הגשר שבין המפקד לרב
המרד בדוכיפת היה יח"צני-פוליטי, תוך ניצול המדים להשגת רייטינג. אבל אסור להשליך ממנו על ישיבות ההסדר באשר הן. מה בכל זאת יכול צה"ל לעשות עם הבייני"שים, לקראת הפינוי הבא?
לצה"ל אסור להרשות פעילות פוליטית בשורותיו, ולכן טוב ונכון עשו אלוף הפיקוד ומפקד החטיבה כשהעמידו מיד את הסרבנים לדין משמעתי, והענישו אותם בחומרה. אבל טועה מי שמשתמש באירוע עגום זה כדי להסיק מסקנות גורפות לגבי ישיבות ההסדר והלומדים בהן. אמת, החיילים הלומדים בישיבות משרתים בפועל רק 18-14 חדשים, מה שמפלה אותם לטובה מחבריהם ליחידות הלוחמות המשרתים זמן כפול. נכון גם שישיבות ההסדר יוצרות דה-פקטו מצב בו חיילי צה"ל כפופים ומצייתים לסמכות כפולה: צבאית-פיקודית מחד, ורבנית רוחנית-פוליטית מאידך. האפקט של שתי עובדות אלו על תפקודו של צה"ל ועל לכידות החברה הישראלית הוא שלילי.
ואולם, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהרוב המכריע של בני ישיבות ההסדר הם לוחמים איכותיים ובעלי מוטיבציה יוצאת דופן לחיוב. ראוי גם לזכור כי חלק ניכר מהלוחמים ביחידות השדה הם בני המגזר הדתי-לאומי והחרד"לי, וכי מחצית בוגרי מגמת חיל הרגלים בקורס הקצינים האחרון הם כאלה. חלק גדול מביניהם - אולי רובם - מחזיקים בדעות ובעמדות דומות לאלה של בני ישיבות ההסדר. כך שגם אם יבוטלו ישיבות ההסדר, עדיין יצטרך צה"ל להתמודד בעתיד עם בעיה של סרבנות פוליטית, ואולי אף התנהגות לא ראויה כלפי פלסטינים בשטחים.
הידברות במקום סרבנות
הפיתרון לבעיה הוא בחינוך ובהסברה יסודיים, כמו גם בפתיחת ישיבות ההסדר והאולפנות הדתיות האחרות לדעות שונות מאלו של הזרם הדתי-לאומי-קיצוני. ההטבות שמעניק צה"ל לבני הישיבות מאפשרות לו לדרוש השפעה גם על תוכנית הלימודים שלהן. במקום להתעמת עם השאלה: למי מצייתים - לרב או
למפקד, בהגיע שעת פקודה צריך לחייב את ישיבות ההסדר לקיים דיונים ועימותים נוקבים, בהשתתפות רבנים מכל הזרמים ואנשי רוח ואקדמיה חילוניים, שיציגו בפני בני הישיבות את הבעיה בהקשר הכולל שלה. צריך למשל שמישהו יבהיר לבני ישיבות ההסדר והחיילים מהמגזר החרד"לי - ולא תוך כדי התלהמות ולהט יצרים של אירוע ספציפי - כי הם מסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל, כשהם חותרים תחת סמכותם של צה"ל והממשלה. צריך גם להבהיר למועמדים החילוניים לשירות ביטחון, כי שירותם חשוב לא רק לביטחון, אלא גם ללכידותה של החברה ולאופיה הדמוקרטי.
הניסיון מוכיח כי הידברות ואפילו עימותים אידיאולוגיים, הנעשים באווירה של יישוב דעת, על-ידי אנשים ראויים, במסגרת תוכנית הלימודים לפני ובמהלך השירות הצבאי - עשויים להניב את התוצאות הרצויות. ובלבד שייעשו בצורה שיטתית, ולא במתקפות הדועכות אחרי תקופה קצרה.
אמצעי יעיל נוסף כבר הומלץ על-ידי ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל, האלוף שטרן: יש לפזר את בני ישיבות ההסדר, בעת שירותם הפעיל, בין היחידות הלוחמות, ולא לאפשר להם לפעול ביחידות ייחודיות להם. הדינמיקה הקבוצתית הנוצרת במחלקות הבייני"שים אינה בריאה, מפני שאין היא מאפשרת לכל אחד מהחיילים המשרתים בהן להפעיל שיקול דעת עצמאי. הוא נכנע להתלהמות הרוב, המונהג על-ידי הרבנים הקיצונים.
אמצעי שלישי הוא הידברות ודיאלוג מתמיד בין אנשי רוח ואקדמיה חילוניים ורבנים מתונים לבין הרבנים המחזיקים בדעות לאומניות קיצוניות. עד כמה שדיאלוג כזה ייראה סיזיפי, הוא עשוי להשפיע. עדות לכך הוא מה שקרה ערב הפינוי מרצועת עזה. הידברות בכל הרמות עשויה למנוע פילוג בעם ואולי אף שפיכות דמים, חלילה, על רקע אידיאולוגי.
לפנייה לכתב/ת 
