web 2.0 אינו הייפ שיווקי-טכנולוגי

אני כותב פוסט זה כדי לתת את הביסוס העמוק, הפילוסופי, הערכי, הנפשי והקיומי לכותבים כמו גל מור. כל המודרניסטנים נחשפים ברדידותם כי הרי לא יוכלו לטעון שניטשה בסוף המאה ה-19 היה איש שיווק של web 2.0 ולא יוכלו לומר שהיידגר ב-1927 היה סטארטפיסט עם אינטרס לגיוס הון לווב 2.0 שלו. נכון שייש טרמפיסטים על המהפכה החברתית-ערכית של web 2.0. גם נפוליאון היה טרמפיסט שרכב על הגל של המהפכה הצרפתית. לכן היגל קרא לנפוליאון "סוס עיוור של ההיסטוריה".

אקזיסטנציאליזם ופוסטמודרניזם כבסיס העמוק הקיומי של ווב 2.0

הפוסטמודרניזם והאקזיסטנציאליזם נובעים מצורת חשיבה חדשה וסוג חדש של חוויה: החוויה והחשיבה הקוונטית-דיגיטאלית. כמעט כל מה שהפוסטמודרנים אומרים על החברה, האקזיסטנציאליסטים אומרים על הפרט.

מאחורי שבעת העקרונות המשותפים לשתי הפילוסופיות של המאה ה-20, יש עקרון-על אחד, המהווה ביקורת נגד המודרניזם: פרט נתון או חברה נתונה, מנציחים ומקפיאים את ההווה. זאת תוך התקבעות בעבר אחד, ביוגרפיה במקרה של פרט, היסטוריה ואידיאולוגיה במקרה של משטר או מוסד ושלילת העברים האפשריים האחרים (למשל, מדינת לאום המוחקת את ההיסטוריות של שבטים ויחידות תת-לאומיות אחרות). זאת גם תוך התקבעות בעתיד אפשרי אחד והפיכתו להכרחי, תוך שלילת עתידים אפשריים אחרים. אוטופיה במקרה של חברה: ימות המשיח, קץ ההיסטוריה, נצחון הציונות, נצחון הפאן-ערביות, וכו'. תכנון אישי וקריירה מקצועית במקרה של פרט: אופי אחד לכל החיים, אישה אחת לכל החיים, מקצוע אחד לכל החיים, וכו'.

השלילה המודרנית של הפלורליזם בעבר ובעתיד, בפרט ובחברה, נובעת מחשיבה ליניארית שנובעת מהפרקטיקה הקוגניטיבית שלנו שמקורה בכתב היד הליניארי, וביתר שאת בדפוס הליניארי. היא גם נובעת מהפרקטיקה הקיומית שלנו הנובע מפס הייצור הליניארי.

חיוב הפלורליזם הפוסטמודרני בעבר ובעתיד בפרט ובחברה, נובע מחשיבה אסוציאטיבית ורשתית שנובעת מהפרקסיס האפיסטמולוגי והאונטולוגי שמקורו בטלוויזיה הויזואלית האוראלית ובאינטרנט האסוציאטיבי האורלי הקדם ליטראטי.

שורשי אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה אלה מתוארים בלוגיקה החדשה של פיסיקת הקוונטים, מתמאטיקת הפראקטלים והכאוס וטכנולוגיית הרשתות.

המהפכה הטרנס-תחומית של web 2.0

מבחינה תרבותית הולך ונמחק ההבדל בין היצרן לצרכן. מופיע היצרכן. וויקיפדיה היא דוגמה למחבר-קורא. פולקסונומיה (טקסונומיה עממית) מחליפה את הטקסונומיה והתיזאורוס של הספרן והמידען המקצועי.

מבחינה ערכית הולכת ומתחזקת מגמת הרב-תרבותיות. בדפדפן הסמנטי Magpie ניתן לראות בבראוזר אחד שתי תפיסות עולם שונות. למשל: אפשר להבין את עולם החי בו זמנית כבריאה או כאבולוציה.

מבחינה נפשית המחשב הקוונטי הוא עם לוגיקה חדשה. הוא מחזק את מגמות ההיפרטקסט הדיגיטאלי המתפצל והלא-קווי (לינקים). במקום "או זה או זה" באה הלוגיקה של "גם זה וגם זה". עולם הריבוי אינו רק קוגניטיבי אלא גם רגשי והוא יוצר חרדות עצומות אצל האדם הקדמון של המאה ה-20.

מבחינה פוליטית, "חוק הזנב הארוך" של web 2.0 גורס כי אין מנהיגים ואין גאונים, אלא הם בסך הכול הקצף הנובע מהכוחות התת-קרקעיים של החברה. קצב או פרס או ביבי או ברק או אבו מאזן או בוש, או איינשטיין או עמוס עוז או רמברנדט, הם קצף מתנדף של יחסי ציבור אבל המדיה הקדמונית של הטלווייזיה והעיתונות של הנייר מנפחת בועות מהקצף הזה.

מבחינה משפטית ורגולטורית, חוק זכויות יוצרים שנולד ב-1730 ונופח במאה ה-20 מעבר לכל פרופורציה תוך רמיסת היצירתיות של היוצרים, מופר אצל מיליוני ילדי web 2.0 (גילאי 7-17). מבחינה ערכית-חינוכית, RSS ו-AJAX מגדילים את ההאקביליות או ההעתקתיות או בשפה עדינה ה-Re-Use, של תכנים. מה המשמעות של מבחנים בעידן החינוך של  web 2.0? 

מבחינת הפסיכולוגיה החברתית, היחיד הולך ונבלע בתוך הטקסט. web 2.0 הוא בעצם מגה-מחשב שאנחנו (או המוחות שלנו) בסך הכול הטרנזיסטורים שלו. מבחינת הפסיכולוגיה של התרבות, העולם הוירטואלי מתחזק והעולם הריאלי הולך ונמחק.

הפילוסופיה המודרנית, עד ניטשה בערך, נעשתה מתוך הגבולות של החשיבה המודרנית שהיא ליניארית במהותה. התועלות של התבנית החדשה הפראקטלית-קוונטית, המשותפת לשתי התפיסות הפילוסופיות החדשות של המאה ה20, מצויות בתובנות חדשות בתחום מדעי האדם: פסיכולוגיה, נוירולוגיה של ההתנהגות, וחינוך. נבהיר עתה את מושגי היסוד ולאחר מכן נביא דוגמאות.

א. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (ראה למשל סיגד 1981) הופיעה בסוף המאה ה-19 אצל קירקגור וניטשה, ופותחה והפכה לפופולארית במחצית הראשונה של המאה ה-20 אצל היידגר וסארטר. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית דוחה את מושגי התבונה והרציונאליות מהסוג שהופיע במאות ה-17-19 אצל דיקארט, קאנט והיגל. במקום מושג התבונה היא מציבה את מושג האדם האותנטי שמעדיף את הסתירות גם כשהן נוגדות את התבונה והרציונאליות.

ב. הפילוסופיה הפוסטמודרנית (ראה למשל אופיר 1996, גורביץ' 1997) הופיעה גם היא בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה20 אצל ניטשה והיידגר, אך הפכה לפופולארית במחצית השנייה של המאה ה20 אצל פוקו וליוטאר. הפילוסופיה הפוסטמודרנית דוחה את מכלול המושגים שמזוהים עם המודרניות כמו נאורות, קידמה, עובדות מדעיות, רציונאליות וכו'. היא רואה בהם סיפורי על שמתיימרים לאוניברסאליות ומסתירים כוח במסווה של ידע וערכים. במקומם היא מציבה סיפורים קטנים ומקומיים שמעודדים את הפלורליזם כתחליף לאוניברסאליות ואת הדיאלוג והקונסנזוס כתחליף לעובדות המדעיות.

הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מתמקדת יותר ביחיד אך יש לה הרבה מה לומר על החברה ומוסדותיה המנכרים את היחיד האותנטי. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מתמקדת בחברות, בתרבויות ובארגונים, אך יש לה הרבה מה לומר על מושג האינדיבידואל המודרני. בשתי הפילוסופיות, ניטשה והיידגר נחשבים פילוסופים מייסדים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. אך שתיהן התחלפו בפופלאריות לאורך המאה ה-20. בעוד שכוכבה של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית דרך במחצית הראשונה של המאה ה20, כוכבה של הפילוסופיה הפוסטמודרנית דרך במחצית השנייה של המאה ה-20.

אופיר (1996) מוצא שבעה עקרונות יסוד בכל פוסטמודרניזם: שבעת העקרונות שוללים את האפשרות של עקרון אחד בשבעה תחומים: ידיעה, שיפוט, משמעות, יצירתיות, אינדיבידואליות, זמן, פרשנות. לדוגמה העקרון הראשון בתחום הראשון, ידיעה גורס כי אין מתודה אחת נכונה להשגת ידע, אלא יש כמה פרוצדורות (המדעית אך גם האמנותית, המתמטית אך גם האינטואיטיבית, וכו').

אני משתמש בתובנה חשובה זו של אופיר כדי לטעון שלוש טענות מרכזיות:

1. שבעת העקרונות האלה נכונים גם לגבי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית.

2. שבעת העקרונות הללו המאפיינים את תפיסת היחיד באקזיסטנציאליזם ואת תפיסת הקולקטיב בפוסטמודרניזם, נובעים מעיקרון אחד: לכל יחיד ולכל קולקטיב בהווה היו בעבר היסטוריות (ביוגרפיות) רבות ויש לו תסריטים רבים לעתיד. אך האידיאולוגיה (ראה עידן 1990, אפל 1977) של הקולקטיב והחרדה של היחיד, "מוחקים" את הריבוי ומותירים תסריט אחד ליניארי המוביל מהעבר להווה ומהווה לעתיד.

3. העיקרון האחד הזה המשותף לאקזיסטנציאליזם ולפוסטמודרניזם, אך המנוגד למודרניזם, ניתן לניסוח באמצעות עקרונות של פיסיקת הקוונטים (פנרוז 1995, שחוקר את הקשרים בין תודעה ומוח לפיסיקת הקוונטים) והמתמטיקה של הפראקטלים (מנדלברוט, 1979), הכאוס (גליק, 1987) והרשתות (ברבאשי 2002). עתה נסביר את המושגים האחרונים.

ג. פיסיקת הקוונטים: פיסיקת הקוונטים שהתפתחה בראשית המאה ה-20, ניתנת להבנה ראשונית באמצעות ארבעה מחשובי מיסדיה: בוהר ביקר את המוניזם האונטולוגי והעדיף במקומו את הקומפלימנטריזם (ריבוי נקודות מבט המשלימות זו את זו), באומרו כי תפיסת הגל ותפיסת החלקיק משלימות זו את זו. הייזנברג ביקר את האפיסטמולוגיה העובדתית המדויקת באמצעות עיקרון אי הוודאות האומר כי מיקום ותנע הן תכונות שסימולטאנית לא יכולות להיות מדויקות ברמה הקוונטית.

שרדינגר שלל את המוניזם הלוגי באומרו כי בעוד שבעולם המאקרו של חיי היום יום, חתול יכול להיות קיים רק בשני מצבים או חי או מת, והעט שלי יכול להימצא או בחדר הזה או מחוץ לחדר, הרי שבעולם המיקרו הקוונטי המצב שונה. זאת משום שבעולם הקוונטי, החתול יכול להיות חי או מת בו זמנית, והעט שלי יכול להימצא בו זמנית גם בחדר וגם מחוץ לחדר (מה שנקרא אפקט המנהרה). מעניין החתול נובע, שאין בהכרח לוגיקה אחת, אלא יכולות להיות לוגיקות שונות בסדרי גודל שונים של העולם (סדר גודל מאקרו, לעומת סדר גודל מיקרו, למשל). דה ברויי סבר ש"המציאות קרובה יותר לסימפוניה, שבה התווים מחליפים זה את זה ומשתלבים זה בזה במנגינה" (פוייר, 1974). דהיינו, הן לפי שרדינגר והן לפי דה ברויי, המציאות אינה בדידה ומוגדרת, אלא "מתאבכת" במציאויות אחרות שסביבה. כמו כן, הן לפי שרדינגר והן לפי הייזנברג, המציאות היא הטרוגנית ולא הומוגנית. ולכן במציאויות שונות יש לוגיקות שונות וחוקי פיסיקה שונים.

ד. מתמטיקת הפרקטלים ותורת הכאוס: פרקטל הוא צורה לא שלמה (פרקטור, שבר באנגלית) כמו רוב הצורות בטבע. נהר נוצר מנחלים, נחל נוצר מוואדיות, וואדיות נוצרים מערוצים וכו'. היקום מורכב מגלקסיות, מערכות שמש, כוכבי לכת, בני אדם, תאי אדם, מולקולות תורשה, אטומים, קווארקים וכו'. כך גם לגבע העץ וענפיו, המוח ועצביו, וכו'. פרקטל הוא אם, כן צורה הנוצרת מתבנית מיקרו החוזרת על עצמה ויוצרת תבנית מאקרו. הכאוס נובע מהמבנה הפרקטלי של הטבע משום שאם פרפר מרפרף בכנפיו במיקרו, התבנית הפראקטלית החוזרת על עצמה בקני מידה גדלים והולכים, הופכת לסופת מאקרו.

ה. תורת הרשתות: לפי תורת הרשתות המציאות היא אוסף של נקודות וקשרים בין נקודות: הנוירון והקשרים בין הנוירונים במערכת המוח, שדות תעופה וקווי התעופה הנכנסים אליהם ויוצאים מהם במערכת התחבורה, שרתים וקווים ברשת האינטרנט. ניתן לראות במבנים פראקטליים, חלקי רשת. מערכות פראקטליות הן אפוא חלקים של רשת.

ספקולציה על אודות "טרנס-אדם" בעידן המחשבים הקוונטיים

עד עתה ראינו כי הסינתזה של הפוסטמודרניזם עם האקזיסטנציאליזם, מבוססת על חוויה חדשה שהופיעה במאה ה-19 והתגברה במאה ה-20. בעוד שהמודרניזם הוא ליניארי ותבוני, הסינתזה היא אסוציאטיבית (היפרלינקית, פרקטלית) ורואה בתבונה רק חלק קטן של המציאות.

כיוון חדש ומפתיע לתובנות בנושא הסינתזה הולך ומתגבר בראשית המאה ה-21: המחשב הקוונטי. המחשב הקוונטי אף מגביר את המגמות האסוציאטיביות והוירטואליות של המחשב האלקטרוני הבינארי. בעוד שמערכת הסימנים הבסיסית של המחשב האלקטרוני של היום היא דיכוטומית (0,1), מערכת הסימנים הבסיסית של המחשב הקוונטי היא פלורליסטית. המחשב האלקטרוני מבוסס על שני מצבים מעגל חשמלי כבוי 0 ומעגל חשמלי דולק 1. המחשב הקוונטי לא מבוסס על מעגלים חשמליים אלא על חלקיקים קוונטיים כמו אלקטרון או פוטון. כשהאלקטרון "מסתובב ימינה" יש לו ספין 0 וכשהוא מסתובב שמאלה יש לו ספין 1. אבל כמו החתול של שרדינגר מפרק 1 במאמר זה, ישויות קוונטיות פועלות על פי לוגיקה חדשה: הוא יכול להיות 0, או 1, או 0 וגם 1.

כתוצאה מכך, מחשב קוונטי פועל במקביל. הוא יכול לייצג בו זמנית מספר רב של מצבים. אחד ההסברים הדומיננטיים ליכולת זו של המחשב הקוונטי, הוא הסבר העולמות האפשריים של הפיסיקאי הקוונטי דיוויד דוייטש (2004) אומר כי במקביל לעולמנו הנצפה בחושינו ובמכשירינו הקיימים, קיימים עולמות מקבילים. לכן כשאנו עובדים עם מחשב קוונטי. האלקטרון הספציפי או הפוטון הספציפי, מהווים רק ממשק משתמש עבורנו. בפועל הם באים באינטרקציה עם עוד מעבדים המצויים בעולמות המקבילים האפשריים ומכאן נובע כוח החישוב העצום שלהם.

האם תודעת האדם היא קוונטית? מוניסטית? בינארית? פנרוז (1995) מחשובי חוקרי הקוונטים בעולם זרק פצצה כשטען כי מוח האדם ותודעת האדם הן קוונטיות.

אנו אמנם מוניסטיים במיקוד שלנו בכל רגע נתון, אך ברקע המיקוד אנו מעבדים אינפורמציה באופן מקבילי ו"מרובה מעבדים" כמו הסכיזופרנים. פנרוז מחזיר את ההרמוניה בין התודעה לטבע. זאת משום שבטבע הקוונטי, המעבד הקוונטי יכול להכיל ריבוי של ייצוגים, אך כשהאדם מתבונן במעבד או כשהמעבד בא במגע עם מערכות אחרות, הריבוי נעלם (מה שקרוי "קריסה" או דה-קוהרנציה").

כך האדם מכיל בפריפריית תודעתו ריבוי עצום של יצוגים, אף המיקוד שלנו יותר קריסה או דה-קוהרנציה של הריבוי. גם הגישה הקונקציוניסטית במדע הקוגניטיבי היא ביסודה גישה של עיבוד מקבילי, וזה אחד מיתרונותיה על גישת שפת המחשבה, הליניארית שמתקשה (עפ"י מתנגדיה) להסביר מהירות החישובים שלנו. האם על-אדם של ניטשה שחי בריבוי עולמות (ריבוי אניים פוטנציאליים, ריבוי עברים, ריבוי עתידים, ריבוי תרבויות), הוא מחשב קוונטי?