מושיט יד לאולמרט ואחמדי-נג'אד
בשבוע שבו דיבר שלום בפרלמנט, גם אירח את המסיבה של "ציר הרשע". והטילים לא מפסיקים לזרום. מה זומם בשאר אסד?
זר לו נחת השבוע באזורנו, היה ודאי משתכנע שפניו לשלום. הנשיא בוש קרא לכנס ועידת שלום בסתיו, ואילו עמיתו הסורי החרה-החזיק אחריו, כשהפציר בישראל לפתוח בערוץ שיחות גלוי. אך במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון - דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
מדי כמה שבועות עולה בישראל השאלה - מה עובר בראש של אסד? מצפייה במהלכיו ובנאומיו, כלל לא בטוח שהוא עצמו יודע את התשובה. מצד אחד, הוא שב ומדבר על שלום - שוב ושוב ושוב. מצד שני, הוא מציב בפני ישראל תנאים שהוא יודע כי תתקשה לקבלם, משדר חוסר אמון מוחלט בירושלים, ובעיקר - אינו זונח את אופציית ה"התנגדות", שאותה הוא מקפיד לשנן במשנה תוקף מאז המלחמה האחרונה.
ועל התנגדות לא רק מדברים - גם מתכוננים. בה בעת שהשליט הסורי נאם על פעמי השלום, התכונן עמיתו האיראני ל"ביקור ברכה" בדמשק לרגל כהונתו השנייה של בשאר. ובהתאם להערכות המוקדמות, לא היו רק דברי ברכה באמתחתו של אחמדי-נג'אד - אלא ביזנס, והרבה.
השניים חתמו על מזכר הבנות, שבמסגרתו תזרים טהרן לבעלת-בריתהּ מיליארד דולר לרכישת נשק רוסי מתקדם, וכן תעביר נשק משלה ותסייע בהקמת מפעלים צבאיים והדרכת קצינים בצבא הסורי. זאת, בנוסף לפרק מדיני נכבד: התחייבות של אסד - אותו אסד שהצהיר על רצונו בשלום - שלא להתקדם בתהליך מול ישראל, ובתמורה - גיבוי מדיני איראני לאינטרסים הסוריים בלבנון, קרי: שיתוק המדינה בשלב ראשון, ופעולה להפלת ממשלתו של סניורה בהמשך. על הדרך, קיים הנשיא האיראני גם פגישות עם חסן נסראללה ועם חאלד משעל, שגם את כיסו מילא מזומנים, לא לפני שהחמיא לו על יישום ההלכה האיסלאמית בעזה.
מדובר בשלב חדש בהידוק היחסים בין שתי המדינות, מאז חבר אסד האב לאיראן בעת מלחמתה נגד עיראק בשנות ה-80, בין היתר בשל איבתו לסדאם חוסיין. בתקופתו של אסד הבן נראה כי יחסים אלה הולכים ומתהדקים לכדי ברית אסטרטגית, שבמסגרתה איראן היא השותף הבכיר וסוריה היא קבלן המשנה, במקרה הטוב.
האם הוא יודע לאן הוא נוסע? נשיא סוריה, בשאר אסד (צילום ארכיון: AP)
במסגרת זו ביקר אסד הצעיר כבר חמש פעמים בטהרן בשנים האחרונות, ואירח את אחמדי-נג'אד פעמיים מאז נבחר האחרון לתפקידו. ביוני אשתקד חתמו המדינות על מזכר הבנות ביטחוני כולל, ובמארס השנה הצהיר שר ההגנה האיראני כי ארצו תעמיד בידי סוריה את כל ארסנל הנשק שלה, אם יידרש הדבר.
ולא שאסד במצב גרוע כל-כך. באחרונה דוּוח כי ארצו הוציאה בשנה האחרונה בלבד סכום עתק של כמיליארד וחצי עד שני מיליארד דולר לרכש צבאי, בלי קשר למשלוחי הנשק שהיא מקבלת גם כך מאיראן. סכום זה אינו שקול לכלל ההוצאות על הרכש שביצעה סוריה בכל השנים האחרונות גם יחד. ההערכה היא כי אחד מלקחיה של דמשק בעקבות המלחמה האחרונה, הוא שאין הבדל בין החזית לעורף. לפיכך, יש להצטייד בטילים - הרבה טילים - ל"טובת" החזית והעורף הישראלי. טילים בליסטיים, טילי נ"ט, נ"מ, ים ורקטות שונות מחליפות את תורת הלחימה הסורית הישנה. זוהי כנראה אותה "התנגדות", שעליה מדבר בשאר אסד.
המסיבה של ציר הרשע
מה פירוש כל הדברים הללו? שאסד אמנם מדבר על שלום, אך בה בעת - ובעיקר- מתכונן במרץ למלחמה. הרי קשה לחבר בין רצונו בתהליך עם ישראל לבין "מסיבת ציר הרשע", שאותה אירגן בארמונו בהשתתפות אחמדי-נג'אד, נסראללה, חאלד משעל, רמדאן שלח ואחרים. אילו רצה, יכול היה להתעקש שלא לקבל את נשיא איראן יממה אחרי נאום השלום שלו. נראה שזה לא ממש בער בעצמותיו.
מתכוננים במרץ למלחמה. כוחות צבא סוריה (צילום ארכיון: AP)
יתר על כן, גורמים ישראלים שעוקבים אחרי אסד כלל אינם בטוחים שהוא מוכן ורוצה להקריב את הברית האסטרטגית עם איראן לטובת עריקה למחנה המערב, בתמורה להסכם שלום עם ישראל. נראה כי טהרן נותנת לנשיא הסורי תחושת ביטחון של ממש, אוויר מדיני לנשימה, רכש צבאי, עורף אסטרטגי ובעיקר - חלופה אמיתית.
המצב, כך נראה, תקוע למדי מכל צלעות המשולש - וושינגטון, סוריה וישראל - ושבירת הקיפאון הנוכחי אינה נראית באופק. לכן, אסד מבין כי עם כל הכבוד לדיבורים על שלום, יש דברים חשובים יותר שצריך לעשות, ויש זירות פעולה חשובות לא פחות מאשר ישראל - לבנון למשל, שבה צריך לסגור כמה עניינים בתקופה הקרובה, כמו זהותו של הנשיא הבא. עם איראן לצדהּ, לבטח תרגיש סוריה בטוחה יותר לבחוש בנעשה בביירות.
אז מה עושים? מקבלים מנה גדושה של עוד מאותו הדבר, קרי: מתיחות שהולכת וגואה והצהרות מסלימות, מדברים גם על התנגדות ומתכוננים לקראתה. החשש האמיתי הוא כי מי שמדבר כל-כך הרבה על "התנגדות", בסופו של דבר גם יתפתה לעשות - והטיל שהוצג במערכה הראשונה, עוד ישוגר בחמישית.
