מיהי המשתמטת האמיתית

מזה חודשיים שכמה אנשי פרסום מתנדבים להעביר לנו בקמפיין אגרסיבי את המסר הצבוע בכחול-לבן, "ישראלי אמיתי לא משתמט".

רגע השיא של הקמפיין הוא סרטון בן 30 שניות בטלוויזיה, בו יושבים ישראלים בגסט-האוס הודי עם בלונדיניות מהניכר, מנסים, איך לא, להרשים אותן בסיפורי צבא. למעשה, הקמפיין הזה מוכר לנו את השירות הצבאי ככל מוצר צריכה אחר - כמה דוגמנים יפים, שבדית עם מחשוף, החוויה הלעוסה של הטיול אחרי הצבא, הכל כדי ליצור אצלנו צורך לרכוש את המוצר: אם לא אתגייס לצבא, לא אוכל להגדיר את עצמי יותר כישראלי. 

מעניין שדווקא אלו שסובלים מהזנחתה של המדינה הם שצריכים להוכיח, על ידי תרומתם, שהם רשאים להיחשב אזרחיה. כלומר, מי שמועסק בתנאי ניצול בחברות קבלן, שעתידו הכלכלי לוט בערפל, ומחירי שירותי הבריאות, החינוך, והדיור אינם בהישג ידו, הוא האזרח שהמדינה מפחדת שיבקר אותה, ועליו מופעל הלחץ שיתגייס בעיניים עצומות.

מדינת ישראל הנוקטת מזה שני עשורים מדיניות ניאו-ליברלית שמפקירה את האזרחים מול כוחות השוק ומפריטה כל כך הרבה שירותים שעד לעבר הלא-רחוק היו בבחינת מובן מאליו, יוצרת מצב בו אזרחים רבים לא מסוגלים להרגיש שעליהם לתרום שנתיים או שלוש מחייהם (או את חייהם בכלל) עבורה.

בעידן שבו החינוך בפריפריה סובל מהזנחה, שכר הלימוד לאוניברסיטאות נמצא בעלייה תלולה והופך את עיקרון שוויון ההזדמנויות לכמה מילים ריקות מתוכן, בא אותו קמפיין שעניינו: לא חשוב אם המדינה משתמטת מחובותיה כלפי האזרחים, העיקר שהם לא ישתמטו מהצבא. מצד אחד מנסה הימין הכלכלי להפריט, לנצל, לשבור התאגדויות ולהפוך את החברה לכר נוח לעסקאותיו, ומצד שני, הוא משתמש בסחיטה רגשית כדי לשמור על שוויון בנטל השירות בצבא.

מי ש"חוק הגיוס חל עליו ובוחר שלא להתגייס", כפי שמוגדר המשתמט בסוף הפרסומת, מסרב לקחת חלק בצבא מכל מיני סיבות. לכשישתחרר הוא יופקר לחסדי המשחק הכלכלי שהמדינה משתדלת כל כך שלא להתערב בו, לטובתם של בעלי ההון. ההשתמטות היא לא רק של האזרחים מהצבא, אלא בעיקר של המדינה מאזרחיה.

חבל שהדיון שהתעורר מאז הקיץ בעניין ההשתמטות, הניב רק את הסחיטה הרגשית הזו, והפך את השירות בצבא למה שיזכה כל אזרח באישור חברתי, משל היה משקפי שמש חדשים. אולי במקום אמירות פזיזות כמו "ישראלי אמיתי לא משתמט", יש צורך בשאלות מהותיות יותר, כמו: האם הצבא הוא הגוף המתאים להיות מקור ערכי לכל האוכלוסייה? האם כשהשירות הצבאי הופך לבסיס הראשוני להגדרתו העצמית של כל אזרח, אנחנו עדיין מסוגלים להביט במצב המדיני בעיניים מפוכחות, ולא רק דרך כוונות הרובה?

השאלות רבות ונוקבות, ובוודאי לא מתמצות במשפט יהיר אחד, שנועד לשלוח אותנו בעיניים עצומות להשיג לגיטימציה נוספת לתעודת הזהות הכחולה.

אלירן ארזי, מיוצרי הסרטון "ישראלי אמיתי לא משתמט מהאמת" , שמופץ בימים אלה באינטרנט