פילדלפי פרוץ - מובארק לחוץ
למרות התקווה בישראל - למצרים אין שום עניין לאמץ לחיקה את קן הצרעות העזתי ואפילו אין סימן שהיא מוכנה לשקול זאת. על ישראל לעשות כבר עכשיו שלושה דברים: להקים במהירות גדר גבול שתגן על אילת ומרכז הנגב, להגביר פעילות מודיעינית בסיני, ולהתכונן לפעולה נרחבת בעזה
לכאורה הצליח חמאס בשבוע שעבר להביס את ישראל, את מצרים ואת הקהילייה הבין לאומית. פריצת מעבר רפיח וחומת ציר פילדלפי לא רק ששיחררה את תושבי רצועת עזה מהמצור ומהסגר, אלא גם העניקה לחמאס ניצחון תודעתי חשוב בקרב על תמיכת הרחוב הפלסטיני והערבי. היא גם תקל על הארגון בעתיד להתעצם צבאית ולייצא פיגועים מהרצועה לישראל דרך סיני.
חשוב לציין שחמאס רחוק עדיין מלפרוץ את המצור על הרצועה. תושבי עזה אמנם הצליחו בסוף השבוע להקל על מצוקתם הכלכלית המיידית באמצעות קניות מכל הבא ליד ברפיח ובאל-עריש. אבל זה לא מבטיח למיליון ורבע תושבי הרצועה אספקה סדירה ומלאה לטווח ארוך של חשמל, דלקים וחמרי גלם שבלעדיהם לא יוכל המשק העזתי לחזור ולתפקד.
בעניין זה עדיין תלויים התושבים ברצונה הטוב של ישראל, אלא אם תחליט מצרים לקחת על עצמה אחריות כלכלית מלאה לרצועה ולתושביה - מה שלא נראה מעשי כרגע. גם הצלחת חמאס לשגר כמה מאנשיו לסיני ולהכניס לרצועה בימים האחרונים כמות מסויימת של אמצעי לחימה לא משנה דרמטית את המצב. גם לפני שנפרץ ציר פילדלפי התנהלה "אוטוסטרדה" של הברחות אמל"ח ומוצרי צריכה במאות מנהרות מתחת לפני הקרקע.
אבל אם הגבול ימשיך להיות פרוץ עשויה הכמות להפוך לאיכות ולאפשר לחמאס להשיג את יעדיו האסטרטגיים. חמאס יוכל להתעצם במהירות רבה מבעבר ולבנות מערך רקטות מאסיבי, שיאיים על ישראל כמו מערך הרקטות של חיזבאללה. הארגון יוכל גם להחדיר רבים מאנשיו דרך גבול ישראל-מצרים לפיגועים בתוך ישראל ולשקם את תשתיתו בגדה שנפגעה קשות. כמו כן יוכל למזער את לחץ האוכלוסיה הפלסטינית הנובע מהמצור הכלכלי.
כרגע לפחות ישראל אינה יכולה ואינה רוצה לפעול ישירות כדי לבלום ולהכיל את המגמה הזו. צה"ל אמנם יכול להיכנס לציר פילדלפי כדי לחסום אותו. אבל מבצע כזה יצריך הכנסת כוחות גדולים לדרום הרצועה ושהייה ארוכה שם. החמאס יגיב בירי מאסיבי של רקטות לעבר עוטף עזה, דבר שיחייב כניסה מאסיבית לחלקים אחרים של הרצועה. במילים פשוטות, מדובר באותו מבצע צבאי גדול ברצועה שהממשלה בירושלים וגם המטה הכללי עדיין אינם רוצים להיכנס אליו מחשש לאבידות ומאחר שלא ברור אם ניתן לסיים אותו בהצלחה.
מסיבה זו נאלצת ישראל, חרף ניסיונה הלא טוב בעבר, להשליך את יהבה על מצרים. למצרים יש אינטרס ברור, לא פחות חזק מזה של ישראל, לסגור מחדש את הגבול עם הרצועה. הם חוששים מחיבור בין חמאס לתנועת האם שלו, "האחים המוסלמים" במצרים. חיבור כזה יתסיס את האחים המוסלמים פוליטית נגד המשטר ויאפשר לגורמים המיליטנטיים בקרבם לקבל הכשרה צבאית ואמצעי לחימה ב"חממת הטרור" ברצועה. הם גם חוששים שגורמי ג'יהאד עולמי (דוגמת אל-קאעידה) ימצאו מקלט ברצועה באופן שיאפשר להם ולטרור החמאסי ברצועה לפגוע באתרי התיירות בסיני.
הסכנה לקהיר: תסיסת "האחים המוסלמים"
אם בכך לא די, מפעיל עכשיו הממשל בוושינגטון לחץ דיפלומטי מאסיבי על מצרים לחזור ולסגור את הגבול. מובארק חושש שאם לא יענה לדרישה - יקצץ הקונגרס בסיוע הכלכלי והצבאי המוענק למצרים. חששות אלה מדירים שינה מעיניהם של מובארק ובכירי משטרו, אך באותה מידה הם חוששים ממה שעלול לקרות אם יאכפו בכוח את סגירת הגבול הפרוץ עם הרצועה. כבר עכשיו ישנה תסיסה חזקה בקרב האחים המוסלמים הנהנים מפופולאריות ותמיכה גדולה ברחוב המצרי.
אם תגבר תסיסת "האחים" במצרים - היא עלולה לגרום להפגנות המונים שיערערו את יציבות המשטר בקהיר. המצרים, הנתונים תחת דילמה קשה, מתקשים לקבל החלטות ולכן משנים כל העת את ההוראות שהם נותנים לאנשי הביטחון שלהם בשטח ומפעילים מחסומים המונעים מעת לעת מהעזתים מלהגיע למצרים ולדרום סיני.
יש בישראל מי שמקווים שמעז יצא מתוק. התקווה היא שכתוצאה מפריצת הגבול - תחליט מצרים על מהלך אסטרטגי ותעביר בהדרגה לידיה את האחריות לרצועה, על כל היבטיה ובסופו של דבר - גם תמנע את התעצמות חמאס, את הטרור והירי תלול המסלול. לקוות אפשר, אבל הסיכוי שתקווה זו תתגשם הוא אפסי. למצרים אין שום עניין לאמץ לחיקה את קן הצרעות העזתי ואפילו אין סימן שהיא מוכנה לשקול זאת. מה שהמצרים מנסים לעשות הוא להרגיע את הרצועה ותושביה באמצעות פיוס בין חמאס לאבו מאזן והקמה מחדש של ממשלת אחדות פלסטינית.
המצרים גם מציעים שאנשי אבו מאזן יקבלו לידיהם את השליטה על מעברי הרצועה ומקווים שישראל תסכים לכך, כיוון שלא תצטרך לנהל מגעים ישירים עם חמאס. הצעות אלה נופלות על אוזן קשבת בחמאס. הנהגת הארגון מעוניינת מאד בפיוס כזה, שייתן לגיטימציה בין לאומית לשליטת חמאס ברצועה ויאפשר לאנשיו לפעול בגדה. בעיקר הם מעוניינים בגישה לשבעת מיליארד הדולר שהבטיחו המדינות התורמות לממשל אבו מאזן בפריז. בחמאס גם יודעים שאנשי אבו מאזן שיפעילו את המעברים יהיו נתונים להשפעתם והם ינהלו אותם כרצונם ועל פי האינטרסים שלהם.
נדרשת פעולה ישראלית מיידית לסגירת פרצות
מה שיודעים בחמאס יודעים גם בירושלים ולכן שוללת ישראל את ההצעות המצריות. היא יודעת שמפתח להקלת מצב האוכלוסייה ברצועה עדיין בידיה ושחמאס לא ימהר להעביר את גלעד שליט לסיני כדי שלא יפול לידי הבדואים. גם בחמאס הפיקו את לקחי פרשת רון ארד. ישראל גם יודעת שאבו מאזן מסרב לעת עתה להתפתות להצעות המצריות. לכן מערכת הביטחון הישראלית אינה בלחץ, מסתפקת בנקיטת אמצעי זהירות בגבול מצרים ועוקבת אחרי ההתפתחויות.
אבל מובארק הלחוץ חייב לפעול ולפי כל הסימנים - צפוי שינסה לקדם את תכניתו בשלבים: בעוד ארבעה ימים, אחרי שישלימו את ההכנות בשטח, ינסו כוחות הביטחון המצרים לסגור חלקית את ציר פילדלפי הפרוץ.
במקביל, יפעילו המצרים את ההשפעה המוגבלת שיש להם על חמאס כדי לסגור עסקת 'תהדייה' -רגיעה. הם מאמינים שישראל תסכים לעסקה כזו שתכלול הפסקת שיגורי קסאמים, הקלת המצור ושחרור גלעד שליט. כך יביאו להרגעת המצב ואז יוכלו בראש שקט ובלי לחץ לעבוד על פיוס בתוך המחנה הפלסטיני.
השאלה העולה כעת - האם ישראל תשתף פעולה עם תכנית זו ואם ארה"ב תסכים לה. ייתכן מאד שבהיעדר אופציות טובות אחרות תיתן ירושלים למצרים לפעול - בינתיים - על פי דרכם. האמת העגומה היא שמלבד פעולה צבאית נרחבת איננו יכולים לעשות הרבה עכשיו. גם ארה"ב ואבו מאזן עשויים להסכים בלית ברירה למתווה המצרי. בכל מקרה צריכה ישראל לעשות כבר עכשיו שלושה דברים: להקים במהירות גדר ומערכת גבול שתגן על אילת ויישובי מרכז הנגב מחדירת מחבלים, להגביר את הפעילות המודיעינית שלה בסיני, בין השאר כדי לסייע למצרים למנוע זליגת טרור לתוך סיני, ולהתכונן לפעולה נרחבת בעזה אם הטרור תלול המסלול לא יצטמצם ויגבה קורבנות.
