הכדור בראש המחבל הרג גם את המוסר

ההילולה התקשורתית והציבורית שליוותה את הריגת המחבל השני בפיגוע בדימונה, מעוררת תהייה. את "מעשה הגבורה" של השוטר היורה יש לבחון בעיקר מבחינה מוסרית.

מקובל על מרבית העוסקים בתחום זה שהמוסר אינו יחסי. אין מוסר גבוה או נמוך, אין גם מוסר לעתות שלום ומוסר לעתות מלחמה. מי שאומר "במלחמה כמו במלחמה", מבקש למעשה היתר להתנהגות בלתי מוסרית.

על פי כללי מוסר אוניברסליים חל איסור מוחלט להרוג בני אדם. על כן נמנעות מדינות נאורות מלהנהיג עונש מוות. גם הפסוק "הקם להרגך השכם להרגו" אינו מתיישב עם מוסר אוניברסלי. הפסוק אמור היה להיות: "הקם להרגך השכם לסכל את מזימתו". ובמילים אחרות: הזכות להגנה עצמית אינה זכות להרוג מתוך הגנה עצמית.

ייתכן שבמקרים נדירים ביותר הרג מתוך הגנה עצמית יכול להיות נסלח בדיעבד. מקרים אלה מתאפיינים בכך שברור מעל לכל ספק סביר "שהקם להרגך" אכן מהווה סכנה ממשית ומיידית, ובעיקר בכך שלא ניתן היה למנוע את הסכנה בכל דרך אחרת. מכיוון שכמעט תמיד יש דרך אחרת, יש המוסיפים שבשום מקרה לא צריכה להיות כוונה להרוג. הרג יכול להתקבל רק כתוצאה בלתי מכוונת של ניסיון לנטרל את הסכנה.

כאשר שמעתי לראשונה על מעשהו של השוטר קובי מור בדימונה הבזיקה במוחי המחשבה שהנה התממש אחד המקרים הנדירים האלה בהם אין לגנות את מעשה ההרג. דמיינתי המון מבוהל, פצועים, כוחות הצלה והמולה רבה, כשלפתע התגלה מחבל נוסף שעלול להתפוצץ מיד ולהפיל קורבנות רבים. ברגע זה הגיע המלאך המושיע עם אקדח שלוף ומנע אסון.

אך ככל שהתבררו הפרטים, הלכה התמונה והשתנתה לחלוטין. כתבנו בשטח איתר אחות ממרפאה סמוכה שהייתה כנראה הראשונה שגילתה את המחבל. היא חשבה שהוא עובר אורח פצוע, ניגשה לחבוש אותו ואז הבחינה בחגורת הנפץ, נבהלה והחלה להרחיק את הקהל סביבו.

מור סיפר שהגיע לזירה דקות ארוכות אחרי הפיגוע והראו לו את המחבל השוכב על הארץ. גם הוא דאג קודם כל להרחיק את הקהל, ורק אז, אחרי שווידא שלא נשקפת סכנה לעומדים סביב, החליט לכוון את נשקו אל ראשו של האיש כי "ראה תנועת יד חשודה".

אינני בא לדון את השוטר. ייתכן שפעל מתוך סערת רגשות. המראה בשטח בוודאי לא היה פשוט. נסיבות כאלה עלולות לגרום לטעות בשיקול הדעת.

אך השאלה שלי מופנית לכל המהללים, המשבחים, החוגגים והמעלים בדרגה. האם באמת לא שמתם לב לכך ששכב שם פצוע שלא סיכן איש מלבד אולי את עצמו? האם לא הייתה דרך אחרת לנטרל את אותה חגורת נפץ שמשום מה לא הופעלה דקות ארוכות לפני הגעתו של מור למקום? איזו הצדקה הייתה להרגו?

האם לא עלה בדעתכם שהגיבור הלאומי החדש, כמו רבים מקודמיו, חשוד בעצם בהריגת אויב פצוע?

ההילולה התקשורתית סביב "מעשה הגבורה" של הרב-פקד הטרי מעידה עדות קשה על השפל המוסרי בשיח הציבורי שלנו.

אין ספק שצעיר העוטה חגורת נפץ ומתכוון להתפוצץ בקרב קהל תמים ראוי לעונש חמור. אולם ברגע שאינו מהווה עוד סכנה, הוא אינו בן מוות.

כאן מתגלה מעשהו של קובי מור כדוגמה אחרונה בשרשרת ארוכה של עשיית "צדק ביטחוני". "צדק" זה מושתת על עקרון השילוש הבלתי קדוש לפיו יכול לובש מדים מזדמן לשמש קטגור, שופט ותליין בעת ובעונה אחת.

פעמים רבות מדי נחשפנו לתופעה זו במהלך הסכסוך הארוך. היא כמעט לא זכתה לגינוי, הוצגה ככורח בל יגונה במקרה הטוב, או כמעשה ראוי לשבח במקרה הגרוע. דומה שהתרגלנו ואנחנו מקבלים את השילוש הזה כנורמה. אולי טמון בכך הסבר לחגיגה המבישה מהשבוע שעבר.