שתף קטע נבחר
צילום: ablestock

שאלה בבגרות

בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית כאילו מתקיימות במאה אחרת. הן דורשות ידע כללי מינימלי, מתעלמות מהאינטרנט ולא מציבות שום אתגר לחשיבה עצמאית

בהיסטריה גלויה ובהתרגשות רבה הם מתגודדים במסדרונות בית הספר. הידיים שלהם מזיעות, הם חרדים ונרגשים. הם רגע לפני בחינת הבגרות. עוד מעט ייכנסו לחדר, ויתיישבו ליד השולחנות. חלק ינסו את מזלם ויתיישבו בזוגות. הם יקוו שהמשגיח לא ישים לב, ואולי אפילו יצליחו להעתיק. לצערנו הרב, רובם אכן מצליח להעתיק, גם אם הם יושבים לבד.

 

על מה הם נבחנים? על החומר שאותו למדו במהלך השנה. נושאים שנקבעו בתכניות לימודים מובנות מראש. אילו מיומנויות הם מצופים להפגין? יכולת לנסח תשובה בכתב - בדרך כלל תשובה שכבר הייתה כתובה במחברת. מעט מאוד חשיבה עצמית.

 

והנה צרור שאיפות אוטופיות אישי שלי. הייתי רוצה שהם ייאלצו ממש לחשוב על התשובה לפני שהם כותבים אותה. הייתי רוצה שהם ייאלצו לענות על חומר שלא נלמד בכיתה (לא בגלל שלא הספקתי ללמד, אלא ממש, אמיתי, לא נלמד מעולם). הייתי רוצה שהם יקיימו את הבחינה מול מחשב וייאלצו לחפש חומר שלא נלמד. הייתי רוצה שהם יציגו תשובות גם באמצעות שימוש במעבד תמלילים וגם באמצעות מצגת. הייתי רוצה שהם יכתבו עבודות חקר שלמות בנושאים שנבחרו על ידם. הייתי רוצה שהם ייבחנו בהרבה יותר מקצועות. הייתי רוצה שהם ייבחנו בעל-פה (לא רק לקויי הלמידה, כוווווולם) בנוסף על הבחינה בכתב. הייתי רוצה שבכל מקצוע תוצג להם בעיה, והם יצטרכו למצוא לה פתרון (מחשבתי. זה מתאים גם למקצועות לא טכנולוגיים). הייתי רוצה שבכל בחינה הם יידרשו להביע דעה אישית מנומקת ומפורטת. ובקיצור - הייתי רוצה שהתלמידים יצטרכו להפגין בבחינות הבגרות כישורי למידה וכישורי חיים.

 

מה הן המטרות של בית הספר, מה הייתי רוצה שייצא מהם אחרי שאפרד מהם? קודם כל, אני מעוניינת שהם ייצאו אזרחים טובים עם מודעות חברתית וסביבתית גבוהה. אני רוצה להיות בטוחה שיש להם כישורים בסיסיים (יכולת לקרוא חומר כתוב, יכולת לאתר מידע נחוץ, יכולת לטעון ולנמק טענה, יכולת לנסח רעיון בעל-פה). אני רוצה שיגלו סקרנות ועניין, ויידעו איך ללמוד לבד כל נושא שמרתק אותם. אני רוצה להבטיח שיש להם את הכלים לבחור מה הם רוצים לעשות עם עצמם כשיהיו גדולים. ולבסוף, אני רוצה שהם יעזבו את בית הספר עם ידע כללי מינימלי ועוד קצת.

 

"מינימלי" מחייב ללמוד מקצועות שונים. הידעתם שגיאוגרפיה, למשל, אינו מקצוע חובה לבגרות? זה מתמיה אותי מאוד, לאור העובדה שהמודעות לאיכות הסביבה צוברת תאוצה, וחשיבות הנושא מודגמת מדי יום. "ועוד קצת" – זה המקצוע המורחב. משהו שהילד אוהב ונמשך אליו, אותו הוא לומד יותר לעומק.

 

כיום משיגות בחינות הבגרות רק את המטרה האחרונה ברשימה שלי (ידע כללי). מה עם כל השאר? התאדו אי-שם בדרך אל הפתרון הקל. לא פשוט לבחון את כולם בעל-פה, ובוודאי שיש סרבול וקושי בבחינה מול מחשב (ובכל זאת יש בגרויות נהדרות שמתקיימות כך. בחינת המעבדה בביוטכנולוגיה עונה כמעט על כל הקריטריונים שהצגתי למעלה). מי יבדוק כל-כך הרבה עבודות חקר, ומי ינחה את התלמידים? מי יבדוק את הבחינות המורכבות האלה?

 

אכן שאלות קשות ופתרונות מורכבים, אבל חובה עלינו לתת לכך מענה, כדי להתאים את אופי הלמידה בבית הספר ואת אופי הבגרויות למאה ה-21. נוער שמורגל לעבוד עם מחשב, שרגיל לחיים בקצב של קליפ, הוא נוער שלא מתאים לו לשבת בשורות וללמוד למידה כל-כך פאסיבית. אנחנו לא משכילים לנצל את הכלי הראשון כיום לידע - האינטרנט. הילדים לא רואים מספיק מחשבים, לא יוצאים מספיק החוצה, והכי גרוע - כמעט לא נשאלים מה דעתם.

 

האופי של בחינות הבגרות נקבע על-ידי משרד החינוך, ולכן החזון צריך להגיע משם. בינתיים, עד שתורם הכפפה הזו, יש לי את המקום שלי בכיתה. עוד שעות ופחות תלמידים יאפשרו לפנות זמן ללימוד כישורי חיים וכישורי למידה. עוד שעות ופחות תלמידים יאפשרו להוציא מבית הספר מבוגרים יצרנים יותר ובעלי עולם פנימי עשיר יותר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים