החטא ועונשו הבלתי הולם
איך מענישים תלמידים שסחטו תפוז טרי על לוח הכיתה? לתת להם לנקות את הלכלוך, למשל, אסור. מה מותר? להשעות מבית-הספר
אני רצה עם התיק שלי, ששוקל כמה קילוגרמים טובים, במדרגות בית-הספר. המון רב מתנגש בי (בלי להתנצל), ופעמיים אני מועדת וכמעט נופלת. הגעתי לכיתה, ושם מחכה לי הפתעה. לא, לא הדברים הרגילים - לכלוך על הרצפה, רעש ומספר תלמידים מצומצם (רובם נמצאים כרגע בדרך לכיתה). הפתעה אחרת: הלוח מרוח במיץ תפוזים סחוט טרי.
אני יודעת שעלי להגיב מייד. אני נבחנת בכל רגע באמצעות ארבעים זוגות עיניים, וכל תגובה שלי צריכה להיות עקבית, ברורה והחלטית. אני יודעת את כל זה, ואני לא יודעת איך להגיב.
אני נזרקת במחשבות כמעט עשרים שנה אחורה. אז, כשהייתי בכיתה י"א, השתין ג' (השם המלא שמור אצלי בזיכרון) על הלוח לפני שיעור תנ"ך. השיעור לא התקיים, המחנכת סיפקה לנו אחר כבוד חומרי ניקוי, ואנחנו בילינו את השיעור בניקוי הלוח והכיתה.
אני לא חובבת עונשים. מעדיפה שיחת הבהרה, תוך מתן הזדמנות לתלמיד הסורר להשמיע את קולו, להסביר את עצמו, לנמק את מעשיו, ואולי אף להתנצל. יחד עם זאת, אני מאמינה שמסר מרכזי שחייב לעבור הוא שלכל מעשה יש תוצאה. המשמעות של המסר הזה היא שעל כל מעשה קונדס או ונדליזם התגובה או "העונש" צריכים להיות הולמים לאותו מעשה. למשל - ציירת על קירות הכיתה? אנא סייד אותם בזמנך הפנוי. שברת שולחן בהפסקה? קח נא מברגה בידיך והיה שותף למלאכת התיקון. השלכת את שאריות הסנדביץ' שלך על הרצפה? הספונז'ה עליך. אם הדברים נשמעים לכם הגיוניים, אנא רסנו את התלהבותכם. מילת המפתח היא "אסור".
אסור לתת לילדים לנקות, אסור להם לסייד, אסור להוציא אותם מהכיתה בזמן השיעור, אסור לזמנם לבית-הספר לפני שעת תחילת הלימודים הרשמית, אסור להשאירם מעבר לשעת הלימודים האחרונה, אסור לגרום להם להפסיד שיעורים באופן מכוון. אסור! אתם שואלים מה מותר? מותר להשעות תלמיד למשך מספר ימים. מותר לנתק תלמיד מהמסגרת, ולתת לו לשוטט ברחוב ומרחבי האינטרנט והטלוויזיה. זה מותר.
אני רוצה להאמין שמערכת שיודעת להגיב למקרים חריגים, לא מקובלים, היא מערכת מסודרת שמעוררת כבוד אצל החברים בה. אני רוצה להאמין שתגובות רלבנטיות שלנו בהכרח יפחיתו מעשים חריגים אחרים, כמו אלימות והטרדות מיניות בין התלמידים. אם עובר מסר, שאינו מילולי, לפיו מעשים חריגים זוכים לתגובה מיידית, הולמת, כואבת, עקבית, לא מתפשרת, אך עם זאת מכובדת ואנושית (אני בודאי לא מתכוונת להעביד את הילדים בעבודות פרך) – ברור לתלמידים שהם מחויבים לכללי התנהגות מסוימים. ברור יהיה להם שלצד זכויותיהם הרבות (והמוצדקות), יש להם גם חובות.
אתם תוהים איך נגמר אותו אירוע שבו תפוז תמים מצא את מותו על לוח הכיתה? ובכן, באותו שיעור לא השתמשתי בלוח. זה אומר שלא ציירתי, לא הדגמתי, לא כתבתי, לא סיכמתי וגם לא הכתבתי. הילדים נאלצו לסכם את הנאמר בעצמם. זה היה סוג של עונש קולקטיבי.
לקראת סוף השיעור שלי נכנס איש המשק של בית-הספר עם חומר ניקוי מיוחד ללוח. הוא ניקה אותו מאחורי גבי, בזמן שאני מלמדת, כאשר ארבעים זוגות עיניים מביטים בו מקרצף את הלכלוך שהם עשו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
