קשיי קליטה

שידורי הטלוויזיה והרדיו בערבית נמצאים במצב בכי רע עקב תקציבים דלים ואמצעים מיושנים, שחלקם הגדול כלל לא מתפקד. ברשות השידור קוראים לממשלה להקצות תקציבים לשידורי טלוויזיה, רדיו ואינטרנט בערבית בעקבות דיון בנושא שנערך אתמול (שני) במליאת רשות השידור. 

הדבר בא במקביל לפרסום נוסף השבוע, של מכון המחקר "אג'נדה", מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית, על הייצוג המועט והשלילי לרוב של ערבים אזרחי ישראל באמצעי התקשורת דוברי העברית, ועל העסקה דלילה מאוד שלהם באמצעי המדיה המרכזיים במדינה.

ברשות השידור פועלים בקושי מספר נתיבי שידור בשפה הערבית, אך אלה מקרטעים מאוד בשל מימון דל. ערוץ 33 משדר באופן חלקי בשפה הערבית ועושה שימוש בציוד מיושן ובאמצעים דלים. גם ברדיו ישנם שידורים ציבוריים בשפה הערבית, אך אלה הצטמצמו מאוד.

תלויים בצוותים בעברית

למרות שהנתונים ידועים ברשות השידור, חברי המליאה קיבלו אתמול סקירה בנושא מיו"ר ועדת השידורים בערבית הד"ר חליל רינאוי וממנהל הרדיו והטלוויזיה בערבית, אדמונד סחייק וגילו שהמצב רע משחשבו. בסקירה נאמר שהאוכלוסיה הערבית, המהווה למעלה מ- 20% מאוכלוסיית ישראל, אינה מקבלת שידור ציבורי הולם בשפתה שמשקף את צרכיה ואת תרבותה ולא זוכה לחדשות מהמדינה, האזור והעולם, בשל אי קליטת שידורי הרדיו (העדר משדרים), שידור טלוויזיה במספר שעות מינימלי והעדר תקציב לאולפנים, לצוותי צילום ולהפקות.

אדמונד חייק, מנהל קול ישראל בערבית ומנהל בפועל של הטלוויזיה הערבית, סיכם את הבעיות הדחופות. "הטלוויזיה הערבית נמצאת במצב קרוב לקריסה טוטלית. מכל הבחינות". הוא כותב. "היא משדרת בערוץ 33 הלוייני, שאחוז גדול מהאוכלוסיה הערבית בארץ אינו מחובר אליו. היא גם משדרת במשך חצי שעה ביום בערוץ פריפריאלי חלש שאינו מגיע ליעדיו בצורה טובה. ולמשל, אינו מכסה את ירושלים".

לפי חייק, לרשות הטלוויזיה בערבית שני צוותי צילום בלבד, כך שסיקור עצמאי בערבית יכול להפיק רק שתי כתבות טלוויזיה ביום. כתבות נוספות מתאפשרות רק אם הכתב של הטלוויזיה בעברית מרשה לצרף אליו כתב של הטלוויזיה בערבית ולהיעזר בצוות הצילום שלו. בנוסף, אין אפשרות טכנית לשדר כתבות ממרכזי האוכלוסיה של המגזר, בצפון, במשולש ובנגב, מאחר שבאזורים אלה אין צוותית והטלוויזיה בעברית לא שולחת לשם צוותי צילום באופן שוטף.

זה יגמר בפציעה

עוד נכתב בסיכום כי האולפן שעומד לרשות הטלוויזיה בערבית קטן מאוד ואי אפשר לבצע בו הפקות הדורשות מרחב. הרצפה אינה בגובה אחיד וגם גרמה למעידות ופגיעות גופניות, התפאורה רעועה ומתפרקת ואם לא יתבצע שיפוץ יש אפשרות כי מישהו ייפגע ויתבע את רשות השידור בתביעת נזיקין. באולפן אין שעון ולא מכשיר פקס ובאולפן בחיפה אין צוות עבודה מלא, דבר המייקר את עלויות ההפקה. כמו כן יש מחסור בחדרי עריכה, מכשירי כתוביות ובמחשבים. 

תקציב ההפקה של הטלוויזיה בערבית עומד על מיליון וחצי שקל בשנה לערך. "ברור שרמת תקצוב כזו לא מאפשרת הפקות של ממש והיא בבחינת לעג לרש. מכאן מתבררת מידת האבסורד בדרישה שטלוויזיה ערבית תתמודד עם אל ג'זירה שלרשותה מאות מיליוני דולרים", אומר חייק ומסביר כי באמצעים כאלה אין אפשרות להפיק מהדורת יומית ראויה ולהביא לאוכלוסיה הערבית בחו"ל מידע על הנעשה בארץ, מנקודת מבט מקומית.

לפי חייק, מצב הרדיו בערבית טוב יותר, אבל גם שם הדברים אינם פשוטים. בעבר זכתה קול ישראל בערבית ל-80% האזנה במגזר. התחנה היתה השלישית במצרים והשנייה בירדן, על פי סקרי האזנה של ה-BBC וקול אמריקה. לאחר סגירת המשדר הראשי ירד שיעור ההאזנה לתחנה בתלילות. שני משדרי AM שנותרו אינם נשמעים כמעט היום בגלל יושנם  ומשדרי ה-FM לא מכסים אפילו את כל העיר ממנה הם משדרים. התוצאה: חלקים גדולים מהיישובים הערביים בארץ וחלקים מהשטחים אינם זוכים להאזין לרדיו בערבית של קול ישראל, והקליטה בארצות ערב נפסקה כמעט כליל.