למה היהודים בורים ביהדות?

יוסי פריצקי: נבערות המאמינים

בסמינר בנושאי גלובליזציה ודת, בו אני משתתף בבוסטון, הוצגו לפני המשתתפים נתונים מדהימים על התפשטות הדתיות בעולם ובמיוחד בארצות-הברית. מתברר כי למרות המודרניזציה והתהליכים הגלובליים, שלכאורה אמורים היו להביא לירידה בהשתתפות האנשים בפעולות דתיות - קרה תהליך הפוך: מספר עצום של אמריקנים מגדירים עצמם כדתיים. מספר רב מביניהם משתתף בפעולות דתיות, כגון ביקור בכנסייה מדי יום ראשון, אמירת תפילות וכדומה, ועמדות הבוחרים לנשיאות מושפעות ביותר מתפישותיהם הדתיות. אלא שבד בבד עם התגברות הדתיות, הולכת וגוברת בארצות-הברית הנבערות הדתית: מעטים יודעים את שמות נושאי הבשורה של ישו, מעטים עוד יותר יכלו לצטט את עשרת הדיברות, או ידעו את שמות שבעת החטאים. רבים סבורים שסדום ועמודה הם זוג. האמריקנים שטופים בהתעוררות דתית מחד - אך בנבערות ובערות בכל הקשור לדת מנגד.

כיום, כששאלת הזהות הישראלית עומדת במלוא חריפותה - חייבים ליישם, ומיד, את לימוד היהדות כתרבות. המורים צריכים להיות אנשי דעת, ולא אנשי אמונה. לא ייתכן שתלמיד ישראלי לא יוכל לצטט את פרשת "שמע", לא יידע את מזמורי התהילים ולא ילמד את עקרונות האתיקה והתרבות היהודיים כפי שהם מופיעים ב"פרקי אבות". מותר לכל ישראלי ויהודי להיות אתיאיסט, אגנוסטיקן או מאמין בכל נימי נפשו באל. מותר לתלמיד לחשוב שתפילה אינה אלא דברי הבל ורעות רוח. אבל לשם כך, הוא צריך להכיר אותה. אין ואסור שיהיה קשר בין האמונה הדתית ובין לימודי הדת. מי שרוצה דוגמה לכך, יביט במדינות אירופה המערבית. שם לומדים תנ"ך ודת בבתי-הספר, במדינות מסוימות בדגל מופיע הצלב, ובבריטניה המלכה היא גם ראש הכנסייה. וראה זה פלא: אירופה המערבית היא חילונית כמעט לחלוטין. מספרם של אלה הפוקד את בתי-התפילה הוא זעום ביותר, והכרתם של האירופים את עצמם היא לא כ"נוצרים", אלא פשוט כ"אירופים".

זבולון אורלב: התנתקות הממלכתיים

המציאות המרה מלמדת שהחינוך הממלכתי מצמצם בהדרגה את לימודי היהדות הכוללים לימודי תנ"ך ותורה שבעל-פה (תושב"ע). ועדה שמונתה על-ידי שר החינוך המר ז"ל, ובראשה עמדה פרופ' עליזה שנהר, חשפה כבר לפני 15 כי קיימת פשיטת רגל טוטאלית בכל הקשור ללימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים, ולכן גם בודדים בוחרים בלימודים אקדמיים להוראת היהדות. כמו במשל הידוע על אותה ספינה שעומדת לטבוע וזורקים ממנה קודם כל את הטלית והתפילין - כך בכל קיצוץ במערכת החינוך מפחיתים קודם כל בלימודי היהדות. העובדה שהעם היהודי חי במדינת ישראל, מדבר עברית, ויוצר יצירות תרבות ישראליות, גורמת לאשליה שיש תחליף לתרבות היהודית המקורית שבאה לידי ביטוי בתנ"ך ובתושב"ע.

קברניטי החינוך הממלכתי לוקים בתסביך וטועים טעות גדולה: הם סבורים כי הואיל והחינוך הממלכתי החליט שלא לקיים אורח חיים דתי, אזי הוא פטור מלימוד והכרת מקורות התרבות היהודיים. זאת למרות שמחקרים שנעשו בעשרות השנים האחרונות מצביעים במפורש כי רובם המכריע של ההורים והמורים בחינוך הממלכתי הם שומרי מסורת ישראל, ובעלי זיקה מובהקת לאורח החיים היהודי. רובם מקפידים על כשרות המזון, קביעת מזוזות, ציון בר/בת מצווה ושמירה מסוימת על מנהגי יום כיפור ויתר חגי ישראל. רובם יקימו משפחה בטקס המסורתי וכך גם ינהגו בקבורה ובאבלות.

הואיל ו"אין הבור מתמלא מחוליותו", אין לחינוך הממלכתי ברירה אלא להיעזר בידע המצטבר בחינוך הממלכתי-דתי. המרכזים להעמקת הזהות היהודית במערכת החינוך היו בשנים האחרונות מוקד משמעותי לקידום הזהות והחינוך היהודי במוסדות החינוך הממלכתיים. זאת, בעיקר על רקע המחסור החמור במורים בעלי ידע בתחומים אלה. מרכזים אלה - שהתבססו בעיקר על בנות השרות הלאומי שעברו הכשרה, הדרכה והשתלמויות מקצועיות - היו, והם עדיין, מבוקשים על-ידי מנהלי בתי הספר הממלכתיים וזוכים להערכה ולשבחים רבים.

שולמית אלוני, בעת שכיהנה כשרת החינוך, הורתה לאסור את פעולת המרכזים בבתי הספר הממלכתיים, בטענה שאין לאפשר לבוגרות החינוך הממלכתי-דתי ללמד ולהדריך את תלמידי החינוך הממלכתי בכל הקשור ליהדות ומורשת ישראל בגלל היותן אורתודוכסיות. אלוני תבעה כי רק מורות ומדריכות "פלורליסטיות" תוכלנה להדריך ולחנך ליהדות בבתי הספר הממלכתיים. פיטוריה המוקדמים של גב' אלוני מתפקידה והדרישה הנחושה של מנהלי בתי הספר הממלכתיים להמשיך את פעולתן של בנות השרות הלאומי סיכלו את הוראתה, ומאז ועד לפני חודשים ספורים המשיכו המרכזים בפעולתם הברוכה.

לאחרונה עוררה שרת החינוך יולי תמיר את הנושא מחדש, והורתה כי בנות השרות הלאומי שקיבלו חינוך ממלכתי-דתי אורתודוכסי שוב לא יוכלו לפעול במרכזים להעמקת הזהות היהודית בבתי הספר הממלכתיים, כיוון שהן "לא פלורליסטיות", כטענתה. האיסור על בוגרות החינוך הממלכתי-דתי ללמד יהדות בבתי ספר ממלכתיים רק בגלל היותן "אורתודוכסיות", בשעה שמנהלי בתי הספר הממלכתיים והמורים מבקשים ומשבחים בנות אלה, הוא צנזורה תרבותית, רוחנית וערכית מהגרועות ביותר שידעה מערכת החינוך. למעשה, זו כפייה אנטי-דתית מובהקת על ילדים, הורים, מורים, מחנכים ומנהלים. אך מעבר לכך, החלטת שרת החינוך רק תחמיר את התנתקותו של הציבור החילוני ממקורות התרבות היהודית.