מלאווי: גן עדן אפריקני

גודלה של מלאווי הוא כמעט פי 6 מישראל, אגם מלאווי (האגם השלישי בגודלו באפריקה) מהווה כחמישית משטחה וחוצה אותה כמעט לכל אורכה. זו אחת מעשר המדינות העניות בעולם, מה שגרם לי לא פעם לתהות, כיצד מדינה עשירה כל כך במשאבים טבעיים ובעלת אגם המים המתוקים השני בגודלו ביבשת, מדורגת במקום כל כך גבוה ברשימה הכל כך לא מכובדת הזו.

על אף ואולי בשל העוני, האנשים מקסימים, חייכנים וצמאים לשיחה עם זרים. דוגמה לכך היא מחירי המוצרים. במלאווי אין שום צורך להתמקח, והמחירים אינם “Mazungo Price” (מחיר מיוחד לאדם הלבן) כנהוג בשכנותיה, אלא מחירים קבועים לכולם. אם חשבתם שהכל בקנה מידה קטן, אז טעיתם, האדיבות והחמימות גדולים הרבה יותר מכל מקום אחר באפריקה!

הכי נחמדים (צילומים: עינב ברזני)

אל מלאווי הגענו כחלק מטיול תרמילאים ארוך. זו נקודת המעבר בין מדינות מזרח אפריקה למדינות המודרניות יותר בדרום היבשת. את הגבול חצינו במעבר גבול יבשתי בשם Senga. לאחר החלפת הכסף שנותר לנו מטנזניה למטבע של מלאווי (קאווצ'ה), עברנו את הגבול. למרבה ההפתעה, הוויזה למלאווי ניתנת בחינם לישראלים, הפקיד בגבול טוען שזאת מכיוון שישראל עזרה רבות למלאווי בשנים האחרונות, בין השאר בפיתוח החקלאות במדינה.

העצירה הראשונה לאחר מעבר הגבול הייתה בעיירה שנקראת Karonga, אליה הגענו בחושך מוחלט. למחרת בבוקר התחלנו לטייל. מרבית הטיול המרתק היה לאורכו של אגם מלאווי וכלל ביקור במספר שמורות, כיאה לטיול מסורתי ביבשת השחורה.

שמורת וואזה: פילים במאהל

הספארי במלאווי הוא בקנה מידה קטן הרבה יותר מאשר השמורות המפורסמות בקניה וטנזניה, יש לכך יתרון עצום במפגש אינטימי יותר עם בעלי החיים ללא המוני ג'יפים גדושים בתיירים. שמורת וואזה (Vwaza) ממוקמת בצפון מלאווי. זוהי שמורה קטנה יחסית, ואין בה טורפים, על כן ניתן להלך בה בליווי ריינג'ר. השמורה מפורסמת בשל המספר הרב של הפילים החיים בה.

הגענו לשערי השמורה עם רדת החשיכה. מהשער המשכנו בלוויית מדריך למחנה האוהלים הנמצא במרחק 2 ק"מ משם. תוך כדי הליכה, היה עלינו לעצור מספר פעמים ולהמתין בדממה, על מנת לאפשר למשפחת פילים לחצות את השביל.

משהגענו בחשכה למחנה האוהלים, התברר שלא ניתן לשכור אוהל בשמורה ועל כן הוצע לנו לישון בלודג'. בשל בעיות תקציב, הגענו לפשרה עם האחראי שנישן בשקי השינה שלנו, תחת כילה, על רצפת המטבח. את ארוחת הערב אכלנו בחברת סטנפורד, אחד הריינג'רים בשמורה. את הלילה סטנפורד "בילה" על המשמר מצויד בחנית, על מנת למנוע מהיפופוטמים או פילים להגיע לשטח המאהל.

השכם בבוקר צפינו בשלושה היפופוטמים מחוץ למים שמשלימים את ארוחת הלילה. על פי כמויות הצואה הטרייה סביב רצפת המטבח, הבנו שבלילה שחלף, מספר היפופוטמים ופילים החליטו לקפוץ לביקור. עם הזריחה יצאנו עם ריינג'ר חמוש לסיור רגלי בן שעתיים מסביב לאגם. בסיור צפינו בעשרות מינים של עופות מים, קופי vervet ובבונים מקפצים בין העצים, עשרות רבות של היפופוטמים הממלאים את האגם ומיני איילים רבים. בניגוד לציפיותינו, לא ראינו פילים ועל כן חזרנו למחנה מאוכזבים מעט.

בעת ההכנות לארוחת הצהריים, חצתה לפתע משפחת פילים את שטח המאהל. נעמדנו מבלי לנוע ובשקט מופתי ולאחר מספר דקות הם המשיכו בדרכם. מאוחר יותר חלף עדר פילים גדול יותר על פנינו. תחושת האכזבה מהסיור בבוקר נעלמה כלא היתה והמפגש פנים אל פנים עם החיה הענקית היה האטרקציה המרכזית בביקורנו בוואזה. בשעות הצהריים עזבנו את שטח השמורה, כאשר משפחה ענקית של בבונים מלווה אותנו החוצה. מצאנו רכב שנוסע חזרה ל-Rumphi ומשם המשכנו בדרכנו ליעד הבא.

נייקה: ספארי על סוס

הפארק הלאומי נייקה (Nyika) נמצא בצפון מלאווי, ההגעה אל הפארק מעט מסובכת, מכיוון שאין תחבורה ציבורית סדירה היישר אליו. משערי השמורה עד ל-Chelinda Camp site ציפתה לנו נסיעה של כ-50 ק"מ במשאית. בשעות הלילה המאוחרות והקרירות הגענו אל מחנה האוהלים בשמורה. לאחר שהפשרנו ושתינו תה, הוצע לנו לקבל בקתת עץ במחיר של אוהל מושכר מכיוון שהיה מאוחר ורוב העובדים כבר הלכו לישון. קיבלנו את ההצעה בחיוך ובמהרה התכרבלנו בין שמיכות הצמר לאחר שהדליקו עבורנו את האח. למחרת התעוררנו לבוקר שטוף שמש ומעט קריר (רוב השמורה נמצאת על רמה בגובה 1,800 מטר) גילינו כי הבקתה שלנו נמצאת על שפת נחל ואנו מוקפים עצי אורנים ירוקים מכל עבר.

לשמורת נייקה הגענו בין השאר על מנת לגוון, ולצאת לספארי רכוב על סוס. יצאנו להליכה של כשני ק"מ מהבקתה לכיוון האורווה, שם קיבלנו שני סוסים אציליים, קסדות, הסבר קצרצר ושני מדריכים רכובים גם הם על סוסים. יצאנו לדהירה בשטח השמורה. במהרה התברר שהשמועה אכן נכונה וניתן להתקרב לבע"ח כשאתה רכוב על גבי סוס הרבה יותר מאשר הלך שאינו רכוב. ככל הנראה עדרי הזברות והאנטילופות בשמורה רואים בסוס ורוכבו כאחד משלהם והם אינם חוששים ממנו כפי שהם חוששים מבעל זוג רגליים.

באנו כדי לגוון. ספארי על סוס  

בקתה בנקאטה, על שפת אגם מלאווי

מפרץ נקאטה: צוללים קדימה 

אזור מפרץ נקאטה (Nakatha bay), הוא אזור מושלם לרביצת חופים, שיזוף ושחייה במימיו הצלולים של אגם מלאווי. האגם מהווה מקור פרנסה חשוב לכל תושבי האיזור ורובם מתפרנסים מדיג. בשנים האחרונות כמות הדגה הולכת ופוחתת - ותופעה זו פוגעת באופן ישיר ברמת המחייה של המקומיים.

מפרץ נקאטה היווה את נקודת המפגש הראשונה שלנו עם אגם מלאווי העצום. אל חופיו הצפוניים של האגם הגענו בתחבורה ציבורית, ומשם המשכנו בסירת מנוע לעבר הכפר מיוקה (Mayuka). במשך היום הראשון בילינו בעיקר בשחייה ושנירקול במימי האגם, המלא בדגים צבעוניים. מגוון הדגים גרם לי לנסות ולצלול במים מתוקים בפעם הראשונה בחיי - מזל שהיה שם בית ספר לצלילה. צלילה במים מתוקים מתבצעת עם משקל מועט ולעיתים אף ללא משקולות בכלל, כשהעומק הממוצע הוא כ-16 מטר. מגוון הדגים והראות הטובה יחסית מקנים תחושה של צלילה בתוך אקווריום ענקי שברא הטבע.

מקומיים מגלפים את עבודות העץ הייחודיות 

לאחר יום מנוחה על החוף וצפייה במקומיים מגלפים עבודות עץ, ניסינו לשוט בקאנו מקומי - המגולף בשלמותו מגזע עץ מלא. בשל חוסר שיווי משקל מצאנו את עצמנו במים מספר פעמים - עוד לפני שהספקנו להתרחק יותר מכמה מטרים מהחוף. לאחר מספר ניסיונות כושלים החלטנו לוותר על החוויה הצוננת. מאוכזבים פנינו לעבר המסעדה בה מוגש ברביקיו בסגנון "אכול כפי יכולתך". בכל ערב מזמינים בעלי המקום קבוצת ילדים יתומים המבצעים הופעות ריקוד, זאת כחלק מפרויקט מבורך לגיוס תרומות ליתומים במלאווי. ההופעה הייתה מרשימה ומרגשת, ובתום היום העמוס בחוויות פנינו לשינה בבקתת העץ על שפת האגם.

את הדרך חזרה מחופי האגם אל הכביש הראשי עשינו ברגל ולא בסירת מנוע. חצינו בשבילי העפר את בתי הכפר הפסטורלי בין עשרות עצי מנגו וצפינו במספר קופים שעיצבנו את המקומיים. מכאן המשכנו דרומה לעבר נקודת העצירה הבאה על שפת האגם.

קייפ מקליר: סיני נוסח אפריקה

ההגעה לקייפ מקליר הממוקמת בדרום אגם מלאווי אינה פשוטה כלל. לאחר יום ארוך של נסיעות ועצירת לילה בדרך, הגענו ל-Monkey bay. על מנת לעבור בשלום את 12 הק"מ שבין Monkey Bay לקייפ מקליר מומלץ לבדוק שהרכב בו אתם נוסעים וצמיגיו במצב סביר (בקנה מידה אפריקאי לכל הפחות). ללא ספק, הטלטלות והדרך הארוכה משתלמות לבסוף.

חופי קייפ מקליר מזכירים במקצת את חופי סיני ורוב התרמילאים מגיעים לכאן למספר ימי מנוחה על החוף. הכפר מרוחק כמה עשרות מטרים מהמים, ובשנים האחרונות נבנו בו מספר סוכנויות צלילה. שוק מקומי ארוך חוצה את הכפר ומספר עצי באובב מקנים לו מראה אפריקאי טיפוסי. אנו בחרנו לישון באחת הבקתות הקרובות לשפת האגם. היתה זו החלטה מצוינת שכן לעת ערב, כשהשמים קיבלו גוון אדום והשמש היתה כדור אש כתום שמשתקף במים, זכינו לראות את השקיעות היפות ביותר במלאווי.

שקיעה בלתי נשכחת באגם מלאווי 

את יום המחרת ניצלנו לשיט באגם, שכרנו קיאק זוגי (הפעם קיאק מערבי עשוי פלסטיק), סנפירים, מסיכות צלילה ושנורקלים ויצאנו לעבר שני איים קרובים לקייפ. אחד משני האיים הוא חלק משמורת טבע מוגנת בשם Lake Malawi National Park וסביבו ניתן לשחות ולצלול. סביב האיים חגים בדרך קבע עיטי הדגים. צווחות העיטים נשמעות למרחוק ואנו (בניסיון לחקות את המדריכים המקומיים) ניסינו למשוך את תשומת ליבם ע"י השלכת דגים שקנינו מראש למים. אך העיטים לא התרגשו ופספסנו הזדמנות צילום מצוינת.

לאחר שערכנו פיקניק על אחד האיים, עשינו את הדרך חזרה אל החוף על גבי הקיאק. שם, בקרבת שטח השמורה, פגשנו במספר קופי Vervet, שהגיעו להרוות את צימאונם במימי האגם. מאוחר יותר הגיעו גם מספר בבונים להתבונן בנו בסקרנות, ואנו עזבנו את המקום לקראת השקיעה. 

שמורת ליוונדה: חיות במרחק נגיעה

לטאות ענק, צבי מים, חזירי יבלות, סנאים וקופים במרחק נגיעה מהמאהל; תנין עצום, נחש, עדרי פילים והיפופוטמים ממש ממול למסעדה - כל זאת בשמורת ליוונדה (Liwonde National Park) שבדרום מלאווי.

כדי להגיע לשמורה הגענו לעיירה Ulongwe. הדרך הקלה והזולה ביותר להגיע מהעיירה לשמורה המרוחקת 14 ק"מ ממנה היא ברכיבה על אופניים. מייד "קפצו" עלינו עשרות רוכבי אופניים והציעו להרכיב אותנו עד לשמורה. סיכמנו על מחיר עם שניים מהרוכבים ויצאנו לדרך. השביל הארוך עובר במספר כפרים והנסיעה על האופניים הייתה שינוי מרענן יחסית לשגרת הנסיעות שפיתחנו בטיול. לאחר כשעה וחצי של רכיבה רציפה ללא תקלות, הגענו לשערי השמורה.

לאחר רישום ותשלום בשערי השמורה, התברר לנו שעלינו להמשיך עם האופניים עוד כק"מ אחד עד לנהר, מכיוון שמסוכן מדי ללכת ברגל - וזאת בגלל הפילים שחוצים את השביל מפעם לפעם. לאחר תשלום "תוספת סיכון מפני פילים" לרוכבי האופניים המשכנו לכיוון הנהר. על גדת הנהר פגשנו במקומי שהזמין עבורנו בעזרת מכשיר קשר סירת מנוע ממחנה האוהלים שממוקם בצדו השני של הנהר. תוך דקות ספורות - שבמהלכן הספקנו לפגוש תנין ענקי ונחש - מצאנו עצמנו במחנה בשם Mvuu.

ליוונדה היא שמורה קטנה וקסומה. בסמוך למחנה הסתובבו חזירי בר, קופי vervet ובבונים הם תושבי קבע באזור המסעדה, ומעת לעת מקפצים סנאים על העצים הסמוכים. בדיוק לפני ארוחת הצהריים צפינו בעדר פילים שהגיע לשתות מן הנהר בסמוך למספר היפופוטמים שהסתתרו במים מקרני השמש החמות. לאחר הארוחה הסתובבנו באזור הבקתות, שם צפינו בלטאות ענק וצבי מים שנבהלו מאיתנו וקפצו חזרה לנהר. במהלך הפסקת הקפה נפלנו קורבן למארב של קופי vervet והפסדנו עוגייה...

לפני שקיעה יצאנו לספארי המשלב יום ולילה. התיישבנו בג'יפ פתוח לרווחה ויצאנו לתור את השמורה. עצרנו ליד עדרי איילים, אימפלות, דישונים וזברות, וקיבלנו הסברים בכל הקשור להרגלי בעלי החיים בשמורה. עם שקיעה ירדנו רגלית אל גדת הנהר, שם צפינו בעופות המים והרמנו כוסית שמפניה. במרחק צעדים מאיתנו ניצב עץ באובב ענקי בעל גזע רחב במיוחד - כה גדול היה עד שכולנו יחד (עשרה אנשים) נכנסנו לתוך גזע העץ!

עץ שמקבל באהבה עשרה אנשים

עם רדת החשיכה המשכנו את הסיור כספארי לילה עם פנס גדול בקדמת הג'יפ. במשך הסיור צפינו בבעלי חיים שונים המתארגנים לשנת הלילה ועל אחד העצים נתקלנו בגלגו - יונק בעל ראש קטן, אוזניים גדולות ועגולות וזוג עיניים ענקיות, שחי על עצים ופעיל בעיקר בשעות החשיכה.

עם חזרתנו ישבנו לאכול ארוחת ערב. בזמן הארוחה, נשמעו רעשים מכיוון גדת הנהר המרוחקת רק מטרים ספורים מהמסעדה. קראנו לאחד הריינג'רים, שהדליק פנס - לאורו נדהמנו לגלות היפופוטם ענק מלחך עשב. השומרים לא הבינו את גודל ההתלהבות - התברר שהאורח הענקי מגיע לביקור בכל ערב.

למחרת בבוקר התארגנו לצאת לשיט על הנהר, כשאחד הבבונים החליט לגנוב לנו את הכילה. למזלנו, הצליח אחד הריינג'רים לחלץ את הכילה ללא פגע. מהסירה צפינו בעשרות היפופוטמים ותנינים שחיים בנהר וגילינו עד כמה יש לשיט בסירה יתרון עצום בעת מפגש עם בעלי חיים גדולים. המשכנו במעלה הזרם וצפינו בעדרי פילים שהגיעו לשתות מן הנהר. בזה אחר זה הגיעו עשרות פילים עם צאצאיהם הקטנטנים לשתות מן הנהר ולפרק מספר עצים באותה הזדמנות. זו ללא ספק הייתה אחת התמונות היותר פסטורליות בשיט הזה, בייחוד בזכות האפשרות לצפות בעדרים ממש מקרוב.

רגע לפני ששבנו על עקבותינו, גילינו שהסירה "נתקעה בבוץ". לאחר מספר ניסיונות חילוץ לא מוצלחים בעזרת המנוע ומשוטים, החליט המדריך האמיץ לרדת ברגליים חשופות אל הנהר השורץ תנינים ולנסות לחלץ את הסירה על כל יושביה. למרבה המזל, הוא הצליח ולא נאלצנו לחצות את הנהר בכוחות עצמנו.

עדיף להישאר רחוק. רואים תנינים מהסירה 

קשה היה לעזוב את ליוונדה. ארזנו את חפצינו ועלינו על הסירה במטרה לחצות את הנהר בפעם האחרונה. בגדה השנייה כבר חיכו לנו מספר רוכבי אופניים על מנת להחזיר אותנו לעיירה. הסתכלתי על השמורה המתרחקת ולא יכולתי שלא להרגיש צביטה בלב.

לאתר של עינב ברזני