המשחק "קונפליקטים גלובליים" - שבוי בשמאל?
Global Conflict הוא משחק פוליטי אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חגי שחור, דתי, תושב התנחלות וגיימר, בדק אותו והתאכזב - גם מהגרפיקה וגם מהמסרים
אחת מהנחות היסוד של כל ימני היא נטייתה הברורה של התקשורת לכיוון שמאל, או בלשון העם "נמאס כבר מהתשקורת הסמולנית הזאת". קחו את מגישי תוכניות הבוקר ברדיו, או את הכתבים הפופולריים שבעיתונים היומיים, ונסו לחלק אותם לימנים ושמאלנים. התוצאות עגומות, לא ממש כוחות. גם בתחום הבידור והאמנות המצב אינו שונה; מתי שמעתם פעם אחרונה על תערוכת צילומים המראה את קשיי החיים של מתנחלי חברון, למשל? או על סרט פרו-ימני שקיבל מימון?
אם יש תעשיית בידור אחת שהצליחה איכשהו להתחמק מתווית השמאלנים זו בוודאי תעשיית המשחקים. אולי בגלל שחברות המשחקים הגדולות לא רוצות להיכנס לרשימה השחורה של אף אחד, ואולי בגלל שתעשיית המשחקים שלנו היא בחיתוליה – העובדה היא שלא נעשה שום משחק משמעותי על הסכסוך, מעבר ליצירת המופת "אינתיפאדה" ב-1989 (זוכרים? המקום היחיד בו אפשרו לרב כהנא להיות שר ביטחון).
והנה, בהפרש קטן יחסית בין האחד לשני, מופיעים לפתע שני משחקים שמבקשים לנפץ את תדמית הנייטרליות של משחקי המחשב. הראשון, PeaceMaker, נוצר לפני כמה חודשים ע"י ישראלי בשם אסי בורק, והציג זווית נייטרלית לכאורה על המתרחש באזורנו. המשחק השני, שנקרא "Global Conflicts: Palestine", מגיע דווקא מחברה מדנמרק בשם Serious Games, ומוצע לרכישה באינטרנט בימים אלו ממש.
עוד ב-vgames: איך עושים משחק כמו Peacemaker? ראיון עם אסי בורק
משחק הוגן
מתוקף היותי ימני בעצמי (שאפילו מתגורר מעבר לקו הירוק, רחמנא לצלן), וגיימר ידוע, בקושי יכולתי לחכות להגעת המשחק אל מחשבי. Global Conflicts מתיימר להיות משחק מסוג אחר, כזה שמשלב בין הנאה לכלי חינוכי-לימודי, מבלי לפגוע באף אחד מהמרכיבים.אנו נשחק עיתונאי פרילאנסר שמגיע לישראל כדי לכתוב סדרת כתבות העוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. על פי כללי האתיקה, מצופה מהעיתונאי לנסות להבין את שורשי
"משחק שמציג בצורה הוגנת את שני הצדדים", הרהרתי לעצמי, "זה יותר ממה שאפשר לחלום לקבל בכל אמצעי תקשורת ישראלי!" ובחלומי כבר ראיתי את נועם ארנון מחברון שוטח את טענותיו בפני המצלמה, כשהפעם לשם שינוי הוא לא נקטע בברוטאליות ע"י המגיש ה"נייטרלי" בכל משפט שני, ואת העיתונאי שלנו שואל את נציג החמאס שאלות לעניין ולא מסתחבק איתו כמו מגישי טלוויזיה מסויימים, משל היו רעים ותיקים.
עוד ב-vgames: וורלד אוף וורקרפט מגיע לתשעה מיליון מנויים
במבט ראשון: מכוער
כצפוי, הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשהתחלתי לשחק סוף סוף, היה דווקא הפן הטכני. הגרפיקה מקרטעת ומכוערת, אין דיבוב בכלל והמוזיקה כמעט ואינה קיימת. מצד שני, לא בשביל הדברים האלו קונים את המשחק הזה, אז אני מוכן לסבול בשקט. שתי בעיות בכל זאת בלטו במיוחד.
המשחק מחייב אותנו לשמור ציטוטים של הדמויות כדי להרכיב את הכתבה בסוף המשימה, אבל נותן לנו לשמור בכל זמן נתון רק חמישה כאלה. יותר מדי פעמים קרה שהתחלתי שיחה קריטית עם דמות, אבל מכסת הציטוטים שלי נגמרה, ומכיוון שאי אפשר לערוך את הרשימה תוך כדי שיחה – נאלצתי לראות בכיליון עיניים כמה ציטוטים משובחים במיוחד נעלמים לתהום הנשייה. לרוע המזל, אין הזדמנות שנייה, חוץ מאשר להתחיל מחדש את המשימה.
למיטיבי לכת
הבעיה השנייה היא ההליכה הבלתי פוסקת. המשחק כולו מתרחש במפה אחת שבצידה האחד ירושלים ובצידה השני אבו-דיס. במדבר שבאמצע נמצאות התנחלות קטנה וכפר פלסטיני מוזנח. את כל זה צריך ללכת כל הזמן הלוך ושוב. תחשבו על GTA, אבל בלי מכוניות ועם שליטה של העכבר בלבד. נכון, יש מוניות שאמורות להביא אותנו מקצה אחד לשני, אבל הן בעצמן נמצאות רק בקצוות המפה ולהגיע אליהן לוקח לעיתים יותר זמן מאשר פשוט ללכת ברגל. אני מבין שמדובר במשחק שהוא לא מהמיינסטרים, אבל זאת ממש לא הצדקה למשחקיות שבורה.
אחרי האכזבה מהמעטפת, הגיעה גם האכזבה מהתוכן: לא נייטרליות ולא נעליים. כבר אחרי המשימה הראשונה הבנתי שישועה, או לכל הפחות התייחסות רצינית ומעמיקה לצד הישראלי, לא נראה פה. המשחק מזכיר יותר את מאמרי המערכת של גדעון לוי ב"הארץ", מאשר את הרב-תרבותיות כפי שהיא מיוצגת ב"מקור ראשון", למשל.
הנורה הראשונה נדלקה אחרי שהמפעיל שלי בארץ הפנה אותי לאנשי מקצוע משני צידי המתרס כדי שישטחו בפני את שורשי הסכסוך. בצד הערבי – ד"ר חוסיין אבו-מרדוק מאוניברסיטת אבו-דיס. בצד הישראלי – לאה לויסון מ"בצלם".
סליחה?! לא מצאתם אף אחד אחר שייצג את הצד הישראלי חוץ מאשר פעילה מארגון "בצלם", אותו ארגון ששם לו כמטרה לדווח על כל עוולה של ישראל בשטחים? אתם יודעים מה, ברוך מרזל צלצל לפני שנייה ואמר שהוא מוכן לייצג בשמחה את הצד הערבי במקום האבו המעוך ההוא. אם "בצלם" בפנים, למה הוא לא?
מסתבר שהשפעתו של אירגון "בצלם" נמתחת מעבר לדמות האחת הזו. בסיום כל משימה מוצג מאמר טקסט קצר, מלווה בתמונות, שמציג עדות אישית של מאורע הקשור לנושא הכתבה. מה הופעתי לגלות שבכל הפרקים, כמעט בלי יוצא מהכלל, מוצגת דווקא הזווית הפלסטינית הנדכאה והמסכנה.
למשל, בסיום הפרק על בעיית המחסומים מסופרת עדותו של פראמדיק של הסהר האדום שהוכה ללא כל סיבה ע"י חיילי צה"ל בעת שהוביל אישה ללידה. ממש סיפור קלאסי של התעללות אכזרית וחסרת רסן. מה חבל שאף אחד לא טורח לאזן את הפרופוגנדה הזו עם דיווח של הצד השני, קרי – אנחנו, הישראלים. מצד שני, העדויות האלה לקוחות מתוך דו"חות של "בצלם".
חשוב לציין כי המשחק בהחלט מנסה להציג את הצד הישראלי בצורה שתעזור לשחקן להבין מדוע אנו מקימים מחסומים ועוצרים אנשים באישון לילה, הוא רק מפספס את הפואנטה ומשאיר אותנו עם ציטוטים נבובים ודי עלובים. במהלך פשיטה של צה"ל על ביתו של חשוד, אנו שואלים את אחד החיילים מדוע סומכים על מקור עלום (המלשין) בכדי לקחת מאזרח את זכותו הבסיסית לחירות. בתגובה החייל פוצח בנאום מביך של "עברנו את השואה ולכן לא נלך יותר כצאן לטבח" ו"אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי לוודא ששואה שניה לא תחזור על עצמה, גם אם זה אומר שלילת חירות של אזרח". הלו? מאיפה בדיוק הוצאתם את זה, ממוזיאון הקלישאות של שנות החמישים?
עוד ב-vgames: כתבו בעצמכם: תחרות סיפורי הפנטזיה הגדולה
תעמולה פלסטינית מושלמת
אם כבר בקלישאות עסקינן, נראה שהמפתחים השתדלו מאוד שלא להשאיר אף קלישאה של הסכסוך בחוץ, כולל כמה מהתעמולות הזולות ביותר של הפלסטינים. אז מה היה לנו: אישה בהריון שמתעלפת במחסום בלי שנותנים לה לעבור; פלסטינית שנהרגה מירי חיילים בזמן הפגנה שקטה נגד גדר ההפרדה, וכל זאת, הקשיבו טוב, בזמן שהחזיקה את בנה; וכמובן, איך לא – מתנחלים שמנסים לגנוב אדמה של פלסטיני זקן. בשביל ההגינות אזכיר שיש גם פיגועי ירי ופיגועי התאבדות, אך המשחק ממש מוביל אותנו להזדהות והבנה עם הצד השני, באופן פחות או יותר בלעדי.
בנוגע למתנחלים הפספוס בולט עוד יותר, מכיוון שהמשחק טורח לשים בפי הדמויות משפטים כמו "אל תשפטו את המתנחלים לפי התקשורת, לא כולם דתיים והם אינם מפירי סדר" ו"הם רק רוצים לחיות בשקט", אבל מיד אח"כ מציג בדיוק את אותה תדמית שטחית ולא אמיתית של מתנחל עטור כיפה וזקן שמנסה (בהצלחה) לגזול קרקע של פלסטיני קשיש. כל מה שהיה חסר זה כריתת עצי זית עתיקים, והמשחק היה תעמולה פלסטינית מושלמת.
השורה התחתונה
כשבאים לסכם מה יש לנו פה, אין מנוס ממסקנה שמדובר במשחק לשמאלנים בלבד. הנה עוד מעוז נפל – גם משחקי המחשב הם בידי השמאל, וקשה לי לומר שאני מופתע. אני קורא מכאן לכל אחיי הימנים: עזבו אתכם מהשפעה על העיתונות, הגיע הזמן לחדור לחברות המשחקים ולעשות שם את ההבדל.
בינתיים, בגלל ההשפעה של המשחק אני יוצא להפגנה נגד המחסומים הללו. איך צה"ל מעז לחסום כך אזרחים מסכנים שרק רוצים לחזור לביתם שבשטחים? קדימה לחומש.
לא מאמינים לחגי? הורידו את הדמו ושחקו בעצמכם.
לכל ביקורות המשחקים
לפנייה לכתב/ת 
