בשטחים חוששים שהמשלחת הפלסטינית תשוב לגדה המערבית בידיים ריקות. למרות האווירה החגיגית, במשלחת הפלסטינית כמו גם ברחוב הפלסטיני, סקפטיים באשר לרצינות ההצהרות ובעיקר הכוונות שמאחוריי הנאומים. "הנשיא בוש כבר הבטיח שמדינה פלסטינית תקום בתוך שנתיים והתנצל על שלא ניתן לעמוד בכך", הזכיר אמש (יום ג') בכיר פלסטיני ברמאללה, בשיחה עם ynet.
הבכירים הפלסטינים מספרים כי אבו מאזן היה מעדיף להימנע מההפנינג באנאפוליס. בשביל הצהרות, אמרו, הוא לא היה צריך לנסוע עד לארה"ב. בינתיים, במאבק הכוחות הסמוי המתנהל בין שתי המשלחות, הישראלים מנצחים - אין לוח זמנים שמגדיר את השלבים השונים של המשא ומתן, אלא רק התחייבות עמומה על מאמץ לעמוד במסגרת הזמן. "הישראלים יוכלו לטעון עד סוף 2008 ועד הנצח שהפלסטינים לא עומדים בהתחייבויותיהם", הביע חשש אותו בכיר פלסטיני. "אין מנגנון פיקוח מקובל שיקבע מי יישם מה, ואין - וזה החשוב מכל - שום אזכור לסוגיות הקבע, לקווים ולמסגרת הפוליטית שבהם הן ייפתרו".
זוהי הבעיה האמיתית מצד הפלסטינים. הצהרות מעודדות שמעו בשנים האחרונות בסיטונות. אלפי פעמים נשמע המשפט שאומר כי צריך להגיע לסוף הסכסוך ועל זה מסכימים גם הקיצוניים שבשני הצדדים. "השאלה איך ובאיזה מחיר ייפתר הסכסוך לא זכתה למענה בנאומים ולא תזכה לתשובה, כנראה, בוועידה וספק אם בשנת הבחירות האמריקנית היא תקבל תשובה", אמר הבכיר.
בבית ברמאללה שבו ביקרתי התלהט אתמול בערב וויכוח. לא על הוועידה נסב הוויכוח, כי את הפלסטינים, כולל את אנשי הרשות, היא לא ממש עניינה. השאלה הבוערת שעניינה את מארחי הייתה האם היה מקום לדכא את הפגנות האופוזיציה
ולגמור עם הרוג ועשרות פצועים. האם בשביל צילומים שנועדו לשרת בראש ובראשונה את הממשלה האמריקני, תהו החברים, היה מקום שהפלסטינים יהרגו זה את זה?
הפלסטינים משוכנעים: ישראל ניצחה בעצם העובדה שלא הוזכרו הגבולות, לא הוזכרו הפליטים, לא הוזכר לוח זמנים, לא הוזכרו האסירים ולפי שעה אין שום מנגנון שיכפה על הישראלים ליישם את מה שיושג בפגישות שתתקיימנה בין אבו מאזן לאולמרט.
תקווה אחת בכל זאת הייתה לאנשי הרשות שממעטים לקבל את משכורותיהם
בחודשים האחרונים וזו התקווה שהוועידה באנאפוליס, עם הרוח שיצרה, תסייע לפחות להצלחת ועידת המדינות התורמות בפריז בחודש הבא. ייצור מקומות עבודה למובטלים הפלסטינים הרבים נראה ריאלי יותר מהסכם מדיני עם ישראל. הפלסטינים משוכנעים ומודים בכאב רב כי הראיס חוזר בידיים ריקות, אך בתקווה מצידם שהן תתמלאנה בפריז.
בסביבת אבו מאזן, אלה שנשארו ברמאללה מבינים כי לבוש ולרייס לא יהיה זמן וכוח בשנת בחירות לשמש גננת למאבקים שעלולים לצוץ בממשלת אולמרט-ליברמן-ישי
בעקבות הוועידה, מאבקים שעלולים לנטרל כל אפשרות להתקדמות מדינית. כל זאת מבלי לדבר על הבלגן הבלתי נגמר בבית, על הפעולה הצפוייה והכל כך מדוברת בעזה ועל איראן. לנוכח כל זה מבינים הפלסטינים שאנאפוליס לא תהיה שונה מקמפ דייויד, מטאבה ומוועידות אחרות שהתקיימו בעבר - עוד הזדמנות צילום שחלפה.
