מלחמת המעמדות של המורים
תוספת שכר לא היתה המטרה שלשמה שבתו המורים. כעת יש צורך לשנות מהיסוד את מעמד המורה. אפשר להתחיל בשינוי התפיסה שזמנו הוא הפקר
למעלה משבוע של לימודים חלף מתום השביתה, ומאז חיפשתי בכל יום את ההסכם. אותו הסכם שנחתם במחטף של רגע. אותו הסכם שנציגי הארגון עושים כל מאמץ לשכנע אותי בהישגיו. כל נסיונותי לראות את ההסכם המלא, אותו נייר שבתחתיתו מופיעות חתימות הנוגעים בדבר, העלו רק מסמכים ובהם מוצג "המתווה" להסכם. איפה ההסכם האמיתי? באיזו מגירה הוא נעול? ומטריד יותר, מדוע לעזאזל הוא נעול ומוחבא?
מנסים לשכנע אותי שההסכם הזה טוב לי, מסבירים שאני עתידה לקבל תוספת כזו ואחרת למשכורתי החודשית. נחמד מאוד שמשכורתי תתפח, אלא שלא לילד הזה ייחלתי. תוספת השכר צריכה היתה להיות חלק משינוי גורף, אמיתי, מהותי. באופן אישי, ברור לי לחלוטין מהן הנקודות הקריטיות עליהן יש לתת את הדעת.
ההיבט החמור ביותר של משבר החינוך הוא מעמד המורה. אומרים שמורה מכובד יזכה לכבוד מתלמידיו, וזה נכון. אלא שלא מדובר בכבוד נקודתי כלפי מורה מסוים. מדובר בתחושה כללית, באווירה כללית, במסר כללי חדש שחייב לעבור היטב, לפיו מורים הם אוכלוסיה משכילה ומכובדת.
מעמד המורה קשור לתפיסה הכללית הרווחת לפיה זמנו של המורה הוא הפקר. בקלות רבה נקראים המורים לעבודה בשעות אחר הצהריים והערב (אסיפות מורים, אסיפות הורים, ימי הורים, ישיבות צוות, ליווי לפעילויות חברתיות), ובקלות רבה מרשים לעצמם הורים לטלפן למורה בשעות לא שגרתיות (כן, גם בערב שבת, בערבי חג וגם בשבת בצהריים). הקלות בה מרשים לעצמם אנשים מהמערכת (מנהלים, לדוגמא) ואנשים מחוצה לה (הורים, לדוגמא) להשתמש בזמנו הפנוי (זה שלא משלמים עליו) של המורה - חמורה ומבהילה. אולם היא מעידה על בעיה מהותית אחרת. המורה באמת אינו זמין לפעילויות שונות במהלך יום העבודה, ובודאי שאינו זמין לפניות הורים (אין משרד, אין מכשיר טלפון, אין שעות קבלה מסודרות).
מכאן ששינוי מהותי מחייב בראש ובראשונה הגדרה חדשה של משרת הוראה. משרה מלאה, בבית הספר, במהלכה יבוצעו כל המטלות המחייבות. במהלכה גם יהיה זמן לשוחח עם הורים. במצב כזה יבינו גם ההורים כי זמנו של המורה אינו הפקר, ואם ישנו צורך לפנות אליו, יש מקום לעשות זאת בשעות העבודה המקובלות.
מעמד המורה קשור גם לחיזוק כוחות הוראה חדורי מוטיבציה ואוריינטציה חינוכית, בנוסף להיותם מקצוענים בתחומי הידע שלהם. על מנת להגדיל כוחות כאלה במערכת, שכר המורים חייב להיות דיפרנציאלי. כך, מורה בעל כישורים גבוהים יותר יקבל שכר גבוה יותר. ולא, הדרך לבחון כישורים היא בפירוש לא רק דרך הישגי התלמידים. יש הרבה דרכים לבחון כישורים של אדם כמחנך וכמורה, בנוסף לבחינה של הישגי תלמידיו. על הדרכים לפיקוח, לבדיקה ולדירוג המורים יצטרך הצוות העסוק בבניית הרפורמה לתת את הדעת.
מעמד המורה קשור ישירות גם לסמכות המורה בכיתה. כן, כן, אני יודעת. אומרים שאם מורה מכבד את עצמו, הכיתה מכבדת אותו, ואז לא מפריעים לו. הנוער, בדיוק כמו הילדים הפרטיים שלכם במערך הביתי, בודק גבולות. בודק איפה אפשר למתוח, איפה אפשר לכופף, איפה אפשר למצוא פרצה בחוקים. אם לא יינתנו לנו הכלים לעמוד מול ילדים שפוגעים באקלים הבית ספרי, או לחילופין פוגעים בעצמם ובאחרים, לא נוכל להם. כשאני אומרת לא נוכל להם, אני מתכוונת שבעוד כמה שנים, יהיה מפחיד להיכנס לבין כתלי בית הספר הציבורי. תהיה בכך משום סכנת חיים.
הצורך הדחוף ביותר הוא לשקם את מעמד המורה, מהסיבה הפשוטה שאין מורים לעתיד. מעטים הם הצעירים הבוחרים בהוראה כמקצוע, ואלה הבוחרים בה, הם לא בהכרח אלה שהיינו רוצים שיהיו המחנכים של ילדינו. עלינו ליצור מצב בו מספר הדורשים להיות מורים יהיה גבוה פי שלושה ממספר המורים שהמערכת צריכה. אנחנו חייבים להגיע למצב בו נוכל לברור את אלה המתאימים ביותר לתפקיד.
בספטמבר 2008 שני מורים צעירים, חברים יקרים, שהשנה הנוכחית היא שנתם הראשונה בהוראה, לא יגיעו לבית הספר. איבדנו כבר שניים. לפחות שניים. השינוי חייב לקרות עכשיו.
שלא יגידו שאין כסף, כי את הבעיות שיווצרו ללא השינוי המתחייב הזה, גם כסף רב לא יפתור.
לפנייה לכתב/ת 
