ילדי הסנדוויץ' של טירת הכרמל

לאחרונה, הכלים המסורתיים ששימשו את עולם הרווחה והחינוך במשך שנים, הולכים ונדחקים לטובת פיתרונות שמקורם בעולם העסקים דווקא. מיזמים עסקיים אותם מובילים עובדים סוציאליים, אנשי חינוך ורכזי יחידות לקידום נוער הפכו לתופעה מוכרת, ובעסקים כמו בעסקים - נדמה שכולם מרוויחים. פרויקט "כריכי סומסום", המעסיק את חניכי היחידה לקידום נוער בטירת כרמל, הוא אחד מהם. "זוהי חברה ללא כוונות רווח בה עובדים כיום שמונה נערים, שבתמורה מתחייבים להשלים את לימודיהם", מסבירה יעל שוורץ, מנהלת מרכז הנוער המפעיל את המיזם בחסות "הקרן הקהילתית טירת כרמל".

• לחצו כאן כדי להכיר יוזמות חברתיות נוספות הזקוקות לכם
  

מדי בוקר, עם הנץ החמה, מגיעה קבוצת הנערים לבניין המטופח של מרכז הנוער. שם, בחלל המזכיר מטבח תעשייתי גדול, הם עמלים על הכנת כריכים וסלטים הנמכרים לחברות ולמפיקי אירועים. "זה נשמע כמו עבודה מאוד קלה, אבל אין זה כך", שוורץ ממהרת להבהיר. "לא כל מי שיודע להכין סנדוויץ' לבית הספר יוכל להכין את כריכי סומסום". לדברי מפעילי הפרויקט, הבחירה בכריכים אינה מקרית. "מדובר בעבודה שמציבה אתגר מסוים, אך מצד שני קל ללמוד אותה ולהתקדם. זהו אתגר שנמצא בטווח השגה".

התפיסה העסקית המלווה את הפרויקט גורסת כי על המשתתפים להתקבל לעבודה, כמו בכל מקום עבודה אחר. "הם עוברים ראיון, צריכים להביא המלצות ואפילו עוברים גיבוש של יומיים", מפרטת שוורץ. לטענת מתת הורביץ, רכזת פרויקט "עשינו עסק" המרכז יוזמות דומים ברחבי הארץ, "עולם העבודה מפגיש אותם עם מושגים חדשים. הם לומדים לעבוד עם מכסות, תקציב ותקנים של משרד הבריאות, ובמקום להיות נתמכים - הם עצמאים".  

"אתגר בטווח השגה". הסנדוויצ'אים (צילום: "הקרן הקהילתית טירת כרמל") 

בלי פוליטיקאים ועסקנים, בבקשה

לצד עצמאותם המתהווה של המשתתפים, מקימי "כריכי סומסום" מתגאים בכך שמדובר ביוזמה מקומית. הקרן הקהילתית הוקמה בשנת 2002 בידי אזרחים ואנשי עסקים מקומיים שהחליטו לקחת את גורל עירם בידיהם, תוך שהם מתעקשים שלא לערב בפעילות פוליטיקאים ועסקנים. מאז, בחמש שנות פעילותה נדרשה הקרן לטפל במגוון אתגרים הנובעים מאופייה הייחודי של העיר. טירת כרמל, הממוקמת סמוך לחיפה, היתה במקור מעברה בה חיו עולים מטורקיה, בולגריה ומרוקו, והמשיכה לקלוט את כל גלי העלייה. "כיום, מבין 21,000 התושבים בעיר כ-20% הם עולים מאתיופיה, קווקז וחבר העמים", מבהירים המייסדים.

אחד האתגרים הניצבים בפני הקרן הוא טיפוח המשמעת העצמית ותחושת המחויבות של חניכי "כריכי סומסום", "משימה שהופכת לקלה יותר במסגרת העבודה", שוורץ אומרת. "כשצריך לקום בבוקר לעבודה אפשר להתעורר גם בשעה חמש, אבל כשצריך ללמוד מתמטיקה, לפעמים גם קימה ב-11 היא בלתי אפשרית", מדגישה שוורץ. ניסיונם המוצלח של פרויקטים דומים, בהם "ביטוי צרוף" במסגרתו בני-נוער משכונת התקווה בתל-אביב יוצרים חפצי יודאיקה, או מיזם

"קוקיות" המשווק דברי מתיקה מאפה ידי המשתתפים, מוכיח כי המודל עובד. "הפרויקטים הללו הפכו לאבן שואבת לנערים ונערות בסיכון, בגלל ההתייחסות ההוליסטית שלהם לטיפול", מעידה הורביץ.

אך למרות השתכללותם של כלי החינוך והרווחה, הרי שהדרך למדידת ההצלחה נותרה מסורתית. "יש נערים שלא הצליחו לעבור משמרת בלי קללות ומכות והפכו לעובדים טובים בצוות. הם מתמידים, ואחר-כך משתלבים בעולם העבודה בחוץ, וחלקם הגדול גם מתגייס לצבא", מתגאה הורביץ. ואם תשאלו את שוורץ, היא תוסיף שההצלחה נמדדת גם במחויבותם של המשתתפים למסגרות אחרות. "העובדה שבמקביל הם לומדים ומעשירים את עצמם בחוג מוזיקה או הגנה עצמית, משמעותית בעיני", היא מסכמת. "הם נוכחים גם בתהליך המשא ומתן והשיווק, וזה מחזק את ביטחונם ומסייע להם להכיר צדדים נוספים של עולם התעסוקה".