סוגרים שלב ביורוליג: הוליס-לנד
הוליס פרייס, האס המנצח של ריטאס וילנה, הוא השחקן המצטיין בליגה האירופית. הלפרין ופקוביץ' טובים, קאמינגס ופפאלוקאס רעים, מוריס וקולינס מפתיעים. וגם: התגליות הגדולות, המאמן המהפכן, הביזוי האיטלקי והפרויקט של לימונד
שנה הלכה, שנה באה, ואוהדי אריס סלוניקי שוב דפקו לראשי היורוליג את התכניות. מחזור הנעילה אמור להיפתח בכל האולמות במקביל, כדי שלא תהיה קבוצה שתדע מה עליה לעשות בהתאם לתוצאות במשחקים מקבילים. כך היה גם אמש (ה'), עד שמיציעי האלכסנדריו השליכו סרטים וניירות לעבר המשטח, ושריקת הפתיחה נדחתה.
הסיטואציה הזו היתה שכפול של ההרתחשויות במחזור האחרון של העונה שעברה. אריס אירחה את ברצלונה, כשהיא חייבת לנצח או לפלל להפסד של נאפולי מול בנטון טרוויזו כדי להפעיל לטופ 16. בדיוק אז, כמו אתמול, המשחק בסלוניקי נפתח מאוחר יותר וגם הלך להארכה. בדרך, שמעו היוונים כי דייויד בלאט עשה עבורם את העבודה, ובמקום לשחק כדורסל הם חגגו והפסידו בשבע נקודות הפרש.
אתמול, כשנודע דבר ההפסד של בלאט ואפס פילזן במלאגה, לאריס היה אינטרס ברור לנצח. התוצאות ממדריד ומזאגרב הבהירו שלמכבי תל אביב אין מה לחפש עוד במשחקה שלה, אבל דווקא היא ניצחה - ובדיוק באותו הפרש שהשיגה בארסה בעונה שעברה. כעת מתברר, הודות לטיפ המבורך ששלח הגולש אלקנה ברכיהו, שלצהובים בהחלט היה על מה לשחק.
צביקה שרף רצה להשלים את המלאכה בה החל עודד קטש, ולהוביל את מכבי לרצף של חמישה נצחונות חוץ. הוא סימן 'וי' על המטרה, שמעטים לפניו הגיעו אליה. האחרונים שבהם היו בלאט ופיני גרשון, בין 17 באפריל 2003 ל-18 בפברואר 2004. מאז וינקו ילובאץ, לפני עשור, לא היה מאמן צהוב שהשיג רצף כזה בעונת משחקים אחת. עד שהגיע שרף.
זה לא נגמר שם. אם ינצח במשחק החוץ הראשון בטופ 16, מתי והיכן שזה לא יהיה, שרף יתקרב לכדי משחק אחד מרצף השיא של הקבוצה בכל הזמנים במשחקי החוץ - שעומד על שבעה ונקבע אי שם ב-1982.
אסטבן באטיסטה חודר לסל בסלוניקי (צילום: אלי אלגרט)
הסל האחרון של אלכס גארסיה גם עשה היסטוריה קטנה, כשמכבי חצתה את גבול 100 הנקודות בפעם ה-100 בהיסטוריה האירופית שלה. וזו הזדמנות להתנצל בפני קטש, על הניחוס שנפער במחזור הפתיחה ונסגר רק אמש.
מאתונה ועד בולוניה
בעוד שלושה ימים תצא האלופה הישראלית לדרך חדשה, בבית חדש ועם סיכויים מחודשים. הגרלת הטופ 16 תזמן לה את אלופת אירופה, סגניתה או מארחת הפיינל פור - ובכל מקרה יהיה חם ומעניין. רגע לפני שהעונה האמיתית מתחילה, הנה סיכום השלב הראשון. מחמישיית המצטיינים, דרך המאכזבים ועד לתגליות שעוד יתבלטו בהמשך.
שתי הקבוצות הבולטות בשלב הראשון היו וירטוס בולוניה ופנאתינייקוס אתונה. אלופת אירופה, עם הסגל הכי מסקרן ביבשת, טיילה כרגיל לשלב הבא - וז'ליקו אוברדוביץ' המשיך במנהגו וחתם עם הפסד לאחת מהאקסיות שלו, ריאל מדריד, אחרי שלואיס בולוק צלף שלוש שלשות רצופות בהארכה.
אוברדוביץ'. ממשיך להוציא שפנים מהכובע (צילום: רויטרס)
במשך דקות לא מעטות, ולא רק אמש, שיחק 'זוטס' עם לא פחות מארבעה רכזים, כשדימיטריס דיאמנטידיס מתוקפד כפאוור פורוורד. אפשר לאהוב את זה, אפשר גם שלא, אבל אי אפשר להתעלם מהדברים המרתקים שאוברדוביץ' עושה, כל הדרך לבק טו בק.
מבולוניה, האלופה הראשונה של היורוליג (עם כוכבית, כמובן), לא נשאר זכר. האיטלקים בנו קבוצה מוזרה ורצופת אנשים בעייתיים על המגרש ומחוצה לו, שממחישה את עגמומיותו של הענף במדינה. הבלון התפוצץ ונקרע עוד לפני שהעונה יצאה לדרך, וכל הסיפור נגמר בשני נצחונות מ-14 משחקים, ביזוי הסמל, המועדון והכדורסל האירופי כולו. על דברים כאלה צריך לקנוס ולהרחיק. לא פחות.
ראש לאריות: הוליס פרייס
לייטובוס ריטאס וילנה היתה הלהיט של היורוליג גם לפני שנתיים, אבל במחזור האחרון היא הפסידה באורח פלא בסופוט ואיפשרה למכבי, שהפסידה לה פעמיים, לטפס למקום הראשון של חשבונה. בטופ 16 היא כבר לא היוותה פקטור אמיתי. אתמול זה כמעט קרה לה שוב, בזאגרב. אלא שהפעם היא ניצחה, ואת הניצחון הזה - כמו גם רבים אחרים - היא חייבת לרכז הוליס פרייס, שהטיס אותה ל-0:7 בקלאץ'.
הוליס פרייס. סיפור חייו מסביר הכל (צילום: רויטרס)
זו לא הפעם הראשונה שפרייס ניצח בעצמו משחק. כולנו זוכרים את שתי השלשות בדקה האחרונה בתל אביב, היו גם תשע נקודות שקלע בארבע דקות בסלוניקי ועוד. בזמן ששחקנים אחרים מתקשים בעונת היורוליג הראשונה שלהם, פרייס הוכיח עצמו שוב ושוב כרכז הכי אמיתי והכי ווינר שיש ליבשת להציע כיום.
מי שנתקל כאן בעבר בסיפור חייו המדהים של פרייס, לא יתפלא מעור הפיל שהצמיח. סבו וסבתו גידלו אותו, מאחר שאמו בילתה את מרבית זמנה במאסר. ביתו בניו אורלינס נהרס בהוריקן קתרינה, אבל פרייס בנה לסבתו וסבו בית חדש. גם בווילנה חייו של פרייס לא היו קלים, והוא הותקף בידי גלוחי ראש במהלך העונה. אז עם היסטוריה שכזו, מה זו כבר זריקה חשובה במאני טיים?
טרל מקינטייר. ענק בגובה 1.75 מ' (צילום: רויטרס)
יתרון הנומך: טרל מקינטייר
חמש דקות לסיום העונה הסדירה, עמדה מונטפסקי סיינה בפני הפסד לאולימפיאקוס. טרל מקינטייר קלע עד אותו שלב ארבע נקודות בלבד. ידה ידה ידה, כפי שג'רי סיינפלד נוהג לומר, והרכז נמוך הקומה (1.75 מ') סיים עם 19, כשבדרך הוא נועץ שלוש שלשות קריטיות והופך פיגור לניצחון.
כמו במקרה של פרייס, גם מקינטייר ניצח עבור קבוצתו לא מעט משחקים העונה, כולל המשחק מול אותה אולימפיאקוס בסיבוב הקודם. אז אמנם היתה לו תצוגת אימים אחת במוסקבה, עם 1 מ-9 מהשדה ומדד מינוס שמונה, אבל האיש הקטן-גדול - שמוביל את סיינה למאזן 6:28 בכל המסגרות - בהחלט ראוי למקום בחמישייה.
ההשתלטות נמשכת: רמונאס שישקאוסקאס
בבנטון טרוויזו הוא שלט ללא עוררין, את פנאתינייקוס הוביל לזכייה ביורוליג עם 20 נקודות בגמר ואפילו בסוללת הכוכבים הבלתי נגמרת של אטורה מסינה בצסק"א הוא הפך למנהיג. מיליון היורו ששילמו הרוסים לפאו עבור שחרורו של רמונאס שישקאוסקאס מתבררים כהשקעה הכי בטוחה שיש בשוק.
רמונאס שישקאוסקאס. מי יכול עליו באירופה? (צילום: רויטרס)
אז נכון, יש לו נטייה להיפצע והוא אף החמיץ את המשחק החשוב בוויטוריה. אז נכון, בחמש מ-13 הופעותיו הוא נפל מתחת לדאבל פיגרס. אבל מסינה וכל מאמן יריב יודע היטב - במאני טיים שישקאוסקאס הוא השחקן אולי הטוב באירופה.
האיש והקאמבק: דייויד אנדרסן
אם דייויד אנדרסן יידע שהוא הוצב בעמדה מספר ארבע בחמישייה שלנו, הוא לא יאהב את זה. בדיוק בתפקיד הזה הוא כל כך התקשה לבוא בשנה שעברה לידי ביטוי - עד שהיו כאלה שהספידו אותו. אלא שמצבת הפצועים הבעייתית בקו הקדמי של צסק"א, שכוללת את אלכסיי סבראשנקו מחד ואת מתיאז' סמודיש מנגד, החזירה את הסנטר האוסטרלי-דני למרכז הבמה. והוא פורח.
17.1 נקודות, שמונה ריבאונדים, שני אסיסטים וכל כך הרבה יציבות, יצירתיות ושקט תעשייתי סיפק אנדרסן. הוא אפילו מדורג ראשון באחוזים לשלוש, עם 60 מדהימים (20 מ-33), ומקדים עוד שני שחקני פנים שהתברגו ברביעיית הקלעים המובילה (קשישטוף לברינוביץ' ממונטפסקי והרמן גבריאל מאוניקאחה). אם חיפשתם סיבה לכך שסגנית האלופה תילחם גם השנה על התואר, אנדרסן הוא האלוף בפוטנציה.
דייויד אנדרסן. האוסטרלי-דני עושה שמות (צילום: רויטרס)
אני כאן כדי לא להישאר: ניקולה פקוביץ'
עד לפני שנתיים זה היה דיאן מילוייביץ', אשתקד הגיע תורו של קוסטה פרוביץ' והעונה מציגה פרטיזן בלגרד לראווה את ניקולה פקוביץ', הסנטר הכי טוב באירופה כבר בגיל 21. בשנה שעברה הוא עוד עמד על ממוצע של 4.8 נקודות בפחות מ-14 דקות למשחק, אבל השנה הוביל את פרטיזן לטופ 16, כשהוא מעמיד מספרים נהדרים של 17.9 נקודות, שמונה ריבאונדים וכמעט 81 אחוז מהעונשין.
פקוביץ' אינו האתלט הכי גדול באירופה וגם לא מחזיק ברפרטואר מרשים של מהלכים, אבל כשהוא לא מסתבך בעבירות - ובעיקר במשחקי הבית בפיוניר - אי אפשר לעצור אותו. בעונה הבאה הוא יקבל צ'אנס בקבוצה הכי גדולה שיש, כשישחק אצל אוברדוביץ' בפאו.
ניקולה פקוביץ'. בעונה הבאה בפאו הבנויה (צילום: AP)
כמעט טובים מאוד
את ארווידאס מאצ'יאוסקאס איש לא הצליח לעצור, מלבד הרופא של אולימפיאקוס. הגארד הליטאי עשה ככל העולה על רוחו, מול כל יריבה, אבל שותף רק בתשעה משחקים בשל פציעות חוזרות ונשנות - והנפגעת העיקרית היתה קבוצתו, שפשוט לא יכולה להסתדר בלעדיו. המפתח לחזרת הגרשונים לחיים נמצא עמוק בכיס של מאצ'אס.
מארק סליירס הציג את אחת העונות המרשימות ביותר לשחקן יחיד וסיים את השלב הראשון כמלך הסלים (21.8) וכשחקן המצטיין במדד המשוקלל (22.5), כשהוא לא יורד מדאבל פיגרס אפילו פעם אחת. הוא נכנס פנימה, יצא החוצה, זרק, הטביע, מסר, חטף, סחט עבירות ובקיצור עשה הכל כדי להפוך את רואן למיני הפתעה נעימה. לטופ 16 זה לא הספיק, ועכשיו נותר לקוות שבעתיד נראה אותו בקבוצה גדולה.
מארק סליירס. סחב את רואן, עוד יגיע רחוק (צילום: רויטרס)
רשימת המצטיינים כוללת גם את וויל סולומון, שהפך למנהיג דגול בפנרבחצ'ה אולקר, אבל עדיין נופל בכל פעם מחדש מול היריבות החזקות. יותם הלפרין ספג לפני שנה שריקות בוז מהקהל בהיכל, והיום הוא הגארד הכי עקבי שיש לצהובים וללא ספק הישראלי הבכיר.
דרו ניקולאס הוא האיש שיצטרך להישאר בריא כדי שאפס פילזן תגיע להישגים. צ'אק איידסון גיוון בכל שבוע מחדש במדי וילנה, למרות ששבר שיא שלילי ביורוליג עם מדד מינוס 13 בשבוע שעבר, וייז'י וולש סוף סוף מתחיל לקיים את כל ההבטחות במלאגה.
בין הגבוהים קשה שלא להתפעל בכל פעם מחדש מהאתלטיות והלב הגדול של ג'רמיה מאסי, היום באריס סלוניקי ואולי בעוד שנה בקבוצה אחרת שלובשת צהוב. טיאגו ספליטר אמנם לא יכול להיכנס (בינתיים) לנעליו של לואיס סקולה, אבל גם לא ממש רחוק מכך. אראזם לורבק הפך בשקט האופייני לו לאחד הסנטרים הטובים ביבשת, במדי וירטוס רומא.
נבחרת הנוער
למרות שרודי פרננדס וריקי רוביו נתקעו העונה ביול"ב קאפ, גם ליורוליג יש את נבחרת הצעירים שלה - שמרביתה תשחק ביום לא רחוק עם הטובים באמת. 14.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים ו-1.5 חטיפות רשם דנילו גלינארי במדי ארמאני ג'ינס מילאנו, כשהוא רק בן 19. וכל פעולה שלו, לפנתיאון.
גוראן דראגיץ' (21) עבר בהצלחה את טבילת האש הראשונה, ואולי כבר בעונה הבאה יהפוך לכוכב אמיתי באולימפיה לובליאנה. בן גילו, עומר אשיק, הצטרף לפנרבחצ'ה אולקר רק באמצע העונה - אבל הראה ניצוצות של כדורסל, יותר מכל אחד אחר בקבוצתו.
מוריס. מי יוריד אותו מהפרקט? (צילום: אלי אלגרט)
נוביצה וליקוביץ' יהיה הכוכב הבא של פרטיזן ויקבל את הצ'אנס להנהיג אחרי עזיבתו הצפויה של פקוביץ'. ניקולה באטום הפגין ניצוצות לדור ההמשך של טוני פארקר בצרפת. וכמובן, מירזה טלטוביץ', הפרויקט החדש של נבן ספאחיה בטאו. השאלה היא מתי שחקן במעמדו של עומרי כספי יקבל במה דומה במכבי?
רכבת ההפתעות
טרנס מוריס היה האיש שחיבר לה יחדיו את הפועל ירושלים בעונה שעברה, וזה בדיוק מה שהוא עושה העונה במכבי תל אביב. אולי הוא הובא במקור כגיבוי לגבוהים, אבל העובדה היא שלעתים האיש לא יורד מהפרקט. ופשע יהיה להוציא אותו.
מריונאס פטראביצ'יוס היה ילד טוב וילנה, כשהובא ללייטובוס ריטאס על ידי שרון דרוקר בעונה שעברה. שחקן אפור, משלים, ששואב ריבאונדים אבל לא ממש מסוגל לצבור נקודות. העונה הוא הפך למפלצת ולאחד הגורמים המרכזיים בהצלחה הליטאית.
פטראביצ'יוס (משמאל). אפור, אפור אבל לפניך (צילום: רויטרס)
גם המפתיע הגדול מכולם משחק בליטא, ודווקא אצל היריבה המושבעת של הווילנאים, ז'לגיריס קובנה. הרכז בן ה-31 דוואן קולינס, שאת מרבית הקריירה האירופית שלו העביר בגרמניה, הפך לעוגן של הירוקים ודחק לאחור את מרקו פופוביץ'. מלך האסיסטים של היורוליג (4.9) תרם בכל אספקט ובעיקר סיפק יציבות, מנהיגות ושקט לז'לגיריס. הרבה יותר מכפי שאפילו הוא העז לחלום.
במילה אחת: אכזבה
מאכזבים הכי קל למצוא, והפעם נתחיל דווקא מקבוצה. רבות נכתב בימים האחרונים על מצבה של אולימפיאקוס, וזה עדיין לא נתפס: קבוצה עם תקציב של כ-22 מיליון יורו, שהחתימה הקיץ 546 שחקנים חדשים ובסופו של דבר תלויה במאצ'אס אחד, כואב ופצוע. אבל היא עוד עשויה לחזור, ובגדול.
קינטל וודס הוא הכישלון המהדהד ביותר של אולימפיאקוס. גם קודמו בתפקיד הסווינגמן של האדומים, אלכס אקר, לא ממש מסתדר עם דושקו איוואנוביץ' בברצלונה. מילאן גורוביץ' הוביל את פרוקום סופוט לשומקום ושוב הוכיח שהחתמה שלו היא הכנסת ראש חולה למיטה בריאה.
פיני גרשון. עוד מוקדם להספיד את אולימפיאקוס (צילום: רויטרס)
ריאל מדריד הסתפקה בלזארוס פפאדופולוס כרכישה המשמעותית היחידה שלה לקראת הפיינל פור הביתי, ובתמורה לשלושת מיליוני היורו שהוא משתכר, היא מקבלת בחזרה 7.4 נקודות ו-3.4 ריבאונדים. ההתקדמות של אנדר ארסלן נעצרה דווקא באפס פילזן, ובלאט נפל באופן נדיר עם זר - לורן וודס.
וונטיגו קאמינגס אמור היה לרשת את מקומו של אריאל מקדונלד במכבי תל אביב, אבל באנמיות שלו מזכיר יותר את קווינסי לואיס. בבלגרד דווקא מתגעגעים ל'וי', אבל זה בעיקר בגלל שהם תקועים עם מילט פלאסיו הלא יציב בעליל.
פפאלוקאס. לא לתיאו הזה פילל מסינה (צילום: רויטרס)
ומתחת לכולם בולט בשפלותו מר MVP של השנתיים האחרונות, תיאודורוס פפאלוקאס. הרכז היווני של צסק"א חזר בו מכוונותיו לשחק ב-NBA ונקלע לאחרונה לאיזושהי מרה שחורה, שבאה לידי ביטוי ב-3.4 נקודות ו-2.6 אסיסטים לערב, אחרי שחזר מפציעה ולפני שעשה סימנים של חזרה בשבועיים החולפים והלא קובעים. לא לתיאו הזה פילל מסינה.
ולקינוח, אחת לימונדה
10.5 נקודות. 45.7 אחוז לשלוש. 84.4 אחוז מהעונשין. 2.3 ריבאונדים. 4.1 אסיסטים. מדד משוקלל 11.9 למשחק. זו השורה הסטטיסטית של רביב לימונד בעונתו הראשונה והמוצלחת ביורוליג, והוא גם חתום באופן אישי על הניצחון הביתי היחיד של לה מאן.
לימונד סיים את העונה במקום הרביעי בדירוג מחלקי האסיסטים, כשהוא שני במר מסירה לדקה. הלפרין קיבל את הצ'אנס במכבי על לא הרבה יותר מזה שהציג בלובליאנה, וכעת נותר להמתין ולראות לאן הקריירה לימונד תתפתח מכאן. החץ מורה מעלה, מעלה.
לפנייה לכתב/ת 
