שתף קטע נבחר

הפריט הבא במכירת החיסול: ישראל

ממשלת ישראל מעלה בימים אלה הילוך באשר להסכם המתוכנן עם הפלסטינים. על סדר היום נושאי ה"ליבה" לרבות ירושלים, הגבולות, הישובים והפליטים. בפועל, מדובר בקבלה כמעט מלאה של התביעות הפלסטיניות

ממשלת ישראל מעלה בימים אלה הילוך באשר להסכם המתוכנן עם ממשלתם הווירטואלית של אבו-מאזן וסאלם פיאד – אולי כדי לרצות את ארה"ב – ואולי מסיבות הקשורות ביצר ההישרדות הפוליטי של הממשלה ושל העומד בראשה. לכאורה קיימת דיסהרמוניה מסוימת בין הנפשות הפועלות בעניין זה אולי כמשל לתפקוד הממשלה כולה: חיים רמון - הפועל "ברשות ראש-הממשלה אבל לא בסמכות" - מציע לבני-שיחו "מיסמך עקרונות"; אנשי ראש-הממשלה מדברים על "מיסמך הבנות"; שרת החוץ לבני ממשיכה לחפש "אופק מדיני", ונשיא המדינה ה"על-פוליטי" מקדם תכניות משלו. אולם, חרף הנואנסים, ולמרות ההצהרות שבינתיים "שום דבר לא הוסכם", ניתן כבר לזהות בבירור את הקווים והמכנים המשותפים לכל ההצעות – שמבחינת הויתורים שבהן, מרחיקות לכת יותר מהסכמי אוסלו. גם העובדה שכל הנקודות הרלוונטיות מופיעות כמעט באותו נוסח בכלי התקשורת השונים, מעידה שהדברים אינם פרי דמיונו הקודח של עיתונאי זה או אחר, אלא סוננו על-ידי מישהו שידע על מה הוא מדבר.

 

בניגוד לעבר, ישראל מוכנה כעת לדון בנושאי ה"ליבה" – לרבות ירושלים, הגבולות, הישובים והפליטים. לכאורה, צריך היה לברך על-כך – שהרי ישראל אכן מעוניינת בהסדר-שלום אמיתי – אך בפועל אין המדובר כלל בהסדר-שלום, לא כל שכן בפשרות הדדיות, אלא בקבלה פחות או יותר מלאה של כל התביעות הפלסטיניות, וויתור על עמדות ישראליות ביטחוניות, מדיניות ויהודיות מרכזיות. על סמך פרסומים שונים ה"פרטנר" הפלסטיני אינו מוכן אפילו להתחייב שבתמורה למכירת החיסול הישראלית יכריז על סוף הסכסוך בין שני העמים.

 

הסעיפים שהועלו בדיונים עם הנציגים הפלסטינים, והמגובים ככל הנראה גם במסמכים בכתב, מעלים שאלות לגבי נכונותה של ישראל להתפרק מנכסיה ובכללם:

 

ירושלים תחולק (מדובר לא רק על השכונות הערביות בפריפריה אלא על מזרח העיר כולל העיר העתיקה כך שישראל תוותר על ריבונותה בהר-הבית); ישראל תאמץ את ה"קו הירוק" כנקודת המוצא בנושא הגבולות, אך תדרוש את השארתם של שלושה גושי התיישבות (גוש עציון, מעלה אדומים, אריאל) שתמורתם ימסרו לפלסטינים שטחים מצידו המערבי של "הקו". ישראל תפנה את שאר הישובים ביהודה ושומרון - אותם ישובים שמאז "תכנית אלון" ועד "מפות הביטחון" של אריאל שרון נחשבים לנידבך אסטרטגי מרכזי בהגנה על המדינה. אין התייחסות דומה לכפרים הפלסטינים בעורפם של גושי-ההתיישבות היהודיים. ככל הנראה, מדובר גם על "מעבר בטוח" בין עזה ל"גדה" שיהיה אף הוא בשליטה פלסטינית.

 

סעיף חשוב אחר נוגע לעניין הפליטים: על פי הידוע, ישראל תסכים להכיר "הצהרתית" באחריותה להיווצרות בעיית הפליטים – דבר מסוכן כשלעצמו מבחינת מעמדה המוסרי של המדינה ובעל השלכות מבחינה מעשית. כמו בשעתו בהסכם טאבה, ישראל תקלוט כ- 1000 משפחות פלסטיניות כ"מחווה הומניטארית".

 

נראה שהפלסטינים המעודדים מחולשתה הפנימית והחיצונית של ממשלת ישראל, אינם מסתפקים גם בוויתורים האלה ודורשים לקבוע לוח זמנים מקוצר לביצוע כל הצעדים. דוברי הממשלה טוענים אמנם שאין מדובר בהסכם אלא רק ב"עקרונות". אך כפי שכל טירון מדיני יודע, עקרונות אלה יהפכו באופן בלתי נמנע לנקודת הפתיחה של כל מו"מ עתידי על הסכם-הקבע בין ישראל לפלסטינים. שלום לא יצא מכך, אך המשך הלחצים הערביים לוויתורים ישראליים נוספים הוא וודאי.

 

זלמן שובל לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון וחבר המשלחת הישראלית בוועידת מדריד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים