"עדיין מאמין בנדיבות לבם של הישראלים"

איובה קנה, 39, נשוי ומצפה לילדו הראשון, שוהה בישראל למעלה מעשור, עובד למחייתו בניקיון בתים ומשמש כנשיא קהילת הפליטים הליבריים. בחודש האחרון הוא אסור באגף השוהים הלא חוקיים בכלא מעשיהו - ומשם מוביל את מאבקם של חברי הקהילה הקטנה בכוונה לגרשם מישראל   

- מיהם חברי קהילת הפליטים הליבריים ?

"בקהילה חברים כ-90 איש, מתוכם 18 ילדים שחלקם נולדו בישראל. כולנו נמלטנו ממולדתנו במהלך מלחמת האזרחים ובישראל קיבלנו במהלך השנים מעמד של פליטים זמניים. אחרי הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו בליבריה ב-2005, היא הוסרה מרשימת המדינות המסוכנות בעולם. מעמד הפליטות שלנו בוטל כיוון שבאופן רשמי לא נשקפת סכנה לחיינו אם נשוב למולדתנו. למרות שנשיאת המדינה אלן ג'ונסון-סירלוף פנתה לארצות שבהן שוהים פליטים ליבריים, וביקשה להשהות את ההחזרה שלהם עד שתושג יציבות מדינית בארצנו, בישראל כולנו מיועדים לגירוש".

- מדוע אתם מתעקשים להישאר בישראל?

"הפליטים שהגיעו לכאן עברו כמעט כל התעללות אפשרית. עינויים אכזריים, אונס ורצח של יקירינו שבוצע לנגד עינינו. איננו יכולים לשוב לליבריה, מחשש שנהיה חשופים להתנכלויות ואף למוות בשל היותנו בני שבט המנדינגו. הממשלה בליבריה עדיין לא הצליחה להשליט סדר וביטחון במדינה - והאפשרות שהרוצחים מהם נמלטנו יאתרו ויהרגו אותנו כמעט ודאית. חשוב לי להסביר שאיננו מבקשים לקבל אזרחות ישראלית אלא להישאר כאן עד שהמצב בליבריה יתייצב. בינתיים, למרות ניסיונותיה של הנשיאה החדשה, כמעט דבר לא השתנה".

- כיצד מתנהל המאבק שלכם?

"בחודש מרץ השנה ועדת הפנים של הכנסת המליצה לאפשר לנו להישאר בישראל עד תום 2007, אבל המלצה לא כובדה. כולנו קיבלנו כולנו מכתבים שמודיעים לנו שעלינו לצאת מהמדינה לאלתר. חוסר הידיעה, החשש והבלבול מנעו מאיתנו למצוא פיתרון אחר, בדמות מדינה שתקלוט אותנו באופן זמני. פנינו למדינות כמו

קנדה אך עדיין לא קיבלנו תשובה רשמית. בלית ברירה, בעזרת ארגון "רופאים לזכויות אדם" רבים מאיתנו הגישו עתירות לבג"צ בבקשה לדון באופן פרטני בכל מקרה לגופו".

- מדוע אתה כלוא?

"מכיוון שכמו רוב הפליטים הליברים, תוקף השהות שלי בארץ פקע והפכתי לשוהה בלתי חוקי בישראל. בלית ברירה אנחנו נאלצים להסתכן מדי יום במאסר כדי להמשיך ולעבוד ולקיים את משפחותינו. אותי, למשל, אספו ברחוב לפני כמה שבועות במהלך בדיקה של משטרת ההגירה. באותו יום הגיעו שוטרי משטרת ההגירה לביתי כדי לחפש אחרי, איני יודע אם זה בגלל הפרסום הרב ש'זכיתי' לו. מאז אני בכלא, ולשמחתי זוכה ליחס נהדר מהסוהרים ולתנאים מועדפים. יחד איתי אסורים שישה ליבריים נוספים, לאיש מאיתנו אין מסמכים רשמיים כיוון שברחנו ממולדתנו, וברור לנו כי אנחנו עלולים לשהות כאן חודשים ואף שנים". 

- מה תעשה אם תגורש מישראל בסופו של דבר?

"אני באמת חושש לחיי. אין לי ספק כי אלו שביצעו את הפשעים נגד משפחתי ממתינים לי על-מנת לחסל כל עדות לזוועות שהם חוללו. לכן אנחנו פונים למדינת ישראל ומבקשים ממנה לאפשר לנו להישאר כאן עד תום השנה. אני נשאר אופטימי ואיני מאבד תקווה. אסור לי לאבד תקווה, ואני עדיין מאמין בנדיבות לבם של הישראלים. למען משפחתי ובני הקהילה שלי אני מקווה שיימצא פיתרון, ולו זמני".