וידוי: "אני שולחת לחברים סרטי סקס במייל"

היא אימא לשניים, היא אשת פרסום, היא כותבת בלוג באתר "לאשה", ויש לה גם זמן לתחביב: העברת מיילים עם סרטי xxx שרצים ברשת, לרשימת תפוצה נבחרת. מהממת או מעצבנת?

מירב הראלפורסם: 27.12.07 , 09:02

יש שני סוגים של אנשים בעולם. אנשים מהסוג הראשון יודעים מה זה XXX, מאוד שמחים לקבל מיילים שבכותרת שלהם מתנוסס שילוש האותיות הקדוש הזה ואם עברו יותר מיומיים מאז ששלחתי להם מייל XXX , הם שואלים אותי האם ירדתי למחתרת.

אנשים מהסוג השני חושבים ששילוש האותיות XXX הוא "האות X מופיעה ברצף שלוש פעמים", או שהם יודעים מה זה, אבל לא רוצים לקבל ממני מיילים כאלה.

אלו מביניכם שאין להם שמץ של מושג על מה לעזאזל אני מדברת, מתבקשים לגלוש לדף אחר. אם אתם נשארים, קחו בחשבון – ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם מראש - שאולי תתעצבנו....

סקירת הרגלי הצפייה בסרטי סקס בראי ההיסטוריה

עד לפני כעשר שנים לא היה אינטרנט לכל פועל ומי מאיתנו שרצה לגוון ולרענן את מנעד התנוחות המיטה שלו היה יכול לבחור באחת ממספר חלופות:

התגנבות שקטה לספריית הוידיאו הקרובה; סקירת השטח כמה פעמים (על מנת לוודא שאיזו שכנה ו/או מישהו מוכר אחר לא נמצא באזור); השכרת מספר סרטים - רק אחד מהם צבוע בכחול – כדי שאם תגיע לקופה ומישהו ישאל אותך מה שלומך ומה אתה עושה, תוכל להשיב, עם הוכחה בשלוף, שאתה צופה שוב ב"מת לחיות".

אופציה פחות מסוכנת: לקנות מסוחרים בשוק כמה קלטות מזויפות ו/או גנובות. המזויפות היו נוטות להתקלקל אחרי כמה צפיות. והגנובות? נו שוין, לחלק מאיתנו היה מצפון...

תמיד אפשר היה לשאול מחברים לכמה ימים, אבל במקרה כזה ידעת בוודאות שאתה מקבל חומר סוג ב', כי בימי החסך אף אחד לא היה לוקח סיכון, ומוציא מהבית חומר משובח.

ואז הגיעה המהפכה האינטרנטית והפכה את חיינו להרבה יותר קלים וכמעט לכל אחד מאיתנו (בין אם מודים בזה בגלוי ובין אם מסתירים עובדה זו), יש תיקיית "שמורים" על המחשב בבית ו/או במשרד, בה נשמרים הקבצים הלוהטים שעושים לו טוב ברגעי חסך שונים, ועוד במיידי.

איך התחלתי להפיץ סרטי xxx

אצלי הכול התחיל ביום בו גיליתי במקרה מחברה לעבודה שבעלה מעביר לחבריו חומרי XXX על בסיס יומי. בתור אחת שלא ממש הצליחה למצוא את הזמן או את הסבלנות לגלוש באתרים נלוזים, אך עדיין רצתה לקבל חומרים נלוזים, זה נראה פתרון אידיאלי – שמישהו אחר יעשה בשבילי את העבודה, וכל מה שאצטרך זה רק לעשות FW לבעלי ולחברים שלי, שייהנו גם.

עם הזמן הרשימה הלכה וגדלה מאחר וכל הזמן קיבלתי פניות מחברים ששמעו ורוצים להצטרף לרשימה. כל אחד הגיע עם הסיבות שלו: ההוא מתייחס לזה כאל "הפסקה מתודית" בעבודה, מעין ברייק נקודתי מהלחץ, הסטרס או השעמום, האחר "מחכים" ושואב רעיונות ליישום מאוחר יותר בבית, חלק נהנים לצפות ב"גועל" כתזכורת שהקינקיות הפרטית שלהם נורמלית ביחס לשאר והחלק הארי, המורכב בעיקר ממשפריצי הטסטוסטרון, סתם חרמנים 24/7, ומי אני שאשפוט אותם?

בהתחלה היה קצת לא נעים להתעסק בזה בעבודה, בכל זאת אנחנו הדור שאחרי דור "מה יגידו השכנים?".

אבל אז גיליתי שבאחד ממקומות העבודה הקודמים שלי – המנכ"ל מעביר לחבריו המנכ"לים חומרים זהים (ומדובר במנכ"לים של חברות מהגדולות במשק, ש"לא היית מאמין עליהם"), ונשמתי לרווחה. אם להם מותר, אז על אחת כמה וכמה לבורג קטן כמוני.

קמצוץ מחברותי הוסרו מרשימת התפוצה. הסיבה: בררנות. ההיא לא אוהבת כושים, זו רוצה רק עם בנות, ואחרת לא רוצה אירועים מרובי משתתפים. ומכיוון שמדובר בעבודה שמתבצעת בזמן העבודה, אין לי זמן מיותר למיונים/סיווגים או שאר מעכבי FW-SEND. אחרי שנים של מיומנות הגעתי ליעילות שיא. כל התהליך, מרגע קבלת החומר ועד למשלוח, כולל צפייה - לא אמור לארוך יותר מדקה.

אחר כך נשאר רק לדבר על זה. לנהל שיחות עומק עם החברות. ומה הכי מעניין בנות, גם כשמדובר בהארד-קור? עד כמה הציצי של ההיא יפה / אמיתי, עד כמה הבטן של זו מקובבת (קוביות-קוביות), איך ההוא לא מתבייש להופיע בסרט עם כזה קטן וכשמגיע משהו תוצרת הארץ נפתחים דיונים שלמים על האיכויות המקומיות הירודות, למרות שחלק ניכר מהתוצרת המקומית, למרבה הפליאה ובניגוד לכל היגיון בריא, הופך לקאלט. מישהו אמר גילה ולא קיבל?

מה הלאה? מה צופן לנו, החרמנים והחרמניות, העתיד? האם וכמה עוד ניתן לחדש ולגוון? יש מצב שיום אחד נשתעמם מה-XXX וישר נעשה DELETE מבלי לראות מה צופן בחובו הקובץ המצורף?

ואני? אני אמשיך להיות עם יד על הדופק והעכבר. אתם בכלל לא יודעים כמה מלחיצה הידיעה שאושרם הרגעי של כל-כך הרבה אנשים תלוי בי. ולא, אינני אוהבת לאכזב.