מי לא מכיר את התמונה הבאה - שלוש ילדות בנות חמש רוקדות בלט על הבימה, עולה לתורה מנסה לברך כשבנו זב החוטם תלוי לו על הגב, ועוד כמה זאטוטים מורחים אצבעות של שוקולד על הטלית של שכנם לספסל.
אכן, תמונות קשות.
ובאמת, כמי שכל שבת מחדש מתמודדת עם הפיתוי לשגר את כל החבורה העליזה עם אבא לבית הכנסת ולשתות קפה בשקט, אני יכולה להעיד שהמדובר בהתלבטות של ממש. מצד אחד, הרי בית הכנסת הוא מקום של תפילה, וכל המולת הילדים פוגעת ביכולת של באי בית הכנסת לשאת את תפילתם בפני בורא עולם. שכן אחת משתיים: או שהאבא נמצא בחוץ על מנת לשמור על הילדים, ואז הוא לא יכול להתפלל, או שהילדים משחקים בתוך בית הכנסת, ואז אף אחד בעצם לא יכול להתפלל. אין ספק שהמדובר בחוויה מעצבנת, בפרט- כאמור - אם הילדים שמונעים ממך להתפלל הם של מישהו אחר.
מצד שני, אם נשים לרגע בצד את השיקול (המכריע אמנם) של הקפה השקט של אמא בבית, יש חשיבות לא מעטה בשיתוף הילדים בחוויית ההליכה לבית הכנסת, ולא רק מהגיל שבו הם כבר יכולים (ומוכנים) לשבת על הספסל ולהתפלל בשקט (כלומר, מגיל 25). חינוך, רבותיי, חינוך.
לפחות בחוויית הילדות שלי, בית הכנסת היה חלק מהנוף שלי באופן קבוע. לא מקום רחוק ומנוכר, חמור סבר וקשה, אלא מקום נעים ומזמין, שהסביר לי את פניו (אפילו אם הגבאי הנרגן לא תמיד עשה זאת גם הוא) ואשר בו למדתי חוויית תפילה מה היא, לטוב ולרע. אין לי ספק כי עצם העובדה שפקדתי את ספסלי בית הכנסת מגיל כל כך צעיר תרמה לאהבה שיש לי למקום הזה, ולגעגועים הרבים שאני חשה אליו כיום, כשאני פוקדת אותו, לצערי, לעתים כל כך רחוקות.
לכן זה כל כך חבל שיש לא מעט בתי כנסת שבהם הכניסה לילדים היא פשוט אסורה, ואם הם כן מסתננים איכשהו פנימה, כי אז יש לקשור את פיהם ברתמות של כלבים. הילד צייץ? מייד עיניו רושפות האש של הגבאי או של אחד ה"לחוצים" האחרים ננעצות בך, ויש לך בדיוק עשר שניות לרוץ איתו החוצה, אפילו אם זה באמצע "קדושה".
אז חברים, תרגיעו. לא יקרה כלום אם הילד מיילל קצת באמצע התפילה, או אם הילדה אוכלת במבה למרגלות הבימה. בית הכנסת הוא חלק אינטגרלי מהקהילה, וככזה, כאשר בקהילה יש ילדים, גם בבית הכנסת יהיו ילדים. וטוב שכך. מי שרוצה להתפלל בבית כנסת נטול ילדים, שילך להתפלל ב"אחוזת ראשונים", יש שם אחלה מניין.
ולכל השאר - נא לגלות מידה מסיימת של סבלנות וסובלנות: גם אתם הייתם פעם ילדים קטנים, וגם לכם היו פעם ילדים קטנים. אז נכון, צריך להקפיד על מידה של טעם טוב ולא לתת לילד להתפשט מול ארון הקודש, אבל אם מקובל עלינו שאין אדם עומד בתפילה אלא מתוך שמחה, אז איך אומר השיר? ילדים - זה שמחה.
_a.jpg "בית כנסת. להביא את הילדים, או שלא? צילום: ישראל ברדוגו")
