האם בנקים יכולים לתאם צעדים?
ייתכן שלבנקים אין תמריץ להתחרות זה בזה על שיעור הריבית, כיוון שהורדתה תתגלה מיד על ידי המתחרים. איך קבע בית המשפט שהבנקים תיאמו עמדות בעניין?
השופט נסים ישעיה סיפק החלטה תקדימית כשאישר להגיש תביעה ייצוגית נגד בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט בעילה של תיאום ריביות, על סך שבעה מיליארד שקלים. זאת בהתבסס על טענה אחת ויחידה, לפיה שיעורי הריביות שקבעו הבנקים היו דומים במשך שנים רבות.
בדרך כלל אין בית המשפט מתייחס לשאלת הסכום הנתבע בהחלטתו, ויש להניח כי הסכומים הנתבעים מופרזים. אך כאן בית המשפט נדרש לכך מפורשות וקבע כי מדובר בתביעה בת מיליארדי שקלים.
השאלה הנשאלת היא, מה הסיכויים כי הלכה זו תישאר על כנה, כשיוגש הערעור לבית המשפט העליון. על פניו נראה כי ההחלטה כתובה היטב והגיונה מבוסס. עם זאת, מתגלים בה מספר קשיים.
נראה כי בית המשפט חצה משוכה קשה למעבר, עת הסכים לבסס טענה להסדר כובל על היעדר תחרות, או תחרות לקויה בין השחקנים בענף. קשה לראות כיצד כבלו עצמם הצדדים, ובמסגרת איזה הסדר בדיוק. שכן ברור לכל כי קיימים שווקים רבים בהם קיים דמיון במחירים הנקבעים, ועדיין אין פעולה של "תיאום אסור".
בית המשפט סבר כי מלבד תיאום בין הבנקים אין הסבר כלכלי הגיוני לזהות הריביות שהם קבעו. אולם קיימת אפשרות לפיה בשוק ממועט שחקנים כמו שוק הבנקאות, אין לשחקנים תמריץ להתחרות על שיעור הריבית מכיוון שהורדתה תתגלה מיד על ידי המתחרים, שינקטו במהלך דומה. מכך שבשוק כזה קל להעתיק זה את שיעורי הריבית של זה, מבלי כל צורך בתיאום.
אמנם, בית המשפט הסכים לכאורה עם הבנקים כי זהות מחירים אינה אסורה לכשעצמה על פי החוק. אולם, קביעתו לפיה יש במחירים זהים אינדיקציה להיעדר תחרות ואף לתיאום בין מתחרים, והחלטתו על סמך אינדיקציה זו בלבד, מעוררת קושי.
בית המשפט אישר את התביעה כייצוגית מבלי לדרוש חוות דעת מקצועית או ראיה נוספת כלשהי המצביעה על תיאום. אלא שזהות מחירים אינה עבירה בפני עצמה לפי חוק ההגבלים העסקיים, והרף הנדרש לשם אישור הגשת תביעה כייצוגית – הינו רף גבוה המצריך "אפשרות סבירה" שהתובע יצליח להוכיח את תביעתו, לא רק סיכוי תיאורטי.
קיימים קשיים נוספים למקרא החלק בהחלטה העוסק בדיני התביעות הייצוגיות. כך למשל, חסר דיון בדבר הנזק שנגרם למי שמבקשים אישור להכיר בתביעה כייצוגית, וכיצד ניתן יהיה להוכיחו. באין נזק, לא יינתן סעד. יש לזכור כי קיומו של נזק במקרה שלפנינו קשור בשיעורי הריבית של הבנקים האחרים במשק, שכן תמיד עומדת לצרכן האפשרות לפתוח חשבון בבנק אחר. אלא שאין כל התייחסות בהחלטה לשיעורי הריבית בבנקים האחרים.
גם תנאי הסף האחרים באישור התביעה כייצוגית נבחנים במסגרת פסק הדין בלאקוניות. כך למשל, עולה בבירור מפסק הדין כי בפועל נגבו ריביות שונות מהריביות "הרשמיות", ולפיכך לא ניתן לומר שהן היו מתואמות.
כך או כך, החלטה זו צריכה להוות נורת אזהרה לכל אותם שווקים רבים בהם מחירי השחקנים נוטים להיות זהים.
עו"ד ניבה ברג לבנת ועו"ד ירון רייטר ממשרד רון גזית, רוטנברג ושות'
לפנייה לכתב/ת 
