תוכנית להחקיר

איך מקבלים חשיפה תקשורתית, רייטינג גבוה ומיתוג יוקרתי של מושיעי הציבור? התשובה היא תוכניות תחקירים, שגם קורצות להגדרה "סוגה עילית", של הרשות השנייה. כבר עכשיו נערמות על המסך שלכם נערמות תוכניות כאלה ובקרוב תראו עוד מהן. איך הזכיינים מתמודדים עם העלות הגבוהה וזמן ההכנה הממושך של תוכנית כזאת? בעיקר קוראים לחתול מיילל אריה שואג.  

הנה, רק אתמול החשב הכללי של האוצר הודיע על כוונתו להתפטר מתפקידו מספר ימים אחרי תחקיר ב"עובדה" על פרשה שהוא אחד משחקניה. כבוד. אבל האם הודות לתחקיר התפטר החשב? האם עקב גילויים חדשים שנחשפו אצל אילנה דיין, שנחשבת המבצר האחרון בתחום, אך גם היא הולכת וכופפת לתכתיבי הרייטינג.  זליכה יחדל מלחשב את חישוביו באוצר? ומה לגבי התחקיר של "כלבוטק" בעניין החתולים טובי הטעם? האם הביא לקריסת רשת טיב טעם?

התשובות לכל השאלות הללו הן לא. אבל בעקיפין, העיתונות החוקרת בגרסת הטלוויזיה מצליחה בכל זאת להזין את הכותרות של המחר, גם אם במקרה זה מדובר בתזונת ג'אנק פוד.

התחקיר לייט

תוכניות תחקירים נחלקות לכמה סוגים: מתחקירים בליגה לאומית ("עובדה"), דרך לכידת עבריינים קטנים וחשיפת שערוריות צרכניות ("כלבוטק, "שומר מסך"), ועד מלחמה דוקו-ריאליטית בטחנות הרוח של הבירוקרטיה הישראלית ("בולדוג", "המשמר האזרחי"). פה ושם צצים גם דוקומנטריים חקרניים של דנה ויס, אושרת קוטלר ומיקי חיימוביץ, ופינת תחקירים של דב גילהר בחדשות 10 שם מתהווה דסק תחקירים נפרד. בעתיד הקרוב נראה גם את עמנואל רוזן בתוכנית תחקירים משלו בסגנון "עובדה", ואת רון קופמן, שמתכנן תוכנית תחקירים צרכנית נוספת. כולם במתחקרים.

אחד מהמפיקים המנוסים בתחום מסביר: "תחקיר הוא דבר שמבצעים לפני כל כתבה או ראיון. אבל תחקיר יסודי, שמיועד לחשוף שחיתויות ונוכלויות הוא הליבה

של העיתונאות בטלוויזיה. פעם רצו את פרנס בטברנה, עכשיו יש יותר ביקוש לתחקירים, כי זה מוכר, העם רוצה לראות חשיפה. זו גם יוקרה לעיתונאי, לכן יש ריבים פומביים על מי חשף ראשון את הסקופ".

אם כך, נראה שהמרוץ אחר ה"תחקיר!" הופך לנכסף מתמיד, אבל כיצד יתכן שהזכייניות מעוניינות במתכון שדורש מרכיבים רבים, אורך רוח, משך זמן ועלותו גבוהה? התשובה היא בהפקת גרסת התחקיר לייט.

"הזכייניות מצאו נוסחה מצוינת: גם זולה, גם מושכת קהל וגם מוציאה להן שם רציני עם סיכוי להגיע לכותרות של מחר" אומר פרופ' גבי ויימן, חוקר תקשורת מאוניברסיטת חיפה. "מראים שוב ושוב את אותן תמונות של עוד קשיש חרמן שנתפס שולח ידיים במצלמה הנסתרת של תוכנית כזאת או אחרת - זה צהוב, זה מזכיר ריאליטי וזה עובד.

"אבל יש כאן משהו הרבה יותר מאיים. 'הזכייניות בערוצים 2 ו-10 קיבלו את

 הזיכיונות שלהם תמורת הבטחות לעמוד במכסות מסוימות בז'אנר עילי, ותוכניות תחקיר יכולות למלא משבצת מאוד יקרה מבחינתם. אז כמו שלוקחים תוכנית כמו 'כוכב נולד' ומכנים אותה 'דוקומנטרי לקידום הפריפריה' כי יש גם אמנים מהפריפריה, קל לקחת תוכנית תחקיר ולסווג אותה כז'אנר עילי. ועם זאת, אין ספק שישנו מאמץ תחקירי רציני והוא נמצא ב'עובדה', שהיא אחת התוכניות הכי יקרות בטלוויזיה. מבצעים שם תחקיר אמיתי ומקיף, שאורך חודשים במטרה לחשוף חומרים עמוקים שורשיים".

"הוואי 5-0" של הצרכנים

אלא שלפעמים המאמצים התחקיריים הלא בשלים עולים לשידור בצורה של פסאודו תחקיר. הוא מתחיל תמיד ברעיון טוב, אבל מתנוון באמצע עקב אילוצי זמן ומחסור בכוח אדם. התחקיר שנדחה כדי לא לצער את אולמרט ביום גילוי מחלתו לאומה, וודאי שלא סמר שום שערה בעורפו של ראש הממשלה.

"שירות לציבור זה דבר חשוב" אומר פרופ' ויימן ומתכוון לשירותים אפילו קטנים יותר מאלה שמספקת 'עובדה' בזמן האחרון. "יש מקום לתוכניות כמו 'כלבוטק', אבל ברגע שזה מתיימר להיות משהו אחר, זה מעוות את אופי התוכנית כדי להתאים אותה למשבצת אליה התחייבו הזכייניות במכרז. ל'כלבוטק' צריך לקרוא 'פינת הצרכן', כי היא מתעסקת בהונאות צרכנים. רק אל תקראו לזה תוכנית תחקיר".

"ואז התקשורת לא מטפלת בבעיות הגדולות אלא באירועים הקטנים ולוקחת על עצמה בדרך תפקידים שהמדינה צריכה לעשות. היא עוזרת לעולים, לחיילים לילדים חולי סרטן. אבל בשביל זה אזרחים משלמים מסים למדינה. אני די מוטרד מהתחושה של התקשורת שיש לה איזו שליחות מקודשת. היא לא צריכה להיות הגוף החוקר והגוף המעניש. כל העניין הופך כך לקרקסי, חשוף, כיכר העיר. גם את הפוליטיקה וגם את הלוויות אנחנו עושים בטלוויזיה, אז למה לא את המשפטים? התקשורת לא צריכה לעסוק בפונקציות של שיפוט, הרשעה וענישה".

ומה דעתך על התוכניות כמו התוכנית של אמנון לוי?

"אמנון לוי שולח את הכתבים שלו לכתבות בילוש. זוהי ה'הוואי 5-0' של תוכנית

 הצרכנים, הכל שם מוגזם - הפנים החמורות, החזרה על המלים המאיימות. זה לא שלא צריך לתפוס את העבריינים הקטנים, אבל זו לא תוכנית תחקיר. ואם מישהו קורא למשהו תחקיר והוא לא תחקיר, וזה משביע את רצון הרגולטור. אז אני מוטרד".

אולי אין להם זמן וכסף לתחקירים רציניים.

"הזכיינים לא הפסידו כסף אף פעם, בכל שנות ערוץ 2 הם הרוויחו תמיד רווחי שיא. מה שמקשה מאוד על תחקירים אמיתיים זה עצי הבעלות הצולבת בישראל. מוזי ורטהיים חשף בפרשת 'ישראייר' כמה דברים מטרידים מאוד שקורים שם בחושך, כשאמר ש'לא צריכה להיות תוכנית תחקירים בערוץ 2', כדי לא להרגיז את בעלי המניות".

"היסטורית נחשפו הרבה פרשיות בעיתונות המודפסת ולא באלקטרונית. חשבון הדולרים נחשף ב'הארץ', 'ווטרגייט' ושערוריות שחיתות דומות, כי לעיתונות המודפסת יש את אורך הנשימה והנכונות להשקיע בתחקיר ארוך טווח, וכן היא לא צריכה את המימד הויזואלי הנדרש לתחקיר בטלוויזיה, בו חייבים להראות מצלמה נסתרת מטושטשת, או צילום לילי עם אור ירוק, אחרת זה סתם ראשים מדברים. עיתונות יכולה יותר לדבוק בעובדות ובנתונים". 

לא רק עבריינים קטנים

לפי אמנון לוי, הציבור מזרים אליו פניות מפני שלא רק שידה של המשטרה קצרה מלהושיע, יותר מכך - היא מלאה מדי במשימות אחרות. בנוסף, הוא חולק על העובדה שכל עיסוקו בעבריינים קטנים.

"70% מהתחקירים שלנו הם על חברות גדולות" אומר לוי. "בעונה זאת 'שומר מסך' עסקה בתחקירים צרכניים חשובים ביותר, כמו שערוריית אסם, שני תחקירים גדולים על חברת HOT, תחקירים על מזרח ומערב, פזגז, סופרגז ונושאים רבים אחרים.

"אנחנו עוסקים גם בעבריינים קטנים שממררים את חיי האזרח וגם בחברות הכי גדולות במשק. לשמחתי, ערוץ 10 נותן לי גיבוי גם כשמדובר בחברות ענק כמו אסם ו-HOT".