חמודי מת - משפחתו עדיין מחכה שביתה ישופץ

13 חודשים עברו וביתו של חמודי (דון) סלום מחיפה, שנפצע לאחר שנפגע מפגיעת קטיושה במלחמת לבנון השנייה ומת אתמול, עדיין לא שופץ. באופן סימלי יצא אחר הצהריים (ה') מסע ההלוויה מהמגרש הריק שעליו עמד בית משפחתו בשכונת ואדי ניסנאס, שנפגע באופן קשה מהרקטה הקטלנית. 

בשכונה בה מתגוררים נוצרים ומוסלמים לא שוכחים את סלום. סלום (41) - שעבד כמציל בחוף השקט בחיפה - היה מחוץ לביתו כשהרקטה פגעה בביתו. הוא לא היסס וזינק לבית הבוער בו היו אמו ואחותו, אולם במהלך ניסיונות החילוץ התפוצצו בלוני הגז שהיו בביתו. רגלו של סלום נקטעה והוא ספג כוויות עמוקות וקשות ברוב חלקי גופו. מאז הוא היה מאושפז בבית החולים רמב"ם במצב קשה מאוד.

מונירה, אחותו של סלום, מספרת כי למרות כל מאמצי משפחתה - ביתם לא נבנה עדיין מחדש: "הבית לא שופץ ולא נבנה מחדש רק בגלל רשלנות של המדינה, חוסר תיאום וחוסר הרצון שלהם. אפשר היה לבנות בתוך שנה את שני הבתים שנהרסו פה. אלה שני בתים של פחות מ-200 מ"ר. לא רצו לתת לנו בית במקום אחר, לא רצו לבנות לנו. אנחנו זרוקים בלי בית וזה לא מטריד אף אחד. אני כבר לא יודעת מה עוד יכול לקרות כדי שהדברים ישתנו. אולי המצפון של מישהו במדינה יתעורר ואז זה יהיה נס גדול".

אך לא רק בפרשת בניית הבית נתקלה המשפחה בזלזול ואדישות. לדבריהם, גם מצבו של סלום לא עניין איש ב'חלונות הגבוהים'. "אחי היה מאושפז במשך שנה וחודש. כל אותה תקופה, אף גורם ממשלתי לא הרים טלפון כדי לשאול מה שלומו, מה מצבו. לא אלינו ואפילו לא לבית החולים. זה פשוט מאכזב ומקומם. אני מאוכזבת ומתביישת בשביל המדינה".

הסוחרים בשכונה: לא באים קונים

ברחובות הוואדי והשוק אין כמעט קונים מבחוץ, רוב העוברים ושבים הם תושבי השכונה. בעלי העסקים כמעט משועממים. רוב הקונים מגיעים לאזור רק בסופי שבוע ובחגים. חלק מבעלי העסקים טוענים כי מאז המלחמה לא התאושש האזור לגמרי. "זה לא רק הוואדי", טוען אחד מהם. "זו העיר כולה. מחירי הדירות יורדים. דירה שעלתה לפני המלחמה 120 אלף שקלים, אפשר לקנות היום ב-20-30 אלף שקלים פחות".

בעל עסק לממכר מתנות טוען כי מטחי הטילים שפגעו בצפון לפני שנה, פגעו קשות בעסקים באזור. "אנחנו לא התאוששנו עדיין מהתקופה הזו. הרבה פחות אנשים מגיעים לקניות כאן והמצב הכלכלי רע. אפשר לראות כמה חנויות סגורות יש פה".

אבל יש סוחרים שחושבים אחרת. נדימה סביתי, בעלת מסעדה ביתית במרכז השוק בוואדי ניסנאס, אמרה: "זו היתה תקופה קשה, אבל היא נגמרה. עכשיו זה עבר, נגמר. לכאן מגיעים אנשים מכל רחבי הארץ ואני לא רואה שחסרים לקוחות. זה עבר. הטילים האלה לא הבדילו בין יהודי, מוסלמי ונוצרי. הם נועדו לפגוע במדינת ישראל, ומה לעשות כולנו ישראלים". שלא למצלמה היא אומרת: "מי שחושב אחרת יכול לקחת את המזוודות שלו וללכת".

ג'ריס כרכבי, בעל קיוסק ברחוב חורי בחיפה, זוכר היטב את סלום. בנו של כרכבי, מטאנס, עבד במסעדת מקסים ונרצח בפיגוע לפני ארבע שנים. הוא סיפר כי בנו וסלום, היו חברים ושיחקו יחד כשהיו קטנים. "המצב הזה קשה, קשה מאוד. זה לא נגמר. הוואדי השתקם אבל את המקרה שהיה פה, של הקטיושות, אף אחד לא יישכח. אנחנו יכולים לדבר אל המנהיגים בישראל, אל המנהיגים בלבנון, אבל אף אחד לא מקשיב. אף אחד לא שומע אותנו, לא בצד הזה ולא בצד ההוא. אנחנו לא רוצים יותר מלחמות".