות AP עם עדויות של נשים אחרות ועובדי ארגוני סיוע במחנה. הוא מספק הצצה לאימה ולזוועות שחוות הנשים בדרפור, מאז החל המשבר בסודן בחסות הממשלה הערבית בחרטום.

זוהי שנתו הרביעית של המשבר, שהוגדר הקשה בעולם כיום. על פי נתוני האו"ם גבה המשבר בדרפור כ-200 אלף קורבנות - רובם מתו באלימות קשה - ועקר כ-2.5 מיליון תושבים מאדמתם. אנשים אלה הם היום פליטים במחנות בדרפור או בצ'ד הסמוכה, שם הם חשופים למחלות, רעב, אלימות ואפליה.

ממשלת סודן מכחישה כי היא מעניקה חסות ומסייעת למיליציה הערבית. לאחר מסע לחצים בינלאומי היא איפשרה ל-3,000 אנשי שמירת השלום של האו"ם להיכנס למדינה - אך סרבה לדרישה להגדיל את הכוח ל-22 אלף.

מחנה הפליטים קלמה הוא מיקרוקוסמוס של עליבות. זרוע בבקתות בוץ וקש ואוהלים מיריעות פלסטיק, המחנה הוא ביתם של כ-100 אלף בני אדם ובניסיון למנוע מפליטים נוספים לבוא, אוסרת הממשלה על בניית מתקני שירותים נוספים. התוצאה היא סירחון בלתי נסבל ומתמשך.

אך הריח אינה הבעיה היחידה. רבים מתושבי המחנה נושאים נשק, והאלימות גואה. חיילי האיחוד האפריקני נאלצו לעזוב את המקום מאחר שלא הצליחו להשליט במקום סדר.

ומחוץ למחנה אורבים אנשי הג'נג'וויד, שרוצחים, שודדים ואונסים את הנשים היוצאות לקושש עצים. העצים בקרבת המחנה מידלדלים ולכן נאלצות הנשים להרחיק לחלקות יער מרוחקות. זוהי מלאכן של הנשים גם בשל המסורת האיסלמית וגם בשל העובדה שכל גבר שילווה אותן יירצח אם ייתפס בידי המיליציות.

וכמו בהרבה חברות איסלמיות, אונס הוא אות קין על מצחה של האישה. "קורבנות האונס מנודות מהחברה", מספרת עובדת או"ם מקומית שמסייעת לנשים, מאהה מונה. הנשים סיפרו כי כשהתקרבו למחנה, מיהרו גברים להוריד את כיסויי הראש שלהם כדי להעניק להן כסות להסתיר בה את מערומיהן. אך למרות זאת, בתוך המחנה הן זכו לבוש וללעג.

לדבריה, הג'נג'וויד משתמשים באונס הנשים כדי להילחם בבעליהן, אנשי המחתרת של דרפור. "זו אסטרטגית לחימה", סיפרה. אך לדברי עובדי סיוע אחרים, מעשי האונס הקבוצתי אינם זוכים לתמיכת הממשלה. "חימוש המיליציה, הוראות לבצע רצח וביזה - כן. אונס - לא", אמר נאסר קמבל.

קלמה אינו המקום בו מתבצעים מעשים כגון אלה. בעיר מוקג'ר, מרחק של ב-200 ק"מ מהמחנה, סיפרו שני עדי ראיה על נשים שהובאו לכלא מקומי, שם הוחזקו על ידי החיילים ונאנסו במשך שעות. לדבריהם, אנשי המיליציה קראו בזמן האונס קריאות ואמרו שהם "זורעים עגבניות" - רמז לצבע העור שכן הערבים בדרפור מכנים עצמם "אדומים", לעומת התושבים ממוצא אפריקני, שצבע עורם כהה יותר.

עובדי הסיוע של האו"ם טוענים כי בידיהם רישום של לפחות 2,500 מקרי אונס שאירעו בדרפור ב-2006, אולם לדבריהם המספרים האמיתיים רבים הרבה יותר - אלפים מדי חודש על פי הערכות. הקורבנות כמעט תמיד אינן מסוגלות לזהות במדויק את תוקפיהן ולפיכך אין שום אפשרות לבצע הליך משפטי מסודר. בשנת 2006 הועמדו לדין באשמת אונס רק שמונה אנשי מיליציה. הם קיבלו שלוש עד חמש שנות מאסר - ומאה מלקות.