מהמפסידים של 2006 לווינרים של 2007

גיבורים כחול לבן. זה מה שהרגשתי כשראיתי את נבחרת ישראל מול סרביה, ולא רק במשחק הזה. לאורך כל הקיץ זו התחושה שהחבר'ה האלו נותנים לי. המון גאווה ותענוג לראות אותם משחקים ומתמודדים בדרך החתחתים בה נענשו על ידי פיב"א, על היכולת הדלה מהקיץ שעבר. המפסידים הגדולים של קיץ 2006 הפכו לווינרים ענקיים בקיץ 2007.

המילים הללו היו נכתבות גם אם התוצאה היתה הפוכה ולא היינו מעפילים ל-12 הגדולות. לפני חודשיים, כשהחלו האימונים וכשכולם דיברו על אלו שלא התייצבו, אמרתי שזו זכות ענקית לייצג את הנבחרת וצריך להתרכז באלו שכן הגיעו. אני בטוח שכל מי שקשור לכדורסל הישראלי שותף לאמירה הזו.

רק מי שעבר קיץ עמוס בפעילות כמו שעברו צביקה שרף וחייליו בחודשים האחרונים, יודע ומבין. יודע ומבין עד כמה כואבות הרגליים, עד כמה עייף הראש, וכמה קשה להרים את עצמך מנטלית למשחק מול ענקית כדורסל כסרביה, אפילו שזו לא בהרכב מלא, יום אחרי תבוסה כואבת ומשפילה לרוסיה ולפני סיכום המסע וחזרה הביתה במקרה של הפסד. תצוגה ישראלית טיפוסית נתנה לנו אנרגיה לעוד כמה ימים, לטעום מהקצפת של הכדורסל האירופאי, וגם הזדמנות לפגוש יריבות שעל הנייר שקולות לנו.

ברור שהמאמץ הינו קבוצתי וחלקו של כל אחד חשוב, ולא תמיד משנה מי יותר ומי פחות. נבחרת ישראל תצא טוב מהקיץ הזה ותקצור פירות בעתיד מכיוון שנבנתה בחודשים האחרונים תשתית חזקה. אני רוצה להפריך כאן את הקלישאה שאומרת שהשחקן שחסר הוא החשוב ביותר.

אני בטוח ששרף היה רוצה שטל בורשטיין יהיה בנבחרת. גם אני. אבל אם טל היה בסגל יותם הלפרין לא היה מצליח להפגין את הרמה המעולה של כדורסל שראינו ממנו, ויותר מזה את המנהיגות לה חיכינו לאורך העונה שעברה. היה לו קשה לפרוץ ולהפוך למשענת המקצועית והמנטלית עליה נשען הקו האחורי שלנו. ביחד עם טפירו יש על מי לסמוך. בבוא היום יוכל טפירו לעזוב בידיעה שהוא משאיר אחריו יורש ראוי, ושיש לו חלק בחילופי המשמרות ובהכשרת הדור הבא.

יניב גרין נתן תצוגה שלא ראינו כדוגמתה מצידו מעולם. גבוה ישראלי במשחק ענק, פנטסטי בכל אספקט, וגם הוא כאן לשנים רבות. גיא פניני גדל תוך כדי האליפות, מי שמעז מרויח ופניני מיישם. הבחור קונה את לחמו במלחמה דם ויזע, אבל אלו מגובים במהלכי כדורסל לגיטימים, כאלו שעושים הבדל בזמן אמת.

יש הרבה דמויות בנבחרת שראויות להתייחסות, אבל יותר מכולן בולטת זו של ליאור אליהו. מדובר בשחקן ענק בעל כישרון אינסופי, שהיה מצוין בשלבים

המוקדמים ובאליפות מתקשה קצת יותר להתבלט. הוא קיבל דקות מועטות יותר ובאמת שלא משנה למה. אליהו קיבל הערב מחבריו הזדמנות לחזור ולסיים את הקמפיין בראש מורם, אבל גם אם לא ניצל אותה, אז זה לא נורא. מותר לו, בגילו ובניסיון היחסית מועט שיש לו, גם לגמגם לעיתים. הוא השחקן הישראלי הטוב ביותר כיום ומזלנו שיש לנו אותו.

לא ראינו כדורסל סופר מבריק, לא הפכנו בין לילה לאתלטי-על. לוירטואוזים סטייל מרקו יאריץ' או שאראס. ראינו משחק תכליתי שמורכב מצירוף של פעולות אגרסיביות בהגנה והרבה שכל בהתקפה. ראינו משחק אמיץ ובלתי מתפשר מצד כל מי שעלה לשחק. ראינו חבורה ישראלית גאה שגירדה מהרצפה כל מה שנפל, ויצאה עם ניצחון שייכנס לספרי ההיסטוריה במקום מכובד. ראינו חבורה ש"יש לה את זה". זהו הכדורסל הישראלי במיטבו.