לקראת יום האהבה הוא "יום וולנטיין" החל השבוע, קרן קימת לישראל מזמינה את האוהבים לטייל במרום הגליל המערבי בפארק אדמית.
כדי להעשיר את החוויה הרומנטית מומלץ לטייל לאור שקיעת השמש בשעת בין ערביים, או בליל ירח זרוע כוכבים. אפשר לשכב מתחת לאחד העצים או להשתרע על גבי ספסלי הישיבה הפזורים בפארק אל מול הנוף הפתוח, ובעיקר לשמוע את השקט והשלווה היורד על המקום לעת ליל.
הפארק נמצא ברמת אדמית שממנה נשקפים הנופים ההרריים של הגליל המערבי ומפרץ חיפה. האזור מאופיין בנוף פראי של מצוקי נחל בצת ונחל נמר.הטיעת היער החלה בשנות ה-50, אך חורבת אדמית נותרה בשיממונה כשהיא הולכת ונפגעת מרעיית יתר של עזים, מכריתת עצי החורש ומשריפות.
בשנת 1995 נפל דבר. קק"ל החלה בעבודות להפיכת השטח, שהיה מכוסה כולו בשיחים קוצניים, לגן עדן זוטא. ידיו האמונות של היערן חוללו פלאים. במדרונות חורבת אדמית שוחזרה מערכת של חקלאות מסורתית ובה מדרגות חקלאיות המגדלות בוסתנים של עצי פרי. בין הטראסות פזורות פה ושם גם משוכות צבר.
פינה נהדרת לאוהבים. יער אדמית (באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל)
אזור גיאוגרפי: גליל מערבי.
מתאים לטיולים: טיולי משפחות וזוגות אוהבים בכל ימות השנה.
חניונים ומתקנים: אפשרות לסנפלינג במערת קשת.
התאמה למוגבלי תנועה: שביל אספלט המתאים למוגבלים מגיע עד למערת קשת. חלק משולחנות הפיקניק המפוזרים בפארק נגישים לנכים.
דרך הנוף הראשית בפארק חד-סטרית. לאחר הכניסה בשער הפארק הדרך פונה שמאלה ומקיפה את חורבת אדמית ממזרח. בהמשך, הדרך מגיעה לרחבת החנייה העליונה של הפארק. כדאי לחנות כאן ולהתחיל לחוות את הפארק ונופיו: לשוטט בין בתי החורבה, לצפות אל מרחבי הגליל וגבול הלבנון, או לערוך טיול נינוח באחד מהשבילים המסומנים - "שביל ערוגות הבושם" ו"שביל הטרסות", המוביל למערת קשת. בחניון אדמית הסמוך אפשר ליהנות מפיקניק וליהנות בקיץ מבריזה קלה המגיעה מכיוון הים.
דרך הנוף ממשיכה בהקפת חורבת אדמית מדרום ומגיעה לחניון הקרוי "חניונוף", בשל חלון הנוף הרחב הנראה ממנו. בחניון: שולחנות עם נגישות לנכים, מי שתייה, ובקצה המערבי של החניון נמצאת נקודת תצפית המשקיפה אל המרחב שבין רכס הסולם והכרמל.
מכאן יוצאים שני שבילים מעגליים, החוזרים לחניון. שביל אחד מוליך למערת הקשת, השוכנת במרחק של חמש דקות הליכה מהחניון; השביל השני מטפס לחורבת אדמית דרך חלקת הארזים וצמחי התבלין, ואחר כך שב בחזרה לנקודת המוצא.
רק הליכה קצרה ומגיעים למערה (צילום: ירון ויץ)
שביל מערת הקשת: מסלול קל מאוד שאורכו כחצי שעה לאורך מצוק רמת אדמית, המוביל למערת הקשת ולמצפור אמיר מיטל (סימון השביל: סימון הוועדה לשבילי ישראל בצבע ירוק).
השביל יוצא מהחניון מערבה ועובר דרך גדר בקר במעבר מטיילים. כאן פונים מערבה (ימינה) בשביל המסומן בירוק, ותוך דקותיים נמצאים מעל התהום העמוקה של מערת הקשת. בעבר זו היתה
| סיפור לדרך |
|
| כיצד נוצרה מערת הקשת? |
|
המראה המוזר של מערת הקשת הוליד אגדה מקומית (ראו ספרו של יעקב שורר: "טיולי ישראל - צפון, הוצאת כתר, 1992). האגדה מספרת על חבורת שודדים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותם שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד החולמני על החזון שחזה, וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת הקשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה, על השודדים שעמדו עליה. רק במקום שבו עמד השודד הטוב נשארה התקרה, הלא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
מערה רגילה לכל דבר, אלא שכאן קרה מקרה מוזר: רוב תקרת המערה התמוטטה ורק רצועה צרה של סלע נשארה תלויה באוויר.
אפשר לחזור מיד לחניון, אך אנו ממליצים על המשך המסלול. מהמערה צועדים מזרחה על שפת המצוק, בהתאם לסימון השבילים האדום ומגיעים לאחר כ-200 מטרים למצפור אמיר (לזכרו של סא"ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני שנהרג בדצמבר 1988 בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון). מכאן נפרשים נופי הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון.
מבט למטה, מראש המצוק, המתנשא 150 מטרים מעל לעמק של נחל בצת, בתוספת כמויות בלתי מבוקרות של אוויר צח, עלול לגרום לסחרחורת קלה למי שאינו מורגל בכגון אלה. השביל ממשיך מזרחה על דרגש סלע גדול ומגיע למעבר נוסף בגדר. עוברים בפתח ומטפסים בגרם מדרגות אבן, המוליך בחזרה לרחבת החנייה.
שביל הבוסתנים: מסלול קל שאורכו כשעה-שעה וחצי, העובר בחלקת הארזים ובשביל התבלינים, עולה לחורבת אדמית וחוזר לחניון (סימון השביל: שילוט יערני מעץ).
מחניון מערת הקשת צועדים מערבה למרפסת התצפית שצמודה לחניון. מכאן פונים צפונה ועוברים בחלקת יער צעיר. לצדנו צומחים חרובים, אלונים ואורנים, ופה ושם גם ארזים. השביל מתעקל בין עצי ברוש וחוצה את דרך הנוף של הפארק (היזהרו מרכב שעלול לחלוף בדרך!). לאחר החצייה נטפס אל משטח סלע שבו נמצאים שרידים של בית בד חצוב בסלע.
צועדים במרץ בפארק אדמית (צילום: אבי הירשפלד)
מכאן השביל ממשיך למדרון הצפוני של חורבת אדמית. הוא מתפתל כנחש בין עצי בוסתן ומוביל אל טרסות התבלינים, הלא הן "ערוגות הבושם". כאן מנסה קק"ל לאקלם מינים שונים של צמחי תבלין. מכאן נמשיך למצפור הצפוני, המשקיף על הגבול בין לבנון וישראל.
אחר כך נצעד דרומה, לליבה של חורבת אדמית, בין שרידי בתי אבן ועצי תאנה גדולים. יערני קק"ל מנסים להציל את עצי התאנה המרשימים ממזיק בשם נובר התאנה, שזחליו נוברים בגזעים ובענפים הראשיים של העצים וגורמים להם נזקים קשים. בצדה המערבי של החורבה נמצאת נקודת תצפית נוספת. הספסלים שבצל עץ אורן גדול נותנים לנו הזדמנות לשבת בנחת וליהנות מהמראות. בטרם נרד דרך חלקות הבוסתנים אל ה"חניונוף", שם מסתיים המסלול, נעבור דרך המצפור הדרומי, המעניק תמונה רחבה של הרי הגליל, מהר מירון ועד חוף הים.
נוסעים בכביש הצפון (מס' 899) מזרחה משלומי כארבעה קילומטרים. מעט לפני מושב יערה פונים צפונה בכביש המעפיל בעיקולים חדים לעבר קיבוץ אדמית (כביש מס' 8993). הכניסה לפארק אדמית נמצאת בראש הרמה, כארבעה וחצי קילומטרים מהצומת, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית.
