אני לא ממחזר
כשאני רואה אנשים שטורחים ומביאים בקבוקים ריקים אל מכלאות המיחזור, אני כובש חיוך קטן של גיחוך. "הנה עוד פראייר שעובד עבור העולם התחתון". גינגי פרידמן מסביר למה הוא לא ממחזר ולמה הקמפיין החדש של אל"ה הוא טעות
מה עושים תאגידים שיווקיים שמגלים שהם מצליחים לממש רק 16% מפוטנציאל השוק שלהם? מיעוטם הנבון יבדקו את עצמם, את המוצר שלהם, את האסטרטגיה ואת הטקטיקה, ולאחר תהליך מעמיק של בדיקה ומחקר יגבשו אסטרטגיה חדשה.
רובם הגדול, לעומתם, פשוט יחליפו משרד פרסום ו/או יחליטו להשקיע במסע פרסום חריג, לצורך כיבוש נתחים גדולים יותר מהפוטנציאל הקיים. נכון?
כך בדיוק נהגו עכשיו גם משפחות הפשע בארץ. גם הם, כך נראה, השתכללו והתחילו להתנהל כמו תאגידים שיווקיים לכל דבר. איך אני יודע? מסע הפרסום שעלה בשבוע שעבר למסכי הטלויזיה במימון תאגיד המיחזור אל"ה, מוכיח זאת.
על פי הנתונים שנמסרו על-ידי אל"ה, רק 16% מהישראלים ממחזרים. המסקנה? 84% אינם ממחזרים וזה פוטנציאל אדיר, לכל הדעות. מה עושים? ברור. קמפיין לעידוד המיחזור.
תשדיר הפרסום, למי שלא ראה, מציג אדם "נורמטיבי" המטיל בקבוק משקה לפח אשפה מזדמן ברחוב (לכשעצמו, מראה לא שכיח במחוזותינו). לאחר מכן הוא עולה לאוטובוס, מתיישב ומתייסר קשות.
המתח גובר, כי הצופה איננו יודע על מה ולמה הוא מתייסר. לפתע גמלה החלטה בליבו של הנוסע, הוא קופץ מהאוטובוס ופותח בריצת אמוק (לצופה לא ידוע עדיין, למה ולאן הוא רץ), הוא קופץ מעל גדרות, חוצה כבישים, נתקל באנשים, מדלג על הגבעות, דבר לא עוצר אותו (המתח נבנה ועולה) עד שהוא מגיע ,כל עוד נפשו בו, אל פח האשפה (מפתיחת התשדיר), שולף ממנו את הבקבוק, שלרווחתו עדיין המתין לו שם, ומפקיד אותו, אחר כבוד ובחיוך גדול, במכלאה לאחסון בקבוקים. למיחזור.
סוף טוב, הכל טוב.
לא תמים
התשדיר מסתיים במשפט המחץ "צריך להיות מטורף לא למחזר". הצופה התמים מתרשם שהנוסע מתייסר, באוטובוס, כי מצפונו נוקף אותו על שלא הפקיד את הבקבוק, מלכתחילה, במכלאת המיחזור. אבל אני, קוראים יקרים, אינני צופה תמים.אני יודע , היטב, למה הנוסע מתייסר, באמת. הוא מתייסר מחמת הפחד. הוא חושש לחייו.
כי הוא איננו תמים כלל וכלל. הוא יודע שאם הוא לא ממחזר בקבוקים, יש לו עסק עם משפחות הפשע, שמתפרנסות מזה. הוא חושש פן יבולע לו ולכן הוא רץ כמו מטורף לתקן את "טעותו".
טור זה איננו עוסק בביקורת פרסומות (את התענוג הזה אני משאיר לשכנתי לטור, דורית, מבקרת הפרסומות) ולכן אמנע מלהביע את דעתי המקצועית על התשדיר המדובר אבל, לא אחמיץ את ההזדמנות לדון בשאלת המיחזור, חשיבותו, תועלתו ומחירו.
בדעה צלולה ובראש בריא, אני שם את נפשי בכפי ומסתכן בזעמם של כל שוחרי איכות הסביבה, כל עמותות ותנועות הירוקים, חסידי אל גור ובעיקר משפחות הפשע ולמרות כל אלה, אני מצהיר כאן , קבל כל ששת קוראי הנאמנים, שאני לא ממחזר.
כל אימת שאני רואה אנשים טובים, הטורחים ויוצאים מדרכם כדי לסחוב בקבוקים ריקים אל מכלאות המיחזור, אני כובש חיוך קטן של גיחוך. "הנה עוד פראייר שעובד עבור העולם התחתון" אני אומר ביני לביני.
אין זה סוד שכל תעשיית המיחזור היא מקור, לא אכזב, להכנסות שחורות (תרתי משמע) למשפחות הפשע, שהשתלטו על התעשייה ועושות בה כבשלהן. עובדה מצערת זו העמידה אותי בפני הדילמה, מה יותר עדיף? (כדברי לימור האלמותית) איכות הסביבה או איכות החיים?
מעדיף איכות חיים
אין חולק על כך שמיחזור הוא רעיון טוב. אפילו חיוני, לשימור איכות הסביבה. אבל כאשר מי שמתפרנס ומשגשג מזה הם אנשי העולם התחתון שברווחיהם מגבירים את הפשיעה במדינה, אז ברור שאיכות החיים של כולנו נפגעת. ואני חייב לאמר, שמטעמים אגואיסטיים טהורים, אני מעדיף איכות חיים.בבחירה שהוצבה בפני, בין סביבה נקייה מבקבוקים בלתי מתכלים, לבין סביבה נקייה מסמים, גנבים, בריונים וכ"ו, אני בוחר באופציה השנייה.
ואם האחראים, הישרים וההגונים, על איכות הסביבה במדינה, היו שואלים לדעתי (והם לא) הייתי מייעץ להם לעשות מה שמיעוט התאגידים השיווקיים היו עושים במצב דומה. לפני שהם משקיעים כסף בפרסום, הייתי מייעץ להם לבדוק את עצמם, את אופן הטיפול בנושא, ואת שיטות האיסוף והשינוע. הייתי מייעץ להם לנקות את התעשייה הזאת ממשפחות הפשע שהשתלטו עליה, ולהתחיל לטפל בנושא בידיים נקיות.
ועד שזה יקרה. צריך להיות מטורף כדי למחזר.
משפחות הפשע, למי שלא יודע, מרוויחות מכל השלבים של תהליך המיחזור ולאו דווקא רק מאיסוף הבקבוקים הקטנים.
כפי שנחשף אצל אילנה דיין, בעובדה, הן מרוויחות מתשלום על כמויות מדווחות של בקבוקים שנאספו וכמויות מדווחות של בקבוקים שטופלו. גם גדולים. כאן מסתתרים הרווחים האמיתיים.
תגובת תאגיד המיחזור (אל"ה)
הכתוב במאמר זה מבוסס על הבנה שגויה של חוק הפיקדון, המנגנון שמפעיל אותו ומחזור הבקבוקים בישראל. על בקבוקי השתייה המשפחתיים של ליטר וחצי אין פיקדון והמחזור עליהם נעשה באופן וולנטרי ומכיוון שאין ערך כספי הם גם לא קוסמים לעולם התחתון . מיחזור וולנטרי של הציבור הוא דווקא התשובה להשתלטות של גורמים מפוקפקים על שוק מיחזור הבקבוקים הקטנים.
בכנסת מתנהל כיום הליך חקיקה להרחבת חוק הפיקדון והחלתו גם על הבקבוקים הגדולים, במידה שתתקבל הרחבת החוק, כלובי המיחזור יוסרו מרחובות הערים ויתפתח שוק לאספנים שיבקשו לאסוף בקבוקים ולקבל תמורתם את דמי הפיקדון. התשדיר מבקש לעודד את הציבור למחזר בכלובים ובכך למנוע הרחבת החוק.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN - החברה למשאבי אנוש - לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת.
לפורום איכות הסביבה - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
