שתף קטע נבחר

מה עוללנו לקוטב הדרומי? קטע מספרו של אל גור

מדף הקרח המערבי באנטרקטיקה נתמך על-ידי פסגות האיים שמתחתיו, ואם הוא יימס או יחליק אל הים, גובה פני הים יעלה בכל העולם בשישה מטרים. אם גרינלנד תימס או תישבר ותחליק אל הים, גובה פני הים יעלה גם כן בשישה מטרים. קטע מתוך הספר "אמת מטרידה" שיצא בעברית

אנטרקטיקה היא הדבר הקרוב ביותר לפלנטה אחרת שאנו יכולים לחוות כאן, בכוכב שלנו. היא סוריאליסטית - מכוסה כולה לבן אין-סופי לכל כיוון, עצומת ממדים וקרה, קרה הרבה יותר מן האזור הארקטי בקוטב הצפוני. בניגוד לשכבה הדקה של הקרח באזור הארקטי, עובי כיפת הקרח באנטרקטיקה הוא כשלושה קילומטרים.

 

הכמות העצומה של השלג והקרח מסווה עובדה מפתיעה: אנטרקטיקה היא למעשה מדבר. היא מתאימה להגדרה, מכיוון שיורדים בה פחות מ-25 מילימטר של משקעים בשנה. תחשבו על זה - מדבר קרח.

 


כמויות גדולות של פינגווינים, כלבי ים וציפורים מקיפות את שולי אנטרקטיקה ומוצאות את מזונן באוקיינוס. אך מעט פנימה אל תוך היבשת אין כל סימן חיים, למעט קבוצות קטנות של מדענים, שבדרך כלל אינם מעיזים להתרחק לזמן ממושך מדי מן המעבדות המחוממות שלהם.

 

סרט התעודה "משפחת הקיסרים" זכה להצלחה מפתיעה בשנת 2005. הסרט נמנע מלציין את העובדה שאוכלוסיית הפינגווין הקיסרי הולכת וקטנה, משום שמאז שנות השבעים התחממה סביבת המחייה שלו במידה ניכרת.. בין עשור לעשור חלים באוקיינוס הדרומי* שינויים במזג האוויר, אבל הימשכותה של התקופה החמה גורמת להקטנת עוביו של הקרח הימי.

 

פחות קרח ימי משמעותו פחות *קריל- מזונם העיקרי של הפינגווינים. נוסף על כך, היחלשות הקרח גורמת לשבירתו לחלקים הנגררים עם הזרם לים הפתוח. חלקים אלו נושאים עמם אפרוחים צעירים של פינגווינים, שלרוב טובעים. האם התחממות כדור הארץ גורמת להידלדלות אוכלוסיית הפינגווינים? מדענים מאמינים שכן.

 


בשנת 1978 הזהירו מדענים שהסימן למגמה מסוכנת של התחממות יהיה קריסת מדפי הקרח באנטרקטיקה. החלק המוגדל במפה מראה את חצי האי האנטרקטי הבולט ממערב לחופי היבשת. כל כתם כתום מייצג מדף קרח בגודל של 2,700 קמ"ר לפחות, שנשבר במהלך השנים מאז הזהרת המדענים ב-1978.

 


 

מדף הקרח נשבר

מדף הקרח מתרומם מעל פני האוקיינוס לגובה של 210 מטר בקירוב - כגובה גורד שחקים בן 70 קומות. אורכו של מדף הקרח לרסן-בי בשנת 2002 היה כ-240 ק"מ ורוחבו כ-48 ק"מ. מדענים סברו שהוא יהיה יציב לפחות עוד 100 שנים על אף התחממות כדור הארץ, אבל 35 ימים לאחר 31 בינואר, היום שבו פרסמו את הערכתם, הוא נשבר לחלוטין. המדענים היו בהלם.

 

הם לא הביאו בחשבון את השפעתן של בריכות המים המופשרים על מסת הקרח העליונה. המדענים סברו בטעות שמי הפשרת הקרח ישקעו בחזרה אל תוך הקרח ויקפאו. אבל הם לא עשו זאת. הם המשיכו מטה ויצרו חורים ששיוו למדף הקרח מראה של גבינה שוויצרית, ובכך החלישו את מסת הקרח כולה.

 

כאשר מדף קרח ימי נשבר לחלקים, החלק היבשתי שלו, שנשאר מאחור, נעשה בלתי יציב. כאשר הקרח שעל היבשה נופל גם הוא למים, גובה פני הים עולה. זו אחת הסיבות לכך שגובה פני הים ימשיך לעלות בכל העולם אם לא נטפל בנושא התחממות כדור הארץ.

 


במזרח אנטרקטיקה יש לוח קרח המהווה את מסת הקרח הגדולה בעולם. תמיד היה נדמה שהוא הולך וגדל, אבל מחקרים מדעיים עכשוויים מלמדים ש ככל הנראה הלוח הזה מתכווץ, ורוב הקרחונים הנמצאים עליו מתקדמים מהר יותר לכיוון הים.

 

שני המחקרים מ-2006 שהראו זאת מדדו גם את טמפרטורת האוויר גבוה מעל הקרח. הטמפרטורות שם עלו מהר יותר מטמפרטורת האוויר בכל מקום אחר בעולם. נתון זה הפתיע את המדענים, ועדיין אין להם הסבר לכך.

 

מבחינה גיאוגרפית מרבית גרינלנד נמצאת בתוך חוג הקוטב הצפוני, אך מבחינה פיזית היא מזכירה מאוד את אנטרקטיקה. גרינלנד מכוסה בכיפת קרח שעובייה הממוצע 1,500 מטר, כמו גודלו העכשווי של מדף הקרח המערבי של אנטרקטיקה.

 

מדף הקרח המערבי באנטרקטיקה נתמך על-ידי פסגות האיים שמתחתיו, ואם הוא יימס או יחליק אל הים, גובה פני הים יעלה בכל העולם בשישה מטרים. אם גרינלנד תימס או תישבר ותחליק אל הים, גובה פני הים יעלה גם כן בשישה מטרים.

 

האזורים האדומים במפה זו מראים את היקף הפשרת הקרח בגרינלנד בשנת 1992 ועשר שנים לאחר מכן, בשנת 2002, ושוב אחרי שלוש שנים נוספות, בשנת 2005.

 

ביקרתי בגרינלנד פעמיים. בשנת 2005 טסתי מעל גרינלנד וראיתי בעצמי את הבריכות של מי הפשרת

הקרח. בריכות אלו היו שם תמיד, אבל ההבדל הוא שעכשיו הן נפוצות יותר ומצויות במקומות רבים יותר.

 

חשוב להזכיר זאת, מכיוון שזה בדיוק סוג הבריכות שמדענים ראו על גבי מדף הקרח 'לרסן-בי' לפני שהוא נעלם לפתע. בגרינלנד, כמו בחצי האי אנטרקטיקה, מדענים כבר יודעים שמי הפשרת הקרח מחלחלים לעומק ויוצרים סדקים עמוקים ותעלות המכונות מולינות (moulins). הן יכולות לערער את יציבות מסת הקרח ולגרום לה להחליק מהר יותר לכיוון האוקיינוס.

 

תמיד הייתה הפשרה עונתית של קרח בגרינלנד ומולינות נוצרו גם בעבר, אבל בשנים האחרונות ההפשרה מתרחשת מהר יותר ובמשך כל השנה.

 

קטע מתוך הספר "אמת מטרידה" מאת אל גור. הספר יצא בעברית בהוצאת ציבלין

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתוך הספר "אמת מטרידה"
"אמת מטרידה". הספר
מתוך הספר "אמת מטרידה"
מומלצים