הרופא אמר: לא תלדי לעולם. נחשו מה קרה בסוף?

נירית שמיר (40) הייתה בת 26 כאשר החליטה לפנות לבדיקה שגרתית לאחר שבמשך שנה לא הצליחה להיכנס להריון. היא לא הייתה מודאגת במיוחד, אבל ליתר ביטחון בחרה רופא מקופת החולים שלה, שלשמו מצורף גם התואר פרופסור. "התייצבתי במרפאה באדישות שרק צעירים מאוד יכולים לחוש", היא מספרת. "הפגישה הייתה קורקטית ומהירה, ובעקבותיה נשלחתי לסדרת בדיקות שכללה צילום רחם, בדיקות הורמונליות ובדיקת זרע של בעלי. אחרי שבועיים התייצבתי במרפאה עליזה ואדישה עם התוצאות. שום דבר לא הכין אותי למה שקרה שם".

מה קרה?

"נכנסנו, התיישבנו, ואז, פשוט מאוד, הרופא הודיע לי שלא אוכל ללדת כנראה לעולם".

ככה, בפשטות?

"כן, פשוט מאוד, חד וחלק, בלי הקדמות, בלי הסברים, בלי שום דבר. אני הייתי בהלם, פשוט ישבתי שם ובהיתי ברצפה, אפילו לא התחלתי לבכות, כלום, הרגשתי כאילו אני בחדר אטום, מין הרגשת ניתוק מוזרה".

לא ניסיתם לברר מה הסיבה?

"ניסינו. בעלי מלמל משהו כמו 'אבל היום הרפואה מתקדמת, לא?'. משהו כזה, לא זוכרת בדיוק, ואז הפרופסור אמר בנחרצות משהו כמו: 'לפי הבדיקות שלך רואים שהביציות מאוד זקנות ולא ניתנות להפריה. לרפואה כיום אין דרך לטפל בזה, חבל לפתח ציפיות'. יצאנו החוצה ושתקנו כל הדרך הביתה. גם בבית לא הצלחנו להוציא מילה ואני פשוט ארזתי את החפצים שלי ונסעתי לחברה. היא הניחה כנראה שרבתי עם בעלי או משהו ולא שאלה יותר מדי שאלות, ואני פשוט ישבתי שם על הספה ובהיתי. בשלב הזה לא סיפרתי לאף אחד מה קרה, כנראה פשוט לא יכולתי להוציא מהפה את המילים שהרופא אמר".

שלושה כישלונות

אחרי שבוע שבו נירית מעידה על עצמה שהסתובבה כמו זומבי, שכנע אותה בעלה לחזור לרופא ולהודיע לו שהם רוצים לעבור הפריה חוץ־גופית למרות קביעתו שאין סיכוי. "זו הייתה טעות חיינו", היא מספרת. "התחלנו תהליך של הפריה ואני ישר קיבלתי מה שנקרא היפר־סטימולציה, שזה בעצם תגובת יתר להורמונים. שכבתי בבית והתפתלתי מכאבים ברמה שפשוט צעקתי לאלוהים שיציל אותי, פשוט ככה. הרגשתי שאני הולכת למות. בדיעבד התברר שהגוף שלי כמעט לא הגיב להורמונים ואי אפשר היה להוציא ביציות ולהפרות אותן. הניסיון הראשון נכשל וזו בעצם הייתה ההוכחה שהפרופסור צדק".

נבואת הזעם לא התממשה (צילום: סי די בנק) 

אחרי שנירית התאוששה, התייצבו בני הזוג אצל הרופא לניסיון שני. הוא שינה את הטיפול וניסה קומבינציה אחרת של הורמונים. גם הפעם גופה של נירית הגיב בהיפר־סטימולציה, תוך כאבים איומים, חום גבוה ותחושת חנק, וגם במקרה הזה לא היה אפשר לשאוב ביציות. הטיפול נעצר ורק אחרי ארבעה חודשים עברה נירית טיפול שלישי שנכשל אף הוא.

ניצחון אחד

בהמלצת חברים החליטו בני הזוג להחליף רופא ופנו לטיפול פרטי אצל אחד מהמובילים בתחום ("בקושי הצלחנו להשיג אצלו תור"). נירית: "לקחנו את כל הפרוטוקולים של הטיפולים ואת כל תוצאות הבדיקות והתייצבנו אצלו במרפאה בלי שום ציפיות. התגובה שלו שינתה את חיינו. הוא בחן את כל הבדיקות, בדק את ההיסטוריה הרפואית שלי, שהייתה רצופה בניתוחי בטן בגלל חסימות מעיים, ואחרי כשעה חייך חיוך ממזרי ואמר: 'אל תדאגו - יהיה הריון'. שנינו הינו בשוק, אני לא אשכח את הרגע הזה כל חיי".

המומחה הסביר לנירית שלדעתו הבעיה שלה היא בכלל לא איכות הביציות, אלא המעבר של הנוזלים מהחצוצרות אל הרחם, שמשבש את הקליטה ברחם. באותה פגישה כבר קבע לה הליך נוסף של הפריה חוץ־גופית. "יצאנו מהפגישה מרחפים", היא נזכרת. "באותו היום לא הצלחתי לישון כל הלילה".

איך עברה ההפריה?

"זה היה פשוט לא ייאמן. הוא נתן לי פרופיל הורמונלי שונה לחלוטין, והטיפול עבר פשוט בכיף. מוזר להגיד בכיף, אבל לא היו כאבים, לא היפר־סטימולציה, ובסוף שאבו ממני 20 ביציות באיכות טובה, שמהן נוצרו כ־14 עוברים מצוינים שחלקם הגדול הוקפא".

ההפריה במקרה זה לא עלתה יפה, ואחרי חמישה ניסיונות נוספים החליט הרופא שאין ברירה, אלא לנתק את החצוצרות מחלל הרחם כדי לאפשר הפריה. לאחר הניתוח, אחרי עוד שלוש הפריות, נירית נכנסה להריון.

אפילוג

"יום אחרי הלידה, כשאני נושאת את מיכל הקטנה על הידיים, פגשתי במסדרונות בית החולים את הפרופסור שהודיע לי שלא אלד לעולם", מספרת נירית. "הוא כבר קודם לדרגה גבוהה מאוד ונחשב לאחד המומחים הגדולים בתחום הפריון. באותו הרגע הייתי כל־כך מאושרת, שלא הצלחתי להרגיש שנאה ואמרתי: 'אני רואה שמאוד התקדמת מאז שנפגשנו'. 'גם את', הוא אמר במבט מושפל, 'גם את'".  

דבר המומחים: מועד הבדיקה קריטי

פרופסור שלמה משיח, מומחה לבעיות פוריות: "בדרך כלל יש קשר הדוק בין גיל האשה לבין איכות הביציות שלה, אבל לפעמים יש אינדיקציות לכך שגם אצל אשה צעירה הביציות אינן באיכות טובה. בביציות פחות טובות אנחנו רואים במעבדה שהן

 כהות מדי, או שהגרעינונים לא תקינים, או שיש גרגור. אינדיקציה נוספת היא בדיקת דם שמראה את רמת ההורמון FSH בדם, שנעשית ביום השלישי או הרביעי למחזור. אם רמת ה־FSH גבוהה אנחנו יודעים שיש רזרבה שחלתית ירודה, כלומר קושי ליצר ביציות רבות ובאיכות טובה. חשוב מאוד לעשות את הבדיקה בדיוק בזמן הנכון, כי אם טועים בתאריך התוצאה עלולה להטעות וזה אולי מה שקרה במקרה שלפנינו. מלבד כל האינדיקציות האלה, אנחנו מנסים להפרות את הביציות ואם הן לא מופרות, או שהעוברים אינם תקינים, אנחנו יודעים שיש בעיה באיכותן. חשוב לציין כי פרוטוקול הטיפול בנשים עם בעיה ברזרבה השחלתית שונה מטיפול באשה צעירה מאוד, שאין לה בעיה כזו, ולכן חשוב להתאים פרוטוקול למצב.

"הבעיה שאותרה במקרה של נירית בסופו של דבר הייתה חצוצרה שחסומה בצד המרוחק מהרחם ואוספת בתוכה נוזלים, תופעה שמאוד מקשה על הכניסה להריון. אותם נוזלים עוברים לרחם ודוחים את העובר על ידי זה שהם שוטפים אותו החוצה. לפעמים הם גם מכילים רעלנים שהורגים את העוברים. מזה כשבע שנים ידוע בספרות המקצועית שאם קיים מצב כזה, צריך לכרות את החצוצרה, וזה מה שקרה במקרה הזה. ברגע שנכרתה החצוצרה, הושג הריון".

• העובדה המצערת שבעיות רפואיות, ולו הפשוטות ביותר, לא נפתרות בשל טעויות באבחון, מטרידה רבים. קוראים המעוניינים לשתף אותנו במקרה שלהם מוזמנים לכתוב למדור "תשמעו סיפור ".