צירוף המלים "שכונות הקצה" הפך לאחרונה לסיסמת קסם בפיהם של כמה משרי הממשלה לקראת ועידת אנאפוליס
שתתקיים בנובמבר. מהן אותן שכונות? תלוי את מי שואלים. לרוב מדובר בכל אותן שכונות ערביות במזרח ירושלים, שאינן חלק מהאגן הקדוש והעיר העתיקה, וממוקמות קרוב יותר לגבול המוניציפאלי של ירושלים.
לחצו כאן לצפייה במפת השטח המוניציפאלי של הבירה
לפני יוני 1967 השתרעה העיר המערבית על שטח של 38 אלף דונם. גודלה של ירושלים הירדנית היה אז 6,000 דונם - אותם כבשה ישראל במהלך מלחמת ששת הימים.
64 אלף דונם נוספים מצפון ומדרום, שטחי הגדה המערבית, סופחו אף הם לשטחה המוניציפאלי של ירושלים. גודלה של ירושלים הגיע ל-108 אלף דונם לאחר המלחמה וכיום שטחה עומד על 126 אלף דונם. מתוך אותו השטח הפקיעה ישראל 21 אלף דונם לטובת בנייה של השכונות היהודיות במזרח ירושלים. שטחן של שכונות הקצה הערביות נאמד בכ-40 אלף דונם.
| דעת מומחה: |
|
| זכות פינוי-פיצוי לערבים / אבירם זינו |
|
שרי הממשלה מדברים על העברת "שכונות קצה" לרשות הפלסטינית. האם מהלך כזה הוא חוקי? האם התושבים יכולים להתנגד? ומה יהיה עם אלה שיעדיפו להישאר תחת שלטון ישראלי? מומחים למשפט עונים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
תוכניתו המדינית
של המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, הכוללת את חלוקת ירושלים והעברת הריבונות על המקומות הקדושים למשטר מיוחד, העלתה את מפלס הדאגה בקרב תושבי העיר ממזרח וממערב: בשכונות הערביות מפחדים מניתוקם ממרכז החיים הערבי המתנקז לעיר העתיקה וסביבותיה. בשכונות היהודיות מפחדים מגבול קרוב כל כך עם שכונות בשליטה פלסטינית.
בשבוע הקרוב תתכנס מועצת עיריית ירושלים לישיבה שלא מן המניין בנושאים הבוערים. כינוס הישיבה נעשה ביוזמתם של שלושה חברי מועצה המבקשים להביא את עיריית ירושלים לגיבוש עמדה נצית למהלכים חד צדדים שיגרמו "לפגיעה בריבונותה של מדינת ישראל על ירושלים המאוחדת והשלמה".
אחד מיוזמי המהלך, חבר מועצת העיר מאיר תורג'מן, אמר ל-ynet כי הוא "מתכוון לנהל מאבק עירוני חריף מאוד נגד ראש הממשלה בנושא". במכתב ששלח לאהוד אולמרט, הוא מבקש להזכיר לו את עמדותיו מימי כהונתו כראש העיר ירושלים. "כזכור, התנגדת אז באופן נחרץ לכל מהלך חד צדדי אשר עלול לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל על ירושלים המאוחדת והשלמה".
הפגנה של פלסטינים באזור שועפט (צילום: חיים צח)
לעומת זאת, יש כאלה המסרבים להתרגש מהמהלך ומבקשים אף להרגיע. חבר המועצה לביטחון לאומי, אל"מ (מיל') שאול אריאלי, טוען כי "שכונות הקצה הערביות, חוץ מההשפעה שלהן על הסטטיסטיקה הישראלית, אין להן מבחינת ישראל שום יתרון או אינטרס. מה אכפת לנו למשל מכפר עקב? למי עוזר שכפר עקב הוא חלק מירושלים. להיפך. היום כפר עקב מבחינת אינטרס ישראלי הוא בעייתי".
השכונות כפר עקב, כמו גם שועפט, מונות כ-55 אלף תושבים וכבר היום נמצאות מחוץ לגדר. ככל הנראה, יהיו אלו המועמדות הראשונות להיפרדות מירושלים.
לפי נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל, עד 2003 התגוררו 400 אלף בני אדם בשטח שסופח לגבולות העיר אחרי 1967 והם מהווים 58% מתושבי העיר. כ-180 אלף מהם יהודים.
תוואי הגבול המוניציפאלי של ירושלים מפותל וטומן בחובו השקה של שכונות יהודיות וערביות עתירות בתושבים זו לזו. צור באהר ואום טובא המונות כ-13 אלף תושבים ערבים, גובלות עם השכונות תלפיות מזרח והר חומה. ג'אבל מוכבר, שכונה המונה כ-16 אלף תושבים ממוקמת למרגלותיה של שכונת ארמון הנציב. בשכונות הערביות בצפון העיר, בית חנינא, שועפט וכפר עקב, מתגוררים כ-70 אלף תושבים בסמיכות לתושבי פסגת זאב ונוה יעקב, שם מתגוררים כ-60 אלף תושבים.
כתושב שכונת גילה הדרומית, חושש חבר מועצת העיר תורג'מן מהנתונים הדמוגרפיים ומחלוקת שטחה של ירושלים. תורג'מן מכנה את ההצעה למסור שטחים מהעיר "קשקוש" וטוען כי "אם שמים לב למפה, רואים שהרעיון הזה הוא בלתי אפשרי: מה רוצים לעשות מגילה? מובלעת בודדת בין בית-צפאפא לבית לחם?".
אריאלי מצדו, לא רואה בכך בעיה: "הפתרונות הם פשוטים וקיימים". אריאלי, ששימש
| האיוולת |
|
| הוחרבה לה יחדיו / ד"ר משה עמירב |
|
את ההרים סביב לה מילאו התנחלויות, את החומה שבליבה - שכונות ערביות, ועכשיו הרוב היהודי בסכנה. איך במו ידיהן והחלטותיהן המיטו ממשלות ישראל אסון על הבירה - ולא הגשימו אף יעד? |
| לטור המלא |
|
|
|
אריאלי מאשש את החשש של התושבים הערבים להתנתק מהעיר לאחר 40 שנה של קשר ישיר והדוק אליה, ואומר כי "מדינת ישראל תצטרך לקבל על עצמה הקמת מערך שירותים עירוני וסוציאלי ולדאוג לכל הצדדים הקשורים לשאלת החיים". השאלה המרכזית לדעתו, היא כיצד ייראו החיים בעיר לאחר חלוקתה. לדבריו, "אם נפרדים ומגיעים למצב של משבר, ישנו הסכם קבע המגדיר את משטר היחסים בין הצדדים".
אחד משורשיו המרכזיים של הדיון בשכונות הקצה הוא המרכיב הדמוגראפי. המגמה הדמוגרפית בירושלים ברורה: היהודים מתמעטים - הערבים מתרבים. ב-1967 מנתה האוכלוסייה היהודית 74% מכלל הירושלמים. ב-2004 כבר ירד חלקם של היהודים בעיר ל-66%. במקביל, חלה עלייה מתמדת במספר הערבים בעיר. בשנת 1967 הם היוו 26% מכלל התושבים. ב-2004 שיעורם טיפס ל-34%. מדובר בגידול של 233% בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת גידול של 135% בקרב האוכלוסייה היהודית.
כמי שכיהן כראש העיר ירושלים במשך עשר שנים מכיר אולמרט את המאזן הדמוגראפי ופועל בעיקר לפיו. הפעם הראשונה בה דיבר אולמרט על מסירת שכונות בירושלים היתה במסגרת ראיון שנתן בדצמבר 2003 לעיתון "ידיעות אחרונות". "לא אכנס לפירוט קו הגבול", אמר אז, "אומר רק שהוא יהיה מבוסס על מקסימליזציה של מספר היהודים ומינימליזציה של מספר הערבים בתוך מדינת ישראל".
כתבה שנייה בסדרה
