היגורו אוכלוסייה ותעשייה יחדיו?

בימים אלו, בהם משתלהב הוויכוח אודות הקמת עיר הבה"דים, חשוב להעלות שוב את אחת מסוגיות המפתח המלוות את התנועה הסביבתית: השפעת הקרבה הגיאוגרפית בין אזורי תעשייה לאזורים מאוכלסים. אחד העקרונות שהנחו ב-1975 את מתכנני אזור התעשייה ברמת חובב, היה הצורך להבטיח את קיומו של חיץ בינו ובין היישובים הסמוכים. "הרחקת סיכוני התעשייה הכימית מריכוזי האוכלוסייה בבאר-שבע, והצורך בפיתוח מקורות תעסוקה לתושבי הנגב", כך על-פי אתר האינטרנט של המועצה המקומית התעשייתית רמת חובב, היו המניעים להקמתה במיקום מבודד, מתוך הנחה מובלעת שקרבה משמעותה סכנה אפשרית לבני האדם.  

בין 1938, 1975 ו-2007

37 שנים טרם חנוכת אזור התעשייה ברמת חובב, הקימו הבריטים את בתי הזיקוק בחיפה. בשנת ההקמה, 1938, אוכלוסיית העיר מנתה כ-100,000 תושבים, הקריות אך ניבנו וקרית-טבעון היתה אזור חורש ים תיכוני נטול נוכחות אנושית. המניעים להקמת בתי הזיקוק דווקא בחיפה נבעו מהקרבה לנמל העיר, שבאותם ימים שופץ, נחפר והועמק, וכן הנחת קו הנפט מעיראק.

למניעים לבחירת מיקומם של בתי זיקוק קשה יהיה לייחס הבנה אודות ההשפעות הסביבתיות של המתחם. למרות זאת, ניתן לשרטט קו המקשר בין השנים 1938, 1975 ו-2007, כאשר עבודות הקמת עיר הבה"דים בפתחנו. החוט המחבר את 70 השנים האחרונות הוא למעשה הסיפור הסביבתי כולו: בתחילת הדרך שלטו חוסר מודעות גורף להשפעת הפעילות האנושית על הסביבה הטבעית, לצד רצון בלתי נגמר לנצל את משאבי הטבע באופן מקסימאלי; באמצע הדרך כבר התחלנו להבין שהפעילות הזו מסוכנת ויש להרחיקה מבני האדם ככל הניתן; ואילו 

כעת התוצאות ההרסניות של פעילות תעשייתית לא מבוקרת ברורות לכל - כמו גם כי הנחת המוצא, לפיה ניתן להרחיק מוקדי תעשייה מאזורים מאוכלסים, אינה עובדת.

המשותף לכל הגישות הללו היא התבססותן על מודל תכנוני אנתרופוצנטרי, אשר מעמיד את האדם במרכזו. זוהי גישה המתעלמת מכך שגם פגיעה במגוון הביולוגי המצוי בסביבה המידית של המפעלים גורמת לנזק ממשי, אפילו אם מדובר 'רק' בתמותת דגים או בהרס נחלים. מדי פעם אמנם מבליחה גישה תכנונית אחרת, המתבססת על התנהלות בת-קיימא ועל חובתנו לאפשר למערכות האקולוגיות להתקיים גם ביום שאחרי אישור התוכניות בוועדות התכנון, אבל אין בכך די.

היום, בשנת 2007, ברור לנו הקשר שבין פליטת חומרים מזהמים ממפעלים ותחלואה של בני אדם. אנו חשופים ליותר-ויותר מקרים בהם הרס הסביבה הטבעית מוביל לפגיעה אמיתית בבריאותם של השכנים האנושיים. הגישה התכנונית הדוגלת בשמירת טווחי בטיחות סביבתיים התרסקה, והיום ברור לכל כי תעשייה שאינה יודעת להתקיים בסמיכות מידית לאוכלוסייה היא תעשייה שאינה פועלת על-פי עקרונות הקיימות - ואין לה תכלית כלל ועיקר. זיהום האוויר, למשל, מתפשט בהתאם למשטר הרוחות ומשנה את צורתו בעקבות מגע עם קרני השמש, לכן תושבי מודיעין סובלים מזיהום אוזון הנובע מפליטות כלי הרכב בגוש דן. ואילו זיהום הקרקע נודד עם הרוחות, והחומרים המזהמים מחלחלים עם הגשמים למאגרי המים התת-קרקעיים. ואלה דוגמאות בודדות מתוך רבות.

להימנע מטעויות העבר

במציאות של ימינו, נוכח משבר הסביבה העולמי, התעשייה והאוכלוסייה מחויבות לחיות האחת עם השנייה. כל אפשרות אחרת אינה מתקבלת על הדעת - וכוללת מאמץ מודע להסתיר ולהרחיק גורמי סיכון פוטנציאליים. אלא שהמאמץ כולו צריך להיות מכוון לכך שגורמי הסיכון לא יתקיימו כלל ועיקר, ואין זה משנה מיקומם. הקמת עיר הבה"דים היא צעד חשוב, המהווה את אחד ממנופי ההשפעה הסביבתיים על המפעלים השוכנים ברמת חובב. חובתן של רשויות המדינה לאכוף את החוקים הסביבתיים, חובתם של המפעלים לאמץ את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בתחום, לפעול בשקיפות ולהוכיח כי הם אינם גורמים לזיהום סביבתי, וחובתם של הארגונים הסביבתיים לא להרפות מהנושא. רק כך ניתן יהיה להבטיח שלחיילים וליתר באי העיר החדשה לא ייגרם נזק, וכי לא נחזור על טעויות העבר.

• ליעד אורתר מייעץ לעסקים בנושאי אחריות סביבתית 
  

המכללה החברתית-כלכלית  מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. מדור שבועי מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. לכל השיעורים לחצו כאן