ניפגש ב-2009
בלי להתחייב על תאריך מדוייק, כולם מבינים שב-2009 יהיו כאן בחירות - שנה וחצי, לא יותר. בין לבין, אולמרט ינסה להביא שלום, ברק ינסה לשדר אחריות, ואליהו וינוגרד, שופט בדימוס, יכריע
כוונו את השעונים הפוליטיים: המערכת הפוליטית, מלשכת ראש הממשלה, דרך לשכת שר הביטחון, מסדרונות הכנסת ועד מזנון חברי הכנסת - מדברת בשבועות האחרונים על מועד חדש לבחירות הכלליות. המדובר בתחילת 2009, בין ינואר למאי, בלי להתחייב על יום. יכול להיות שזה יקח יותר, יכול להיות שזה יקח קצת פחות, אבל בסך הכל - כולם מבינים שיש בערך עוד שנה כדי לעשות פה משהו, לפני שנגררים לבחירות.
בלשכתו של אולמרט מדברים על קדנציה של כשלוש שנים, פחות או יותר, ונערכים לבחירות בתחילת 2009. בכל מקרה, הזמן טס, והמועד הקבוע בחוק מתקרב. לאף אחד בלשכת ראש הממשלה אין אשליות. אף אחד לא מאמין שמפלגת העבודה תרוץ לבחירות מתוך הממשלה. לכן, על פי ההערכות של אנשי אולמרט, העבודה תצא מן הממשלה סמוך להכרעה על תקציב 2009, ומן העמדה הזו תרוץ לבחירות.
הטור הקודם
היה טוב, היה יוסי
אטילה שומפלבי
מרצ של ביילין הפכה למפלגה קטנה, מפולגת ומסוכסכת. ובכל זאת, קשה להפריז בתרומתו של האיש למהלכיה של ישראל בעשרים השנים האחרונות. ביילין פורש. אנחנו נפרדים
אנשיו של אולמרט נערכים גם לדו"ח וינוגרד, אם כי ההערכה היא שהדו"ח הסופי של הוועדה לא צפוי להפיל את הממשלה ואת העומד בראשה. הנימה הכללית במערכת הפוליטית היא שלא כדאי לטלטל כעת את הספינה. גם אם הדו"ח יהיה קשה, הוא לא יחסל את היציבות השלטונית. לכן, הכוונת מופנית לעבר 2009, שמצטיירת כשנה הגורלית בעתידו הפוליטי של ראש הממשלה.
לדעת להתעלות
אולמרט מקווה להגיע לבחירות כשבידיו הסכם מגובש עם הפלסטינים., הסכם שיציג בפני הציבור את העתיד. לאחרונה אף איווררו בלשכת ראש הממשלה מסמכים ישנים, סקרים שנערכו בתקופתו של אהוד ברק, שבדקו את היחס של הישראלים כלפי הסכם סופי עם הפלסטינים והסורים. אז, בימים של ועידת קמפ דיוויד, בדקו אנשיו של ברק בסקרי עומק את עמדת הציבור כלפי הסכם שלום שיאפשר לישראלים לנסוע מתל אביב לטורקיה, דרך סוריה. הנתונים היו מפתיעים. כשזה מגיע לשלום כולל, התברר, הישראלים מוכנים לוותר על הרבה, וללכת רחוק. "שנה וחצי זה הרבה זמן", אומר גורם בסביבתו של ראש הממשלה. "הרבה דברים יכולים להשתנות. זה הזמן שלנו לעשות שינוי".גם אהוד ברק לא חושב שהבחירות קרובות. שקוע עד צוואר בעבודה במשרד הביטחון, ברק חושב שלנוכח האיומים המרחפים מעל ישראל מכל עבר כמעט, היציבות השלטונית חשובה מאי פעם. הנושאים שעל הפרק גוברים על כל שיקול פוליטי צר, אומר ברק לאנשיו. המפלגה שלנו, לאורך כל ההיסטוריה, ידעה תמיד להתעלות מעל האינטרסים הצרים שלה. בסוף, יש פה מדינה, ולה אנחנו צריכים לדאוג. לה אנחנו מחוייבים. מה שאמרתי בשדות ים, מול העיתונאים ועם הכלב בין הרגליים, עדיין תקף. אבל האיומים, הסכנות והאחריות מחייבים.
למרבה ההפתעה, ברק חושב שאהוד אולמרט הוא ראש ממשלה טוב. הוא חושב שהדברים תחת הנהגתו נעים בכיוון הנכון. עם הפלסטינים, למשל, הבעיה לא אצלנו. אולמרט רוצה, כולנו רוצים, רק שהפלסטינים בעייתים. למרות זאת, יו"ר העבודה לא מאמין שאולמרט ירוץ שוב. איך הוא יוכל, הוא תוהה. הצטברות הפרשיות תכריע אותו, תשאיר אותו פצוע על הקווים. המפלגה שלו תדחוף אותו החוצה, תחליף אותו במישהו אחר, נקי יותר מבחינה תדמיתית.
אמרו את זה פעם
לפי שעה, ברק ממש לא מתלהב לצאת מן הממשלה בגלל ועדת וינוגרד. לכן, רוב הסיכויים גם שהוא לא ייצא. את ההכרעה הסופית הוא יקבל כשהדו"ח יתפרסם, וכשיראה מה קורה מסביב. בכל מקרה, מי שיטה את הכף בעניין הזה היא קדימה. אם ברק ייראה שבקדימה קם גל גדול כדי להטביע את אולמרט, עמדתו תותאם למציאות. הוא הרי לא יישב להגן על אולמרט, בזמן שחבריו מנסים לחסל אותו. זה לא התפקיד שלו. אבל אם הגל הזה לא יקום, ואולמרט ישרוד את הדו"ח מבית, גם העבודה תשאר איתו.ברק משוכנע ש"האחריות הלאומית" שהוא מפגין תסייע לו לנצח בבחירות הבאות, מתי שלא יהיו. בסוף, הוא אומר לאנשים, מה שקובע אצל הציבור זו האחריות שאנחנו משדרים. אנחנו דואגים למדינה, והציבור יידע לעשות את האבחנה, הוא יידע מי מציג לו את הדרך הטובה ביותר. יו"ר העבודה דוחה את הטענות כי הוא לא ממריא. כבר אמרו את זה עליו, לפני כמעט עשר שנים, ואחר כך הוא ניצח את נתניהו בפער עצום. הוא גם לא מתרגש מן הסאגה שהיתה בגלל פיטוריו של אלדד יניב. זה היה הומאז' מצד החברים בתקשורת, אמר ברק השבוע בחיוך. זה יעבור.
שר הביטחון צודק. יניב, שהצליח לעורר אמוציות חסרות פרופורציות בשבוע שעבר, ירד למחתרת, התאדה. העובדה שהוא כבר לא בעמדת כוח במפלגה צמצמה את עוצמתו למימדים זעירים. אף אחד כבר לא מתעניין בו כרגע, וככל שיעבור הזמן, ברק יחזיר לידיו את המושכות, ויעשה סדר בשורות הסיעה. גם מי שהסתובב בשבוע שעבר בסיעת העבודה מבולבל וכועס בגלל פרשיית הפיטורים - זה מתחיל לעבור לו. הזיכרון הרגשי של הפוליטיקאים קצר. הם מעדיפים לעסוק בהווה ובעתיד. העבר לא שווה הרבה. בעיקר אם הוא לא שלהם.
לפנייה לכתב/ת 
שנה וחצי זה הרבה זמן. אולמרט
צילום: רויטרס
כבר אמרו שאינו ממריא. ברק
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
מומלצים
