בלעדי: הערכת המודיעין השנתית של ישראל
מצבה האסטרטגי של ישראל השתפר השנה - אבל כך גם היכולות הצבאיות של אויביה; איום הקסאם ילך ויחריף - והודנה תועיל בעיקר לחמאס; סוריה מחכה "לסגור חשבון" - אבל לא צפויה ליזום מלחמה; איראן עלולה להגיע לפצצה כבר ב-2009 - והדו"ח האמריקני משאיר אותנו כמעט בודדים במערכה. בהסתמך על שיחות עם גורמי ביטחון והערכה, ynet מספק הצצה ראשונית להערכת המודיעין הלאומית
פסימיות עמוקה, ולצדה אופטימיות זהירה - אלו שתי השורות התחתונות, העולות מהערכת המודיעין השנתית של ישראל. בעוד כמה ימים יציג אמ"ן את ההערכה המעודכנת. ynet מפרסם לראשונה את עיקריה, על פי שיחות עם גורמי ביטחון והערכה.
הפסימיות נוגעת לתוכנית הגרעינית של איראן. ה"פצצה" שהטיל דו"ח המודיעין האמריקני בעניין - אומרים גורמי ההערכה אצלנו - הרעה את המצב. היא הרחיקה את האפשרות שהקהילה הבינלאומית תטיל סנקציות חריפות ויעילות על טהרן, וגם את האפשרות שארצות-הברית תתקוף את מתקני הגרעין. "ברור לנו כעת שאיש לא יעשה את העבודה עבורנו", אומר גורם הערכה בכיר בישראל. המשמעות של קביעה זו היא שישראל תצטרך להסתמך רק על יכולותיה הצבאיות, אם וכאשר תגיע תוכנית הגרעין האיראנית לבשלות.
חילוקי הדעות בין קהילת המודיעין האמריקנית לזו הישראלית נובעים ממתודולוגיות שונות של ניתוח החומר. לגבי העובדות המודיעיניות עצמן, מסכימים בוושינגטון ובישראל כמעט בכל, בין השאר - כיוון שהשתיים מזינות זו את זו במידע המצוי ברשותן. ההבדל טמון בפרשנות: המודיעין הישראלי אינו יודע לומר בוודאות שאיראן חידשה את תהליך פיתוח הנשק, קרי: הפצצה עצמה, אחרי שהקפיאה אותו ב-2003. אבל גורמי ההערכה שלנו אומרים שאם איראן חידשה בסוף 2005-תחילת 2006 את תהליך המרת האורניום לגז (לצורך ההעשרה) וגם חידשה את תהליך ההעשרה - סביר להניח שחודש גם פיתוח נשק.
זה שאיננו יודעים בוודאות שהדבר אכן נעשה, אומרים גורמי ההערכה הישראלים, אומר
רק שאיננו יודעים מספיק - ומאמצי ההסתרה שנוקטים האיראנים יעילים; עלינו להתאמץ יותר. לעומתם, גורמי ההערכה האמריקנים, למודי הלקח המר מעיראק, נוקטים גישה מחמירה: יש בידינו חומר המצביע על כך שהאיראנים לא חידשו את פיתוח הפצצה, לכן - בהיעדר חומר מוצק שיוכיח את ההיפך - אנחנו מאמינים למה שיש בידינו.
קרן האור היחידה, שמציע לנו המודיעין הישראלי בנושא, היא המידע לפיו טהרן נתקלת לפי שעה בקשיים טכניים רבים במאמציה להעשיר אורניום לכדי חומר בקיע, שיאפשר לה להרכיב פצצה אטומית. שעת ההחלטות הקשות תגיע כאשר היא תחצה את ה"סף הטכנולוגי" בהעשרת אורניום - וזה עלול לקרות בזמן הקרוב. ב-2009, קובע המודיעין הישראלי, עלולה להיות בידי איראן הכמות המספקת של חומר בקיע (5 ק"ג) להרכבת פצצה גרעינית אחת.
ההרתעה גברה - גם הסכנה
המסקנה המרכזית השנייה של קהילת המודיעין הישראלית היא כאמור אופטימית יחסית: מצבה האסטרטגי הכללי של ישראל השתפר בשנת 2007. אבל גם כאן מסתייג המודיעין, ומעיר שהיכולות הצבאיות של אויבי ישראל השתפרו - והן כעת מסוכנות לנו יותר מאשר בתחילת השנה שחלפה. במילים פשוטות: איום הטילים והרקטות על העורף הישראלי החמיר בשנה הזאת - אבל פחת הסיכון שהאיום הפוטנציאלי הזה יתממש לכדי מתקפה כוללת על ישראל בשנה-שנתיים הקרובות. הסיבות לכך, להערכת אמ"ן, הן שכושר ההרתעה של ישראל גדל משמעותית בשנה שעברה, וגם ההתפתחויות באזור פועלות לטובתה.
ספק גלוי בסיכוי: אבו-מאזן, בוש ואולמרט בוועידת אנאפוליס (צילום: AFP)
ועידת אנאפוליס, למשל, שיפרה את מעמדן האזורי של ארצות-הברית וישראל. קהילת המודיעין מביעה בגלוי ספק ביכולתו של התהליך להביא להסדר ישראלי-פלסטיני. אבל עצם קיום הוועידה מראה כי מדינות האזור נכונות לשתף פעולה עם וושינגטון וירושלים, במאמציהן לנטרל את איום האיסלאם הקיצוני. המשבר הפוליטי בלבנון הוא התפתחות אזורית נוספת, המעסיקה את סוריה וחיזבאללה ומסבכת אותם בזירה הבינלאומית. לכן, הוא בין הגורמים המרחיקים סכנת מלחמה כוללת בשנה הקרובה.
להערכת קהילת המודיעין, הזירה הצפונית היא האיום השני בחשיבות שלקראתו יש להיערך. זאת מפני שבזירה זו קיים היום הפוטנציאל העיקרי להתלקחות מלחמתית בקנה מידה מלא. המודיעין יודע בבירור שסוריה צברה עשרות-אלפי טילים, רקטות כבדות וקטיושות, והציבה אותן בעמדות מהן ניתן לפגוע ולזרוע הרס כמעט בכל שטחה של ישראל, עד דרומית לבאר-שבע. גם חיזבאללה חידש את ארסנל הרקטות הכבדות שלו, ואף הגדיל אותו כמותית ואיכותית בהשוואה למה שהיה בידו לפני המלחמה. מכאן שפוטנציאל האיום על ישראל מצפון ומצפון-מזרח גדל בצורה ניכרת.
סנקציות על נסראללה
החדשות הטובות הן שסוריה וחיזבאללה, להערכת אמ"ן, לא ייזמו בשנה הקרובה מתקפה כוללת על ישראל. זאת משום שכושר ההרתעה הישראלי השתפר בצורה ניכרת בשנה שחלפה משתי סיבות עיקריות: ראשית, אירועים שהתרחשו בגזרה הצפונית הפגינו לא רק את יכולותיה המודיעיניות והאוויריות ארוכות הטווח של ישראל, אלא גם - וזה חשוב יותר - את נחישותה לסכל כל איום ואת יכולתה לנהל סיכונים ולקבל החלטות קשות במה שנוגע לביטחונה.
הסיבה השנייה לחיזוק כושר ההרתעה של ישראל: איראן, סוריה וחיזבאללה ניתחו לעומק את תוצאות מלחמת לבנון ולקחיה, והגיעו למסקנה שבתנאים הנוכחיים, מתקפת טילים ורקטות על העורף הישראלי תזיק להם ותפגע באינטרסים שלהם יותר משתזיק לישראל. איראן למשל נדהמה מהיכולת של ישראל להשמיד בתוך פחות משעה את כל מערך הרקטות הכבדות של חיזבאללה לפני ששוגר אפילו טיל "זילזאל" אחד. בנוסף הצליח חיל-האוויר הישראלי בסיוע כוחות קרקע - והדבר מתפרסם כאן לראשונה - להשמיד את כל משגרי הרקטות הבינוניות (220 ו-306 מ"מ) של חיזבאללה אחרי השיגור הראשון או השני.
האיראנים הפקידו בידי חיזבאללה את מערך הרקטות הכבדות והבינוניות כאמצעי תגובה אסטרטגי, שיופעל נגד ישראל אם מתקני הגרעין שלהם יותקפו. השמדת המערך ברובו עקב "פרובוקציה מקומית", שיזם נסראללה ביולי 2006, גרמה לכעס רב באיראן - ולהערכה מחודשת של היחסים עם חיזבאללה. כתוצאה מכך הסכימה איראן, בסיוע סוריה, לחדש ואף להעצים את מערך הרקטות בלבנון - אבל מעתה נדרש חיזבאללה לקבל אישור איראני מפורש להפעלתו. נציגי "משמרות המהפכה" האיראניים בלבנון יפקחו על ביצוע ההנחיה. וטהרן, מעריכים בישראל, תיתן אישור כזה רק אם וכאשר ישרת הדבר את האינטרסים האסטרטגיים שלה. מה שלא יקרה, כנראה, בשנה-שנתיים הקרובות.
איראן מהדקת פיקוח: נסראללה נושא דברים (צילום: אי.פי)
ואולם, להערכה זו הוסיפו בשבוע האחרון גורמי הערכה בישראל הסתייגות. לדבריהם, הערכת המודיעין האמריקני מסירה מעל איראן את האיום בתקיפה אמריקנית. לכן פוחתת - מנקודת ראותה של טהרן - חיוניותו של מערך ההרתעה הרקטי החדש, שהם מקימים יחד עם חיזבאללה בלבנון. המשמעות היא שאיראן עלולה לאשר ביתר קלות לחיזבאללה ליזום מהלך התקפי מול ישראל גם בהקשר מקומי, שאינו משרת ישירות את האינטרס שלה.
הסורים רשמו לפניהם את ההרס שהסבה ישראל ל"דחייה" השיעית בביירות ולרשת הכבישים הלבנונית, והגיעו למסקנה שגם לתשתיות הלאומיות שלהם צפויה סכנת הרס בלתי הפיך, אם ייזמו מלחמה נגד ישראל לפני שתהיה בידם מערכת הגנה אווירית אמינה. זו סיבה שנוספת שבגללה, מעריכים בישראל, הצטננה התלהבותו של בשאר אסד לצאת למלחמה, וגברו ניסיונותיו לרכוש מערכות טילי נ"מ ומטוסים חדישים מרוסיה.
גם בשולי קביעה זו מוסיפה קהילת המודיעין הסתייגות: כל פגיעה משמעותית בסוריה תיחשב בעיני משטרה לפגיעה חמורה בכבוד הלאומי. "זה חשבון שבראייתם הם חייבים לסגור איתנו", אומר גורם ביטחוני בכיר. "לסורים יש זיכרון ארוך וסבלנות, וייתכן שהם ינסו לבצע פעולת תגמול מוגבלת כלשהי כדי ליישב את החשבון". פעולה שכזו יכולה להיות פיגוע נגד יעד ישראלי או יהודי בחו"ל, או אפילו פגיעה ישירה בישראל - דוגמת תקיפה של הכור בדימונה, או פיגוע ראווה גדול שיבצע "שליח" מטעמם, חמאס או הג'יהאד האיסלאמי.
הקסאם משתפר
האיום השלישי בחשיבותו הוא הישות החמאסית בעזה. איום זה, קובעים באמ"ן, הוא הפחות חמור בראייה אסטרטגית, מפני שאינו קיומי או כמעט-קיומי. עם זאת, הטיפול בו הוא הדחוף ביותר, משום שהוא כבר מתממש מדי יום ומעמיד בסכנה חמורה, ודאית וממשית את תושבי הנגב המערבי. האיום הזה צפוי להחמיר בשנה הקרובה, קובע אמ"ן נחרצות, כיוון שגורמי הטרור העזתים משפרים את יכולתם לצבור רקטות רבות (הארכת "חיי המדף" של הקסאמים) ולהאריך את הטווח שלהן. בנוסף, מעצים החמאס את הכוח הצבאי שלו ונערך להסב אבדות כבדות לצה"ל, אם זה ייכנס למערכה צבאית נרחבת ברצועה. המערך הזה הכולל כוח צבאי מאורגן בחטיבות וגדודים, כמו גם רשת מנהרות לחימה המשתפר מדי יום, במקום בו פרוץ ציר פילדלפי. מצרים, קובעת הערכת המודיעין, אינה עושה את מה שהיא יכולה וצריכה לעשות כדי לעצור את הברחות אמצעי הלחימה, מומחי הלחימה והידע הצבאי הטכנולוגי לרצועה - ובכך מגדילה את הסיכון הנשקף לישראל מחמאסטן.
עם זאת, מציינת הערכת המודיעין הישראלית, יש סימנים להתפתחויות חיוביות גם ברצועה: הלחץ הצבאי שמפעיל צה"ל מהאוויר ועל הקרקע, המודיעין שנאסף טיפין-טיפין והאמברגו הכלכלי הישראלי והבינלאומי - כל אלה ביחד נותנים כבר תוצאות ראשוניות. כך, למשל, חמאס נמנע כמעט לחלוטין משיגור הקסאמים הרבים וארוכי הטווח שברשותו, ומסתפק בירי מרגמות - בעיקר על מחנות צבא הסמוכים לרצועה. את שיגורי הקסאמים משאיר חמאס לארגונים קיצוניים יותר. בינתיים כבר מחפשים מנהיגיו (משעל והנייה) באינטנסיביות נוסחה שתאפשר שביתת נשק - הודנה - עם ישראל, ופשרה פוליטית עם אבו-מאזן. כך הם מקווים להחזיר לעצמם את הלגיטימיות הבינלאומית, להקל את המצור הכלכלי ובעיקר למנוע פעולה צבאית ישראלית גדולה.
באמ"ן מעריכים שהגברת הלחץ הצבאי והכלכלי בצורה משמעותית על הרצועה עשויה לחזק מגמה זו. אולי אף להביא לכך שחמאס יכריז חד-צדדית על הפסקת אש, מתוך הנחה שישראל תנהג בצורה דומה. תפנית כזו תטיב מיד עם תושבי שדרות והנגב המערבי. אבל למודיעין ברור שהפסקת אש - מבלי שייבלמו כליל ההברחות בציר פילדלפי - תועיל בטווח הארוך לחמאס המתעצם, יותר משתועיל לישראל ולמחנהו של אבו-מאזן.
לפנייה לכתב/ת 
