תיירות אחראית: לא רק מדברים, גם עושים

לאחרונה חזרתי לקו-סאמוי, אי הנופש המושלם בתאילנד. החזרה העלתה בי לא מעט מחשבות נוגות על "איך היה פעם‭."‬ אז היו רק ארבעה או חמישה גסט-האוסים, כדי לאכול משהו בערב יצאתי עם הדייגים לגיחה ימית, וכשהייתי הולך לאורך החוף כל מתקני הרשתות ידעו שאני הולך ל"דארלינג‭."‬ היום, מי בכלל יודע מי אתה?

כאשר מדריכי טיולים העלו את כפרי היאו בטרסות האורז שמצפון לגווילין שבסין על מפת התיירות הישראלית - הם חרצו בכך את גורלם. היום יש שם שער בכניסה ורשות התיירות המקומית גובה כסף. והכפרים האלה הם רק סתם עוד דוגמה.  

לתוך רגשות האשמה האלה משתרבב עניין נוסף. חלק ניכר מהטיולים שאנחנו קוראים להם "גיאוגרפיים" מתקיימים במדינות מתפתחות, וכל מטייל מוסרי חש איזו תחושה מעיקה של ניגוד בין העוני שמסביב לשפע שממנו בא. לא אחת הוא גם מרגיש שהיה רוצה לעשות משהו כדי לעזור. אבל איך?

עמדות מיחזור ביפן (צילומים: יגאל צור)

התשובה נמצאת קודם כל בהבנת הערך "תיירות אחראית‭,"‬ שמשמעותה עמוקה בהרבה מסתם להישמע לבקשת השלט במלון ולתלות את המגבת לשימוש חוזר. אנחנו מוצפים היום במושגים כמו "ירוק‭,"‬ "אקו-תוריזם" ו"אגרו-תוריזם‭,"‬ שחלק מהם הועתקו משנות ה-90 של המאה שעברה, שבהן המילה "אקו" הייתה כל כך פופולרית, שכל מי שנסע בג'יפ ‭4X4‬ בשטח פתוח קרא לעצמו "אקו‭."‬ היום אנחנו כבר יודעים כמה נזק גורמות מפלצות השטח לשטחים הפתוחים.

אז איך בדיוק מוגדרת "תיירות אחראית‭?"‬ בעיקר בידיעה שברגע שהמטייל יוצא מביתו, הוא אחראי לכל אינטראקציה שלו עם הסביבה.

מיסי אשפה  

העיקרון המנחה את רוח התיירות האחראית הוא המודעות המלאה לכך שהמטייל עצמו הוא חלק מהבעיה האקולוגית, ושהוא, באותה מידה, גם חלק מהפתרון שלה. אפשר אם כן להטיל סייגים על עצמנו, ובכל זאת ליהנות מכל רגע בטיול.

• תיירות סביבתית: תיירות סביבתית מפחיתה את הנזקים הסביבתיים ככל האפשר, או תורמת (לפעמים בכסף ממש) לשמירה על הרבגוניות של בעלי-החיים באזורים שמטיילים בהם ולשימור מסורות מקומיות. לאחרונה נתקלתי באזורים הטיבטיים של צפון הודו במודעות ידידותיות שקוראות למטיילים לתרום לקהילות מקומיות, למען הקמת בתי ספר ומוסדות חינוך. כל תייר שנכנס היום למנאלי משלם מס מעבר אקולוגי שתורם להקמת פחי אשפה, ובעיקר למעבר משימוש בשקיות פלסטיק לשקיות נייר ממוחזר.
  

• חברה ותרבות: תיירות אחראית מכבדת תרבות ומסורות, ובעיקר את הזכות של המקומיים להיות מעורבים בהחלטות שמעצבות את חייהם וקובעות את עתידם. דוגמה? הקריאה לתיירים מערביים שלא להיות מעורבים בזנות של קטינים, היא אחד הנושאים היותר בוערים כיום בתאילנד.
  

• כלכלה: ראוי לנסות להשתמש בשירותי תיירות מקומיים כמה שיותר - כך הכסף נשאר באותו מקום ולא בורח החוצה. עדיף מלון ביתי מקומי על רשת בינלאומית, עדיפה מסעדה מקומית על רשת מזון מהירה וגלובלית.
  

לודג' ירוק בעמק סנגלה בצפון הודו

מדריכים ירוקים

את השינויים בגישה לתיירות מתחילים לראות בטיולים גיאוגרפיים בעולם, וזה מורגש גם בספרות המדריכים שמתחילה להשתנות. הדוגמאות הטובות ביותר כיום הם שני מדריכים, של "לונלי פלאנט" ושל "רפגייד"

‭."‬‭Lonely Planet Code Green"‬ מכיל כ-100 אפשרויות ל"תיירות אחראית‭,"‬ כמו למשל מסע גמלים עם שבט ג'בליה בסיני, בשילוב אירוח באקו-לודג' מקסים שעושה שימוש באנרגיה סולרית לחימום מים. דוגמאות אחרות הן חוויית אירוח בקסבה ברברית ליד מרקש במרוקו או בבתי המקומיים באזור אלמורה בצפון הודו. ההכנסות מופנות בחלקן לטיפול באשפה הסביבתית.

‭25 Ultimate Experience‬ של הוצאת Rough Guide מציע 25 צעדים להפחתת הנזק של המטיילים על הסביבה ולהרמת תרומה למקומיים. למשל, שהות באתר סקי יוקרתי עם אפס השפעה על הסביבה (המבנים בנויים מבד קנבס לבן‭,(‬ או שימוש בלודג' במוזמביק שבו מועסקים 55 עובדים שיהפכו להיות בעלי המקום.

הוצאת "לונלי פלאנט" נקטה צעד נוסף: הוספת אינדקס ירוק למדריכים שלה, שמכיל רשימה של חברות טיולים, פסטיבלים, חנויות, ברים, מסעדות ומקומות לינה שעומדים בקריטריונים של תיירות אחראית. כל האתרים מעורבים בפעולות שימור, חינוך אקולוגי ושימור אנרגיה. המדריך הראשון שיצא עם אינדקס כזה הוא מדריך איטליה, ואחרים יבואו בעקבותיו.

אתרי האינטרנט של שתי ההוצאות עוסקים גם הם בנושא התיירות האחראית. בזה של "רפגיידס" הכניסו למשל טבלת חישוב של כמה זיהום פחמן כל אחד מאיתנו גורם לסביבה בטיסה ליעד כזה או אחר. ההצעה המתקנת: להעלות תרומה שוות ערך לסביבה. שני האתרים: www.lonelyplanet.com ו-www.roughguides.com.