ההסתדרות: התקשורת מתעלמת מהישגינו בתחום חוקי העבודה
ההסתדרות כבר רשמה הישגים בתחום אכיפת חוקי העבודה, אבל הללו לא מגיעים לעמודי החדשות. למה? כי את התקשורת מעניינים יותר דברים שעל גבול הרכילות מאשר אכיפת חוקים המשפיעים על מאות אלפי עובדים. מאמר תגובה לשוקי שטאובר
לפני כשבוע הגיעה הוועדה המשותפת להסתדרות המעסיקים והממשלה לגיבוש מסמך משותף ובו המלצות אופרטיביות מוסכמות להגברת אכיפת חוקי העבודה. מדובר במסמך היסטורי, שכן זו הפעם הראשונה שבו הממשלה והמעסיקים מסכימים לשורה של צעדים מרחיקי לכת גם נגד מזמיני העבודה, במקרה ומדובר בעבודות המבוצעות על ידי קבלני שירותים או על ידי חברות כוח אדם, כמו למשל קנסות והליכים פליליים. המסקנות הללו יובאו לחקיקה והדבר ישפיע באופן דרמטי על מאות אלפי עובדים מוחלשים במדינת ישראל.
אולם התקשורת הישראלית אינה מתעניינת בנושא. פרט לכמה ידיעות קטנות הנושא לא זכה כמעט לסיקור והציבור לא נחשף אליו. לעניינים שעל גבול הרכילות יש סיכוי סביר יותר להיכנס לעמודי החדשות בגדול מאשר לאכיפת חוקי העבודה המשפיעים על מאות אלפי עובדים. נינט ויהודה יותר מעניינים.
התקשורת נגועה במחלת הדעות הקדומות ופועלת לפיהן במיוחד כלפי גוף כמו ההסתדרות. התקשורתן המצוי אינו מסתדר עם צירוף המילים "הסתדרות", "אכיפת חוקי עבודה" ו"חלשים", כי הרי ההסתדרות זה משהו עם חברת חשמל.
גם שוקי שטאובר, ידען מופלג בתחום יחסי העבודה והניהול, נפל למלכודת הדעה הקדומה במאמרו ב-ynet. שטאובר סבור כי ההסתדרות אינה עושה מספיק בתחום האכיפה, כנראה שלא שמע על עבודת הוועדה לאכיפת חוקי העבודה. שטאובר אינו אשם, לא היה לו סיכוי לדעת על כך משום שלתקשורת אין עניין לדווח לו.
בשנה וחצי האחרונות הלך וגדל נפח הפעילות של ההסתדרות בתחום האכיפה ובתחום זכויות עובדי הקבלן והעובדים החלשים. כך, למשל, הוקמו ועדים של עובדי קבלן, הוגשו תביעות בתחום חופש ההתארגנות, הושג הסכם עם שירותי בריאות כללית המעגן את זכויותיהם של 5,000 עובדות ניקיון, הושג הסכם עם מכון ויצמן על פיקוח על זכויות עובדי השמירה במכון, נפתח מאבק על זכויותיהם של מאבטחי שרי הממשלה ועוד. אולם עניינים אלה לא באו לידי ביטוי בתקשורת כמעט בכלל.
התקשורת אינה מעוניינת להבליט הסכמות או תהליכים, בתחומים החברתיים בכלל ובתחום יחסי העובדה בפרט. התקשורת מעוניינת אך ורק בתוצאה הרעשנית שלהם. אם אין תוצאה סנסציונית היא תזכה לדיווח מועט, אם בכלל. כך היה, למשל, בעניין הלנת השכר ברשויות המקומיות. שתי שביתות כלליות שבהם נקט יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הן שהעלו את הנושא לסדר היום הציבורי. אילו הבעיה היתה נפתרת בהסכם ללא שביתות, לא היינו שומעים על כך בתקשורת.
לעומת זאת, התקשורת מבליטה את פעילות ההסתדרות כאשר היא פועלת למען עובדים המכונים "חזקים". אם נוסעי אחת הטיסות בנתב"ג יקבלו את מזוודותיהם באיחור של רבע שעה, בגלל עיצומי העובדים, סביר להניח שהתקשורת תגעש ותרעש. כך נוצרת תודעה ציבורית כוזבת כאילו ההסתדרות לא עושה. יותר נכון לומר שהתקשורת לא מפרסמת.
אולי התקשורת תתחיל להתייחס לפעילותה של ההסתדרות בתחום זה בדצמבר 2007. יו"ר ההסתדרות חזר ואמר כי במועד זה תפתח ההסתדרות המאבק סולידארי, כדוגמת המאבק ברשויות, למען עובדי חברות כוח אדם אם משרד האוצר שוב יתקע בחוק ההסדרים את חוק עובדי חברות כוח אדם. אני מרשה לעצמי להמר שאז יינתן לעבודת ההסתדרות למען העובדים האלה ביטוי תקשורתי הרבה יותר גדול. ואז, כאשר המאבק על זכויותיהם של עובדים אלה ישא אופי ארגוני ותהיה שביתת סולידאריות כולם ישמעו עליו.
אייל מלמה הוא דובר ההסתדרות
לפנייה לכתב/ת 
