אז מה אם יואב לא יהיה אקדמאי?

יואב (שם בדוי) השובב לומד באחת מכיתותיי. הוא מתוק להפליא. הוא מלא שמחת חיים והומור, הוא חם ולבבי. בשיעורים יואב עושה כל מיני דברים: הוא מלטף את קסדת האופנוע שלו, משוחח עם חבריו היושבים לידו, וגם עם אלה שרחוקים ממנו, הוא אוכל, מספר בדיחות, שואל שאלות ("עמית, ראית אתמול כוכב נולד?"), משתף אותנו בחוויות אתמולו, מספר לנו על האוטו שקנו לו, קם לחלון (חבר שלו בדיוק מסתובב בחוץ), הוא צמא, הוא צריך לקנח את האף והוא שוב מלטף את קסדת האופנוע שלו.

התפיסה הנוכחית, על-פיה כל תלמיד אמור לצאת עם בגרות מלאה, היא תפיסה שלא ממש עומדת בקנה אחד עם המציאות. אקדמיה לא מתאימה לכולם. למעשה, חברה מתוקנת נשענת על פרולטריון, על מעמד ביניים, על פועלים. אקדמאים הם קצה הפירמידה. עלינו להעביר מסר שכל מקצוע הוא מכובד, שלמידה והתמחות קיימים בכל עבודה. אנחנו צריכים מהנדסים ומדענים, אבל גם אינסטלטורים ומכונאים.