סקודה רומסטר - משפחה בהפרעה

כמה פעמים הובהר כבר לנהג הישראלי, שמכונית משפחתית לא מגיעה רק בתצורת סדאן - שלוש "קופסאות" מרכב וארבע דלתות עם תא מטען? בשנים האחרונות, כנראה בכל מקום שאפשר להעלות על הדעת. ואיך השתנו טעמו של הישראלי והעדפותיו המוטוריות? לא השתנו, תודה ששאלתם. נדמה שהשוק הישראלי פשוט "נעול" סופית על הנוסחה המשמימה, ולא משנה אם תופעת הליסינג עוזרת לכך או מנטרלת חלק מהאפקט. הנהירה ל"משפחתית-1.6-אוטומט" מעולם לא הייתה חזקה יותר.

ואיך כל זה קשור למכונית המבחן? כי השאלה הגדולה שמרחפת מעל הסקודה רומסטר, היא לא האם מדובר בחבילה מעניינת בהתחשב במאפייניה. היא כן, עוד לפני שנהגנו בה. השאלה היא האם בשוק כל-כך בעייתי, יש למכונית משפחתית "שונה", סיכוי כלשהו להצליח.

סקודה רומסטר. מי צריך "משפחתית"?

מה זה

סקודה רומסטר היא מיקרו-ואן, וזה אומר מובילת נוסעים שמבוססת על סופר-מיני (במקרה זה, הפאביה), אך מציעה שימושיות משופרת, בדומה למיניוואן. בטח כבר פגשתם את טויוטה יאריס ורסו, שהציעה נוסחה דומה, אבל לא ממש כבשה את השוק. אז הרומסטר היא גרסת סקודה, שגם הולכת בנוסחה דומה: עיצוב ביזארי (שאנחנו אוהבים), ממדים קומפקטיים והרבה מקום לנוסעים. 

הרומסטר איננה מכונית נאה, לפחות לא במובן הקונבנציונלי של המילה. מבט מבחוץ מעורר חשש ראשוני שמדובר בשתי מכוניות שונות שחוברו לאחת. החלק הקדמי נראה כמו סופר-מיני מודרנית, ואילו מהדלתות האחוריות והלאה נראה שמדובר בכלל במסחרית. גם החלונות הענקיים מאחור והקטנים מלפנים, יוצרים עיצוב מעניין. התוצאה לדעתנו מוצלחת, אבל תגובת הרחוב הייתה מעורבת ונעה בין "וואוו" ל"תרחיקו את הדבר הזה ממני".

אלא שהעיצוב הביזארי הוא לא רק לשם הייחוד. שטח החלונות הגדול מאחור מאפשר תא נוסעים מואר ואוורירי, ומשדרג לנוסעים בספסל האחורי את חוויית הנסיעה. גם גובה המרכב הנדיב (160.5 ס"מ), שמעניק מרווח ראש עצום, מסייע לתחושה לפיה יש ברומסטר שפע של מקום. לכן קצת מצער לגלות שלמרות התכנון המבריק של המרכב, תא הנוסעים לא מציע אפשרויות אחסון יוצאות דופן, והקונסולה הקדמית מזכירה בעיקר את זו של הפאביה. כלומר איכותית, אבל לא מעוררת השראה. תא המטען, אגב, יכול לבלוע שפע ציוד גם כשיש חמישה נוסעים. טיול משפחתי מעולם לא היה פשוט יותר.

מרווחת מאוד ונעימה, למרות שמבוגר במושב המרכזי לא ייהנה

זה נוסע?

הרומסטר אותה בחנו צוידה במנוע 1.6 ליטר ותיבת שישה הילוכים אוטומטית, השילוב האהוב כל-כך בישראל. לקוחות נועזים יותר (ונהגי מוניות) יוכלו לבחור גם בגרסת טורבו-דיזל בנפח 1.9 ליטר, עם תיבת הילוכים ידנית.

מנוע הבנזין אותו בחנו, התגלה שלא במפתיע כאחד מנקודות התורפה העיקריות של הרומסטר. מדובר ביחידת כוח ותיקה למדי, עם 105 כ"ס, שמגיעה מפולקסווגן. מנוע זה מרגיש חלש מכפי שהנתונים מבטיחים (12.1 שניות ל-100 קמ"ש ו-183 מרביים), ובעיקר רועש - פועל יוצא של המאמץ אותו הוא נדרש להפגין. רעש זה מפריע את מנוחת הנוסעים כמעט בכל מהירות, ואיננו נעים לאוזן. וכך למרות שתיבת ששת ההילוכים מצוינת - פעולתה חלקה ומהירה - מנוע ה-1.6 איננו מספק במונחים מודרניים. וחבל.

מצב זה בולט במיוחד מול יתר תכונות הרומסטר, שמציגה נימוסי כביש ובידוד רעשים טובים. איכות הנסיעה אמנם רחוקה משלמות, במיוחד בתוך העיר, אך בדרך בינעירונית איננה רעה. ונציין שוב כי תא הנוסעים האוורירי הוא סביבה נעימה מאוד לנוסעים - במיוחד מאחור - מה שעשוי לעבוד טוב עם ילדים. נוסע מבוגר יתקשה לשבת במרכז הספסל האחורי המפוצל.

גם נימוסי הכביש טובים. הרומסטר מצוידת בבקרת יציבות תקנית, ועם רמת אחיזה גבוהה לא צפויה לאתגר את הנהג הממוצע. ההיגוי נעים ומדויק למדי, והמרכב איננו רוכן יתר על המידה בפניות. עם זאת, נסיעה ארוכה עשויה לעייף, גם בגלל רעש המנוע וגם בגלל מושבים לא מבריקים - בעיקר מאחור.

נו, שווה?

כן. את הקיבעון הישראלי למכוניות סדאן כנראה שסקודה לא תשבור, אבל אלו שישכילו לצאת מהקופסה ולרכוש את הרומסטר מקבלים החלטה נבונה. זוהי מכונית מיוחד, מרווחת, ונעימה למדי. רק חבל שמנוע בנזין כה מחוספס פוגם בחוויה.

אבל למרות זאת, לרומסטר יש בעיקר נקודות זכות. עם תג מחיר של 115,000 שקל, היא מתחרה ראש בראש עם משפחתיות שגרתיות בגרסת ליסינג. אלא שהמחיר הזה מטעה, כי הגרסה שאתם באמת רוצים - עם שש כריות אוויר במקום ארבע, חישוקים קלים ובקרת אקלים, עולה 123,000 שקל. וזה שוב, היישר מול המשפחתיות הקומפקטיות - הפעם בגרסה ללקוחות פרטיים, ולעיתים אף זול מהן. כך שלמרות שהיא קטנה יותר בבסיס, הרומסטר גם שימושית בהרבה, וגם עולה פחות. לנו זה נשמע כמו עסקה משתלמת.