פליטי סודן ישוכנו באתר קמפינג ליד הכלא

הפליטים מסודן ישוכנו ליד הכלא - זהו הפיתרון הזמני, שמכינה המדינה לעשרות המסתננים בגבול הדרום.

השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, ונציב שירות בתי-הסוהר, רב-גונדר בני קניאק, הודיעו היום (ב') כי יקימו סמוך לכלא קציעות אתר קמפינג, ששם ישהו מסתנני הגבול ממצרים לישראל. מהמשרד

לביטחון פנים נמסר כי היום יקיים מנכ"ל המשרד דיון בנושא בהשתתפות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ונציגי המשרדים השונים והמשטרה, על מנת לכלול את כל הגורמים ולקבוע לוח זמנים להפעלת האתר. לדברי השר דיכטר, הוא רואה בפיתרון בעיית המסתננים מסיני "משימה לאומית המצריכה פיתרון מערכתי".

ממשרד ראש הממשלה נמסר כי הפיתרון עליו סוכם כולל החזרה של מאות מסתננים בחזרה למצרים. "הכנת רשימת השמות שיוחזרו בעיצומה", נמסר. משרד רה"מ לא התחייב לסכום כלשהו או למימון שהייתם של המסתננים בארץ, ועם זאת התחייבה הממשלה לקליטת מספר מצומצם של פליטים מחבל דרפור.

איפה המדינות הנאורות?

ובינתיים נמשכת סאגת העברת הפליטים ממחוז למחוז ברחבי הארץ. בכניסה למלון "נאות מדבר" בבאר-שבע שהו בצהריים 33 ילדים ו-33 מבוגרים, שנותרו בלי מקום להעביר בו את הלילה הקרוב - זאת לאחר שהעירייה הודיעה כי תפסיק את מימון שהותם, שכן ההבטחות להחזרת הכסף ממשרד רה"מ לטענתה לא התממשו.

בחזרה לחיים בכפר איבים (צילום: אמיר כהן)

58 פליטים אחרים מדרפור הגיעו הלילה לכפר איבים הסמוך לשדרות, כפר סטודנטים השייך לסוכנות היהודית. שם, באווירה פסטורלית משהו, הם שוכנו בחדרים, ומנהלת הכפר סוניה זינגר כינסה אותם לשיחה והסברים על הליכי הקליטה. "ודבר ראשון הסברנו להם את המציאות שבה הם נמצאים", סיפרה ל-ynet. "הסברנו להם מה זה 'צבע אדום' ומה צריך לעשות במקרה כזה". על השאלה מה באמת צריך לעשות במקרה של ירי קסאם, התקשו האורחים לקבל תשובה ממשית, מהטעם הפשוט שהמקום - כמו רוב האתרים במועצת שער הנגב - אינו ממוגן. "אבל נדמה כי זו הדאגה האחרונה שלהם כרגע".

זיכרונות באמהרית

הפליטים בכפר מוינו וחלקם נשלחו לבדיקות רפואיות. במקום נמצאים ילדים רבים, והרוב המוחלט - כ-70 אחוזים - נשים, כמה מהן בהריון מתקדם. הם ישהו בכפר עשרה ימים ולאחר מכן ייאלצו לעבור למקום אחר. 

מחכים לאוטובוס בבאר-שבע (צילום: צפריר אביוב)

גבריאל ונגלו (26) הגיע לבאר-שבע לפני 11 ימים, והלילה, לאחר תלאות, נראה נינוח מעט בכפר. "הלכנו במדבר ארבעה ימים, בחלק מהזמן לא היו מים והיה קשה מאוד, וכל הזמן היה

 חשוב לשמור על הילדים", הוא נזכר. ונגלו שמע על המציאות הביטחונית המורכבת, אבל נראה כמו אצל האחרים כי גם הוא מתקשה להבין את משמעותה - המראה הרוגע במקום מטעה. "אמרו לנו משהו על 'צבע אדום', האמת - לא הבנתי בדיוק מה זה, אמרו שיש טילים שיורים הפלסטינים לכאן, אני מקווה שזה לא יקרה. אני בכל אופן לא מפחד מהטילים האלה".

קולות דומים משמיע גם אדם איברהים (28): "מה שקורה שם זה רצח עם, כפרים נהרסים, אנשים מתים, נשים נאנסות - ופה יש ממשלה חזקה. אז אני לא מפחד". למרות הטלטולים הרבים שעברו, יש לפליטים רק מילים טובות לומר על הממשלה "ועל כל מי שעוזר לנו, כי הממשלה שם לא רוצה אותנו בכלל".  

מנסים להבין איפה הם (צילום: אמיר כהן)

מי שמסייע בקליטה הוא יו"ר העדה האתיופית באשקלון, שלמה בלאי, המשמש בכפר רכז הסטודנטים העולים מאתיופיה. הוא יושב עם הפליטים, עם חלקם מדבר באמהרית, ונזכר בסיפור עלייתו שלו. "זה החזיר אותי למסע שלנו ולכך שגם אנחנו הגענו לסודן מאתיופיה, והייתי שם ארבעה חודשים. אני רואה אותם, שומע את הסיפורים שלהם - איך הלכו ברגל במדבר, ונזכר בדיוק במסע שאנחנו עשינו לפה. זה עצוב ונורא לשמוע את זה, חלק מהסיפורים מזעזעים. אנו מנסים ממש לעזור להם בכל דרך".