"אני חיה בקרית-טבעון, בת ללילי, מורה לעיצוב הגוף, ולעמי, מורה לימאות - ויש לי אח גדול. מגיל עשר אנחנו בטבעון, גרים בשכונה קטנה ושקטה. למדתי בתיכון אורט גרינברג בטבעון, וכיום אני משרתת כרכזת כוח אדם בצה"ל ומתכוננת לבחינה הפסיכומטרית. הייתי תלמידה מצטיינת, קצת חנונית, עם נטייה למקצועות ריאלים.
"קראו לי שונית ולאחי אלמוג כי אבינו, שהוא איש ים, רצה שמות שקשורים לאהבתו הגדולה. בכלל, הים היה הבילוי המרכזי במשפחה שלנו. מדי שישי נסענו לחוף עם משפחות של חברים ונשארנו שם עד הערב. אני אוהבת את השם שלי אבל לילדיי אתן שמות קליטים יותר.
"בפעם הראשונה בה הייתי בחו"ל נסענו לקרואטיה, שם גדלה סבתי. היא הצטרפה ולמדתי על השורשים שלנו. סבי הוא איטלקי במוצאו, יליד העיר פרוג'ה, ומכאן מקור שם המשפחה שלנו.
"כנערה, הריקוד היה מרכז חיי: בלט, קלאסי, מודרני וג'אז. עד כיתה י"א רקדתי ארבע פעמים בשבוע. במקביל שיחקתי כדורגל בליגת הנשים, בעירוני טבעון-חולון. נהניתי מאוד, למרות שהיינו במקום האחרון בליגה. כיום הקשר שלי לכדורגל הוא באמצעות מכבי חיפה שאני אוהדת, והחבר שלי הכדורגלן תומר חמד. אני הולכת לכל משחקי הבית של הקבוצה.
"תוכניות לעתיד? ללמוד כלכלה ומנהל עסקים ולהיות אחראית שיווק בחברה גדולה".
