השחר לא יורד

נפתח בהבהרה: הטור הזה נכתב בלי קשר להעפלתה של מריון ברטולי לגמר ווימבלדון 2007 וממש לא כדי לנפנף ולהגיד "מה אתם רוצים משחר פאר, היא הודחה בידי מי שהגיעה לגמר". סיבת הכתיבה פשוטה מאוד - העליהום התקשורתי על שחר פאר בעקבות הדחתה "כבר" בסיבוב השלישי בלונדון, מתקפה מיותרת וגרוע מכך, לא מבוססת כלל על נתונים.

• דודי סלע עלה לגמר קורדובה, נועם אוקון בגמר אילינוי
  

את האמת? זה לא מפתיע. במדינה בה מעבר מכתב אישום לעסקת טיעון ומאופוריה לדיכאון הוא עניין של שניות, ובמחוזות בהם מצבי רוח משתנים כמעט כמו מזג האוויר בלונדון, אז אין מה להתפלא שככה לוקחים מקלדת ויוצאים למתקפה בלי לחשוב פעמיים. 

"שחר פאר במשבר" היתה (בגדול) רוח הדברים של הניתוחים שפרסמו העיתונים היומיים בתחילת השבוע, אחרי הדיכאון אליו נכנסו 'פוסט ההדחה מווימבלדון'. נכון שבעיתוני קיץ עסקינן, מועדים בהם קשה יותר למלא את המוספים. ליגות הכדורגל והכדורסל בפגרה ולא פשוט למצוא חומר ל-12 עמודי ספורט יומיים. קשה, קשה, אבל זה לא אומר שצריך למצוא בכוח.

שחר פאר, לפני ההדחה מווימבלדון (צילום: איי אף פי)

התקשורת בארץ התרגלה כנראה שבכל שני וחמישי (או יותר נכון כל שני, מועד פרסום הדירוג העולמי השבועי) אנו מתעוררים לכותרות של "שחר פאר זינקה 20 שלבים בדירוג העולמי", "שחר של יום חדש – קפיצה של 15 מקומות לפאר בדירוג" וכו'. בשבועות (או חודשים) האחרונים, מה לעשות שככה זה כשנכנסים כבר לדבוקת הצמרת של הטופ-20, כבר אין כותרות כאלה כי חוקי הטבע הם שאי אפשר להתקדם יותר מדי בדירוגים הגבוהים.

אז נכון שאחרי ההתקדמות המטאורית של שחר בשנתיים הראשונות שלה בבוגרות, עם ישראל ציפה שתהיה לנו שחקנית טופ-10 עד החגים הקרובים וטניסאית מדורגת 1 בעולם עד השחרור של שחר מצה"ל. אבל עם כל הכבוד, צריך קצת היגיון ובעיקר פרופורציות. להתקדם ממקום 200 ל-50 זה לא קל, אבל אפשר לעשות את זה טוב ומהר, בדיוק כפי ששחר זינקה. אבל אחרי שנכנסים לצמרת העולמית, ההתקדמות לעשירון העליון, לקצפת האמיתית, היא איטית בהרבה, מטבע הדברים.

פאר, לכל אורך הדרך, גם עם מאמניה הקודמים - עודד יעקב ומאמן הכושר ד"ר יובל חיגר, וגם עם הצוות הנוכחי שלה - מאמן העל חוסה היגראס, המאמן הצמוד עודד טייג ומאמן הכושר מולי אפשטיין, חוזרת עד שעמום על המשפט: "אני לא ממהרת לשום מקום. אני רק רוצה לשפר את הכלים שלי, ההתקדמות בדירוג תבוא לבד". וזה בדיוק מה שהיא מנסה לעשות. את היעדים המספריים בדירוג היא השיגה מהר מהצפוי, עכשיו הגיעה שעת השיפור בדרך לצעד הנוסף, הגדול והקשה, אל הטופ-10.

פאר בגיוס. לא תשתחרר כמדורגת ראשונה בעולם (צילום: ערן קמינסקי)

אז נכון שמריה שראפובה היתה טופ-10 כבר בגיל 17 וכמוה גם ניקול ואידיסובה ודומותיה, אבל עם כל הכבוד, ישנן גם דוגמאות לכיוון ההפוך, של כניסה מאוחרת לצמרת הגבוהה באמת, דוגמת אמלי מורזמו. אז ברור לכולנו ששחר היא לא שראפובה, לא הנין ולא תהיה כנראה 1 בעולם. אבל בלי קשר לנתוני הדירוג היבשים, שכמובן מעניינים יותר מכל דבר אחר את האוהד מהשורה, יש עובדה אחת פשוטה, ברורה וחד משמעית: לא משבר ולא נעליים. שחר פאר מהדורת 2007 מראה התקדמות מתמדת ועקבית, בהמשך ישיר לקו העלייה שלה מרגע הפיכתה למקצוענית.

יהיו שיגידו שבעת הזו, בעונה שעברה, לשחר כבר היו שלושה תארים ברזומה. כולנו שמחנו והתרגשנו מהזכיות, אבל במבט לאחור, אפשר להבין שהן היו בטורנירים קטנים/בינוניים, כאלה שפאר, עם קפיצת המדרגה שלה לצמרת העולמית, השאירה מאחור. נורא קל היה לשחר להשתתף גם השנה בטורנירים הללו, להגן על הכתר ולקבל שוב תמונות ענק בעיתונים עם הגביעים. אבל שחר וצוות האימון שלה בחרו בדרך הקשה יותר, הדרך הראויה למי שמכוונת למעלה.

ב-2007 פאר עשתה את קפיצת המדרגה הנדרשת לטניסאית כמוה ברמות הטורנירים בהם היא משתתפת. אבל בניגוד לתמונה שהצטיירה השבוע בתקשורת, היא ממש לא תקועה במקום וגם לא נמצאת במשבר. כפי שניתן לראות בטבלה הרצ"ב, בכל הטורנירים הגדולים בהם השתתפה, שחר שיפרה (במקרה הטוב) או השוותה (במקרה הרע) את הישגיה מהעונה שעברה.

השנה, לראשונה, שחר פרצה את מחסום שמינית הגמר בגראנד סלאם והעפילה לרבע באוסטרליה. ברולאן גארוס היא שחזרה את המסע מאשתקד עד שמינית הגמר ובווימבלדון קבעה שיא אישי והגיעה לראשונה לסיבוב השלישי.

בנוסף, ב-2007 פאר חגגה חצי גמר גדול בטורניר הענק במיאמי, רבע גמר אינדיאן וולס ואף הגיע לראשונה לשלב 8 האחרונות על טורניר דשא, באיסטבורן, בו ארזה אשתקד מזוודות כבר אחרי משחק הפתיחה שלה. כל אלה, הישגים ששחר היתה חותמת עליהם בשתי ידיים ערב תחילת העונה.