אחינו הדרוזים, אני מתבייש

לידידי ורעי הרב שמואל אליהו,

צדקת בפתח דבריך, שפורסמו ב-ynet, יש לפתוח את הברית עם הדרוזים. אך יש לפתוח אותה בכיוון הראוי. יש לפתוח את הברית ולהעניק להם את הזכויות המגיעות להם כמיעוט לא יהודי שמשרת בצבא ונאמן למדינה. כרב בישראל אני בוש ונכלם שמדינת ישראל לא עושה מספיק לעדה הנפלאה הזו, המחרפת את נפשה כבר 60 שנה כתף אל כתף עימנו בהגנה על המדינה. יש לפתוח את הברית ולהבטיח להם את תחושת הכבוד והשייכות המגיעות להם בזכות ולא בחסד. האם העלית בדעתך שדפוסי ההצבעה למפלגות לא-ציוניות בכנסת, אותם ציינת כהוכחה לאי נאמנותם כביכול, מהווים מעין הצבעת מחאה?!

והרי בפרשת השבוע שלנו, "וישלח", אנו קוראים את דברי התוכחה של יעקב לשמעון ולוי, שהרגו את אנשי שכם לאחר שאנסו את אחותם דינה. פונה יעקב לבניו וגוער בהם:

" עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ , בכנעני ובפריזי ואני מתי מעט ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי" (בראשית פרק לד פסוק ל)

אנו ה"מתי מעט" המוקפים בשונאים הרוצים להשמידנו, היכולים אנו לוותר על ידידותם האמיצה של הדרוזים?

וכה חשובה הברית עם יושבי הארץ הלא יהודים, שאחרי ששאול פוגע בעם הגבעונים, לאחר שארבע מאות שנים! לפני כן נשבע יהושוע בן נון שלא לפגוע בהם, יש רעב בן שלוש שנים בארץ. הרעב מוסר רק לאחר שמשפחת שאול (שנהרג בקרב בינתיים) משלמת את המחיר האכזרי ושבעה מבניו של שאול, נתלים על ידי הגבעונים. ואומרים חז"ל שעונשם האכזרי בא להם כיון ששאול חילל את שם ה' בכך שהוא הפר את הברית שנכרתה עימם. (שמואל ב פרק כ"א).

ושלמה הכורת ברית עם חירם מלך צור ואף מעביר עשרים ערים! מארץ ישראל לשליטתו , וחירם מספק ארזים, עצי ברושים וזהב לבניין בית המקדש (מלכים א, פרק ט).

אך גם אם חוזרים אנו לספר בראשית בו אנו עוסקים: אנו פוגשים את יחסו של אברהם למלך סדום ומלך שלם, ולאבימלך מלך פלישתים עד כדי כך שחז"ל ביקרו אותו על הברית הגורפת אותה כרת עם הפלישתים ומלכם.

אך הפרשה המתאימה ביותר לענייננו קשורה ביחסו של אברהם אבינו לממרא, אשכול וענר בני עם האמורי שהיה בעתיד אויב מר מאוד לבני בניו של אברהם. אברהם מתואר כ"בעל ברית" של אשכול ענר וממרא, המשתייכים, כאמור, לעם האמורי שיושב בגב הר יהודה. והנה כשאברהם יוצא למלחמה הוא מפקיד בידי בעלי בריתו האמוריים את השמירה על העורף, ואילו הוא יוצא עם עבדיו למלחמה בדמשק הרחוקה על מנת לשחרר את לוט בן אחיו שנפל בשבי כשגר בעיר סדום, והובא כשבוי לדמשק. 

כשאברהם חוזר עטור ניצחון מהמלחמה הוא מחזיר את כל השלל לבעליו המקוריים מלך סדום. אך הוא מקפיד להעניק שלל לבעלי בריתו האמוריים. הוא פונה ואומר למלך סדום לאחר: "וחלק האנשים אשר הלכו איתי (למלחמה): ענר אשכול וממרא, הם ייקחו חלקם" (בראשית פרק י"ד יג-כד)

והנה בעלי בריתנו הדרוזים, הנלחמים את מלחמותינו, ונאבקים את מאבקינו לא מקבלים את חלקם. זכורני כי התארחתי אצל אחד ממנהיגי העדה הדרוזית. והוא קונן בפני על החיילים הדרוזים המשוחררים הרבים שהינם נטולי תעודת בגרות בהשוואה לשכניהם הערבים שכידוע אינם משרתים בצבא ואחוז מסיימי הבגרות שלהם גבוה יותר. והוא שואל אותי, מה אומר להם לחיילים הצעירים שהשתחררו זה עתה מלבנון? על כך אני בוש ונכלם, שאיננו יודעים להלך בדרכו של אברהם אבינו ולקיים את "והם ייקחו את חלקם".

וכך אנו מאבדים את בני בריתנו היחידים במזרח התיכון העוין, כלוחמי צד"ל, שזרקנו אותם לכלבים בנסיגה מלבנון.

מי שמפר את בריתו לזר וללא יהודי, סופו שיפר את בריתו עם אחיו היהודים. המדרון כידוע הינו חלקלק. והלו אתה כרבה של צפת, חווית את הפקרת תושבי הצפון על ידי הממשלה במלחמה לבנון השנייה. וכולנו חווים היום את מה שנראה כהתעלמות מתושבי שדרות ועוטף עזה.

אנא ידידי, חזור בך מדבריך הקשים והפוגעים. כרבה של עיר המקובלים, פנה אל מנהיגי הדרוזים וחפש את הקשר והחיבור אליהם , במקום המאחד והמפריד. זכור נא "ואני מתי מעט". לא רבים אנחנו, מעטים שבמעטים, הבה ננהג בהם מידת "וקנה לך חבר". אני משוכנע כי הדברים שכתבת נכתבו בסערת נפש, אנא הבהר את דבריך והרבה שלום בעולם ובישראל.

שבת שלום

רפי פוירשטין