מי באמת גילה את אמריקה?
כשהגיע קולומבוס לאמריקה, האם ידע שכ-500 שנה לפניו כבר הפליגה חבורה של ויקינגים פורעי חוק מאיסלנד לגרינלנד, ומשם גם לחופי קנדה? עם כל הכבוד לספרדים, אם היה אירוויזיון למגלי אמריקה, איסלנד הייתה זוכה במקום הראשון
כנסיית הלגרימסקירקיה נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בעיר רקיאוויק. חזיתה בנויה כמו קיר משושי בזלת ומגדל הפעמונים שלה נראה כמעין מעבורת חלל העומדת להמריא.
בחזית הכנסייה ניצב פסל מרשים של ויקינגי חסון וגאה, אולי חלומה של כל אמא יהודיה, ובטח של בנותיה, שהעניקה ממשלת ארצות הברית לאיסלנדים בשנת 1930 על כך שאחד מבניה, לייפור אריקסון, היה לאירופאי הראשון שהניח את כף רגלו ביבשת הרחוקה ממערב.
כשהגיע קולומבוס ליבשת אמריקה ב-1492, הוא טעה לחשוב שהגיע להודו. אך האם ידע שהוא לא היה האירופאי הראשון שהניח את כף רגלו על אדמת הארץ החדשה שנגלתה לו ולמלחיו? יסלחו לי ידידי הספרדיים, אבל אם היה אירוויזיון למגלי אמריקה, איסלנד הייתה זוכה במקום הראשון.
ויקינגי חסון, גאה, וגם חלוץ. מה צריך יותר מזה? (צילומים: דודו בן צור)
היום אנחנו יודעים בוודאות ש-500 שנה בקירוב לפני המסע של קולומבוס, הגיעו ויקינגים לצפון-מזרח יבשת אמריקה, אל לברדור וניו פאונדלנד בקנדה של היום, התיישבו בהן, ואף ניהלו קשרי מסחר עם המתיישבים באיסלנד ובגרינלנד.
למעשה, ישנה טענה כי קולומבוס עצמו הגיע למערב איסלנד ב-1477 כדי ללמוד מיורדי הים המקומיים את סודות הניווט והשיט בצפון האוקיינוס האטלנטי. ידע שאולי שימש אותו בהמשך במסעו מערבה מאירופה לאמריקה דרך האוקיינוס האטלנטי.
הדרך היחידה להינצל
כשאומרים ויקינגים, רובנו חושבים על פראים לבושי פרוות, קסדות עם קרניים (מיתוס שנולד באופרות של וגנר), חרבות שלופות וגרזנים, שבאו לשופינג בפריז אבל לא ממש התכוונו לשלם. לא שאין בזה אמת, אבל רק באופן חלקי.
תקופת הפשיטות והכיבושים האלימים של הויקינגים (ויק בנורבגית – מפרץ; אנשי המפרץ) באירופה נמשכה כ-200 שנה, בין המאות ה-8-10. חלקם הגדול נטמע באוכלוסיה, יצר קשרי מסחר וגם התנצר. השפעתם על אירופה הייתה גדולה, ולראייה, חלק מימות השבוע באנגלית אף נקראים על שמם של אלים נורדיים.
הויקינגים הגיעו במקור מדרום מערב נורבגיה. לחצים כלכליים ופוליטיים שהגיעו מהשלטון המלוכני ומהמחסור בקרקעות הביאו רבים מהם לצאת ולחפש מקום חדש להתיישב בו. חלקם גם היו מבוקשים על ידי החוק, עונש מוות ריחף מעל ראשם, והדרך היחידה שלהם להינצל הייתה לעלות על הספינה שלהם ולחפש את מזלם באוקיינוס הגדול.
כך התגלתה איסלנד במאה ה-9. כזה היה גם במקרה של אריק האדום, אביו של לייפור אריקסון, שברח מהחוק הנורבגי והתיישב באיסלנד בגלל רצח ופחד מנקמת דם. כנראה שלא היה ממש איש יציב ואוהב חוק, משום שגם באיסלנד הוא הסתבך עם החוק לאחר שביצע רצח, ונאלץ לברוח עם משפחתו ולחפש את מזלו במקום אחר. באופן זה הגיעו המתיישבים הויקינגים האיסלנדים הראשונים לדרום גרינלנד במאה ה-10 לספירה.
הטביעו ספינות כמו הטיטניק
שמה של גרינלנד, הארץ הירוקה, היה כנראה ניסיון למשוך מתיישבים, סוג של הונאת הציבור באותם ימים. לייפור אריקסון שמע מיורד ים ויקינגי אחר שנסחף מערבה עם ספינתו על הארץ החדשה המכוסה יערות, והחליט לנסות את מזלו. בשנת 1000 לערך הוא הפליג מערבה מגרינלנד, אל הלא נודע, בים שורץ קרחונים וזרמי ים מסוכנים, עד שהגיע לחופי צפון-מזרח קנדה ושייט לאורכם.
גונאר מארל אגרטסון הוא איסלנדי שלקח ברצינות את שחזור התקופה הויקינגית, ובנה ב-1994 דגם של ספינה ויקינגית, שהתאימה לספינות מהמאה ה-9. ביוני 2000 הוא יצא עם עוד שמונה
חברים מאיסלנד לשיחזור אותו המסע של לייפור אריקסון מאיסלנד לגרינלנד, ומשם לצפון-מזרח קנדה.
לאחר 70 יום של הפלגה בסערות קשות, התחמקות מקרחונים שהטביעו ספינות כמו הטיטניק, וניווט באמצעים של המאה ה-9, הצליח גונאר להביא את הספינה שלו ואת צוותו אל נמל הליפקס שבקנדה. הוא וחבריו עמדו על הסיפון כשהם לבושים כמו ויקינגים אמיתיים עם פרוות וחרבות. מדהימה מכל אולי היא העובדה שמומחים לניתוח גנטי גילו את מה שגונאר עצמו לא ידע - גונאר הוא צאצא של לייפור אריקסון בעצמו.
כשנחתו אריקסון וחבריו על החוף, הם מצאו לא רחוק משם גפני בר ולכן קראו למקום "וינלנד", החליטו לנסות להתיישב במקום. הם סחרו בעצים ובפרוות עם תושבי גרינלנד - כלומר חצו הלוך ושוב את האוקיינוס האטלנטי במאה ה-10 לספירה כשרוב "המעצמות הימיות האירופיות" עוד רק השתכשכו במי הים התיכון.
ניסיונות ההתיישבות בוינלנד אמנם לא עלו יפה בגלל מיעוט התושבים וסכסוכים עם האינדיאנים הילידים, אך ההישג ההיסטורי וקורותיהם של אריקסון וחבריו תועדו בסאגות האיסלנדיות, מסמך היסטורי חשוב ונדיר. ישנם גם ממצאים ארכיאולוגים בצפון-מזרח קנדה המצביעים על ניסיונות ההתיישבות הויקינגיים ביבשת אמריקה.
האיסלנדים לא מתרגשים מסלבריטאים
מול הכנסייה היפה של רקיאוויק ופסל הברונזה המרשים (למרות שאף אחד לא באמת יודע איך נראה אריקסון) נמצא גם מלון קטן וצנוע הקרוי על שמו של יורד הים האמיץ. לא רחוק משם נמצא בית הספר לימאות וניווט. גם שדה התעופה הבינלאומי של רקייויק נקרא על שמו.
אני אוהב לשוטט ברגל ברקיאוויק. למרות שהיא גדלה והתפתחה ללא הכר בעשר השנים האחרונות עדיין יש תחושה של כפר דייגים ציורי במרכז העיר העתיק שמשמר מבנים הסטורים ומחסנים של בתי מסחר דנים. מהפסל של אריקסון ירדתי ברגל לאורך רחוב קטן. בתי אבן עם גגות צבעוניים, גינות קטנות, עצים (דבר נדיר באיסלנד), חנויות מעצבים וחנויות לעתיקות מקשטים את הרחובות החמודים בחלק זה של רקייויק.
פסעתי אל תוך אחת מחנויות העתיקות. האיסלנדים מאד אוהבים וינטאג'. כשבחנתי שידה יפה, ניגשה אלי מישהי מאחור ואמרה בלחש "שידה יפה". הסתובבתי ונעמדתי פעור פה מול ביורק. המקומיים היו אדישים, כאן לא עושים עניין גדול מסלבריטיאים, אחרי הכל עליהם עוד לא נכתבה אף סאגה.
לפנייה לכתב/ת 
